הצעירים בטורקיה לא מכירים מדינה בלי ארדואן
ארדואן מנהיג את טורקיה כבר 15 שנה, ולקראת הבחירות בראשון מצטערים חלק מהבוחרים הצעירים שלא נולדו בתקופה אחרת ופחות חשוכה. אחרים מעריצים אותו: "ארדואן זה שם נרדף לאהבה, בישראל והמערב מפחדים"
ביום ראשון תצביע סנה בת ה-18 בפעם הראשונה בבחירות בטורקיה. היא לא מסוגלת לתאר מציאות שבה רג'פ טאיפ ארדואן אינו המנהיג, ומצטערת שהיא לא חייתה בתקופה אחרת. "טורקיה הייתה מדינה מודרנית וחילונית יותר", אומרת סנה, סטודנטית שגרה עם ההורים באנקרה. "הייתי מעדיפה לחיות בעבר".
מהמט, סטודנט בגילה של סנה, חולק עליה. עבורו ארדואן הוא מנהיג נערץ, ויש לו ביקורת על "טורקיה הישנה". "הייתי בן שנתיים כשארדואן עלה לשלטון", מהמט מספר. "המשפחה סיפרה לי על התקופה לפני שנות האלפיים. החיים אז היו קשים. לא הייתי רוצה לחיות בתקופה הזאת", הוא אומר בעצרת בחירות של ארדואן בטורקיה.
הפער בין סנה למהמט מייצג נאמנה את המחלוקת בקרב צעירי טורקיה בנוגע למנהיג המצליח ביותר – והמפלג ביותר – של המדינה בשנות האלפיים. המפלגה של ארדואן זכתה בבחירות ב-2002. בתחילת 2003 הוא עלה לשלטון ומאז הוא שולט בטורקיה, תחילה כראש ממשלה ובהמשך כנשיא.
הסקרים חוזים שהבחירות בראשון, שיהיו גם לפרלמנט וגם לנשיאות, עשויות להיות צמודות. מפלגת הצדק והפיתוח של ארדואן מאבדת לפי הסקרים את הרוב בפרלמנט, וארדואן לא צפוי לנצח בסיבוב הראשון ולהיגרר לסיבוב שני.
תומכיו של ארדואן, רבים מהם שמרנים אדוקים מהאזורים הכפריים בטורקיה, זוקפים לזכותו צמיחה כלכלית והחזרת האיסלאם לחיים הציבוריים. מתנגדי ארדואן טוענים שהוא מוטט את היסודות החילוניים שעליהם הוקמה הרפוביקה של אטאטורק, והופך את טורקיה לדיקטטורה.
הבוחרים הטורקים הצעירים מודאגים מעתיד החינוך ושוק העבודה. ערמן בחר ללמוד באוניברסיטה בגרמניה ולא בטורקיה. לדבריו השינויים במערכת החינוך הטורקית הרתיעו סטודנטים. בשנה שעברה הוחלט שאסור ללמד את תיאוריית האבולוציה של דרווין, האוניברסיטאות שינו את מבחני הכניסה והכספים הושקעו במוסדות חינוך דתיים.
"מערכת החינוך השתנתה שבע פעמים כשהייתי בתיכון", אומר ערמן. "המוראל נמוך בקרב כל הצעירים, אבל העם אחראי לזה. אחרי הכול אנחנו נשלטים על ידי מי שאנחנו בוחרים".
וולאט, כורדי שגר בכפר במחוז מרדין בדרום מערב טורקיה, מודאג ממעמד השפה הכורדית ומהיעדר המשאבים שמוקצים לבתי הספר הכורדיים. "לא מעניקים לנו חינוך בשפת האם שלנו. החינוך במצב די רע בכל מקרה. כשאין מורה לכימיה המורה לספרות מלמד כימיה. לכן לא ניגשתי לבחינות הכניסה לאוניברסיטה. לא האמנתי שיש לי סיכוי", הוא אומר.
דמהאט, חקלאי צעיר במחוז דיארבאקיר בדרום מזרח המדינה, עבר לאיסטנבול למצוא עבודה אחרי התיכון. "הרווחתי 1,500 לירות (320 דולר) בחודש. הכסף הלך לשכר דירה, חשבונות מים וחשמל, ולא נשאר לי כסף. כשהבנתי שאין דרך שבה אפשר לחסוך חזרתי לכפר", הוא מספר. "אין עבודות, הדולר עולה, הזהב יקר. כפי שהדברים מתנהלים כרגע אני לעולם לא אוכל להתחתן".
צ'ג, שלומדת לבחינות הכניסה לאוניברסיטה ורוצה להיות רופאת שיניים, אומרת שארדואן מפלג את טורקיה. "אם הוא לא הולך לנצח את הבחירות האלה, האחדות שאיבדנו תחזור, ונוכל לפתור יחד את הבעיות שלנו אחת אחרי השנייה".
התאומות סינם וסימגה חושבות אחרת. "ברור שיש לנו בעיות, אבל אין משהו שאי אפשר לפתור", אומרת סינם. "בשבילנו ארדואן זה שם נרדף לאהבה. הוא אבא טוב, הוא עומד לצד כל העולם האיסלאמי. אנחנו מאמינות באידיאלים שלו לטורקיה הגדולה".
זיינפ, שמתנדבת בקמפיין הבחירות של מפלגת האופוזיציה האיסלאמיסטית "סעאדת", עוטה רעלה מאז שהייתה בת 12 – צעד שממשלת ארדואן קידמה – אך מתנגדת למדיניות החוץ שלו. "זה שיש לי רעלה לא אומר שאני חייבת להתעלם מהבעיות של המדינה. הממשלה הזאת מאפשרת לי לכסות את הראש, אבל זה לא מנתק את היחסים עם ישראל".
במחוז החילוני קדיקוי באיסטנבול אומרת דרין שהיא כבר לא יכולה ללבוש מה שהיא רוצה. "אני לא יכולה ללבוש את הבגדים שאני רוצה. אנשים בכל אירופה חיים איך שהם רוצים. כאן אני לא חופשייה כפי שהייתי רוצה להיות. אנחנו הופכים ליותר ויותר שמרנים. אנחנו מודאגים לגבי העתיד", היא אומרת.
הסטודנט מהמט שתומך בארדואן אומר שהמשטר הנשיאותי שיוכרז אחרי הבחירות יחזיר לטורקים חלק מהעוצמה שהייתה בתקופת האימפריה העותמנית. "מזה המערב מפחד. כל המזימות של הציונים, הבונים החופשיים וילדי הרשע נגד טורקיה סוכלו", הוא אומר.
זיינפ מזהירה שתומכיו של ארדואן ממהרים להגדיר את כל אנשי האופוזיציה כבוגדים, והופכים את החיים לכמעט בלתי נסבלים. "יש עלינו לחץ עצום. אנחנו חיים בחברה שמזכירה את הספר '1984' של ג'ורג' אורוול".
לפנייה לכתב/ת 
