לא רק כדורגל: הזיהום העצום שיוצר המונדיאל
מחקרים מראים כי צופה במשחק כדורגל במגרש מייצר פי שבעה פליטות גזי חממה מכל פעילות יומיומית אחרת, כתוצאה מהנסיעה ומצריכת האוכל והשתייה. גם הצופים בבית תורמים להשפעות הסביבתיות של המשחק. וזה לא הכול
המונדיאל בעיצומו ומיליוני אוהדים ברחבי העולם צופים יום אחר יום בחגיגה של כדורגל. לכן אין הזדמנות טובה מזו, בזמן שרונאלדו מלהטט על הדשא והאנס הלדורסון חוסם את השער, לשאול מה ה"מחיר" הסביבתי של משחק כדורגל או של תחרות כמו המונדיאל, ומה אפשר לעשות כדי שהמשחקים יהיו ירוקים יותר?
המשאבים הגדולים המושקעים בבנייה של תשתיות במגרשי הכדורגל וסביבם, אחראים, ללא ספק, לחלק ניכר מטביעת הרגל הסביבתית של הענף. הנושא מקבל משנה תוקף כאשר בונים מן היסוד או מכשירים מגרשים קיימים לעמוד בסטנדרט גבוה, כמו זה שמציבים במונדיאל או באולימפיאדה, וכדי שיוכלו להכיל מספר גדול של צופים, כאשר אחר-כך הם כמעט ולא מנוצלים.
זו גם הייתה הסיבה שבאולימפיאדת לונדון תכננו מתקנים שבהם לא רק צריכת האנרגיה תהיה יעילה יותר, אלא שבסוף התחרויות ניתן יהיה לפרק אותם ולהעביר אותם למקומות אחרים בהם יוכלו לשמש ביעילות גבוה יותר, ואפילו לעשות שימוש חוזר בחומרי המבנה לטובת מבנים אחרים.
גם תחזוקה שוטפת של האצטדיון אינה עניין של מה בכך. הדשא עצמו, זה שבלעדיו אי אפשר לשחק, צורך משאבים לא מובטלים של מים. במחקר שביצעו לאחרונה באוניברסיטת קרדיף באנגליה מצאו כי כדי לתחזק את כר הדשא של מגרש כדורגל בפרמייר ליג באנגליה נדרשים 20 אלף ליטר מים ליום. כמות זו אקוויוולנטית לצריכה היומית הממוצעת של כ-150 אנשים, ובצריכה שנתית ניתן למלא שתי בריכות אולימפיות. החיסכון במקרה זה טמון בשיטת ההשקייה ובסוג הדשא, ובעיקר בהתאמה שלהם לאקלים המקומי.
גם התאורה במגרש היא צרכנית אנרגיה משמעותית, ולכן התקנה של תאורת לדים מיוחדת ו/או מערכות חכמות שמאפשרות כיוון של עוצמת האור והדלקה של תאורה לפי אזורים, יכולה להוביל לחסכון בצריכה. יחד עם זאת, ההשפעה הסביבתית של משחק כדורגל לא מוגבלת למגרש ולמשחק עצמו. הפסולת שמיוצרת במגרש גבוהה מאוד, עד כ-60 טון במשחק בליגה מרכזית, ובהנחה שבמגרש יש כ-40 אלף צופים, הרי שכל אחד מהם מייצר במשחק של כשעתיים פסולת השווה לפסולת הממוצעת לאדם ליום.
פליטת גזי החממה
אך ההשפעה הסביבתית המשמעותית ביותר של משחקי הכדורגל היא פליטות גזי החממה במהלך הנסיעה של הצופים אל המגרש וחזרה. במונדיאל הקודם נפלטו כ-2.9 מיליון טון של גזי חממה (כמו פי 2 מהפליטות השנתיות של עיר בסדר גודל של נתניה), מהם כ-84% משויכים לתחבורה (כ-50% לטיסות ו-34% לתחבורה פנימית). מחקרים מראים כי צופה במשחק כדורגל במגרש מייצר פי שבעה פליטות גזי חממה מכל פעילות יומיומית אחרת, כתוצאה מהנסיעה ומצריכת האוכל והשתייה.
גם הצופים בבית תורמים להשפעות הסביבתיות של משחק כדורגל. כשאתם יושבים עם המשפחה והחברים, אוכלים, שותים ומפצחים, מעבר לקלוריות הרבות שאתם צורכים, אתם גם תורמים לפליטות גזי החממה ומייצרים פסולת רבה. גם תעשיית המרצ'נדייז סביב המשחקים, ממדים ועד תיקים, ממגבות ליומנים ועוד, מעלה את העלות הסביבתית של משחקי הכדורגל.
האם צריך להפסיק לשחק או לצפות במשחקים? בוודאי שלא. האם צריך להתייעל ולחסוך? כן, וכמו תמיד, מודעות היא שלב ראשון לשינוי. חשוב לתכנן את המגרשים בצורה נכונה, להציב יעדים לצמצום ההשפעה על הסביבה ולהשתמש בטכנולוגיות קלינטק, חשוב לעודד נסיעה בתחבורה ציבורית ושימוש בכלים מתכלים ועטיפות ממוחזרות. אולם המטרה המרכזית צריכה להיות להגיע לכל אוהד ואוהד הביתה ולשנות את ההרגלים שלו, ולא רק בזמן המשחק אלא בכלל. כי כדורגל יכול להיות סוכן שינוי, ואחרי הכל הדשא של השכן לא חייב להיות ירוק יותר.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
http://www.pardes.co.il/?id=showbook&catnum=978-1-61838-274-0
לפנייה לכתב/ת 
