אמריקה? באמת?
המדינה שהיתה מאז ומתמיד מגדל מאיר לעולם, מדינת פסל החירות, מתמודדת עכשיו עם מראות מימים חשוכים מאוד ואף אחד לא יודע איך זה ייגמר
ארה"ב הייתה מאז ומתמיד כנראה, לפחות בתפיסה, עוגן מוסרי בעולם. לא משנה מאין הגעת ומול אילו עוולות התמודדת, תמיד ידעת שיש בעולם את המקום הזה שבו צדק הוא העיקרון שמוביל. מקום שבו אתה שווה בין שווים, שבו לא משנה מאין הגעת ומה עברת, אתה יכול להתחיל מחדש, לזכות בהזדמנות לנתב את עתידך ועתיד ילדיך ולחיות ללא מורא ופחד.
יש משהו מאוד מנחם, בעיקר למנוסי פליטות שכמונו, בידיעה שיש איפשהו, מקום כזה. חוף מבטחים. אבל בחודשים האחרונים, משהו התערער ועם מדיניות ה'אפס סובלנות' של ממשל טראמפ, כבר הרבה פחות פליטים או מהגרים שמחפשים עתיד טוב יותר, הרגישו שארה"ב היא המקום לעשות זאת.
בין אם אתם בעד מדיניות קשוחה בגבולות, ובין אם לא, קשה היה שלא להבחין שבשבוע האחרון הגבול נפרץ. לא גבולות המדינה, אלא גבולות הקווים לדמותה של ארצות הברית של אמריקה.
רק בשבוע האחרון פורסמו למעלה מ-2,300 מקרים בהם הפריד ממשל טראמפ ילדים מהוריהם כדי להיאבק בתופעת המסתננים. באפריל האחרון הכריז טראמפ על מדיניות "אפס סובלנות "נגד מהגרים ממרכז אמריקה, שברוב המקרים הגיעו במנוסה מהאלימות בארצם. המחלקה לביטחון המולדת מתייחסת לכל המקרים כהגירה בלתי חוקית. הרשויות טוענות שהפרדה בין ההורים לילדים נחוצה כדי להעמיד לדין את ההורים, אך רבים מהם לא מצליחים לראות את הילדים גם אחרי ההרשעה.
בראיון ל-NBC סיפר השבוע מי שעמד בראש ICE בימי כהונת אובמה, שסביר מאוד להניח שהילדים, ברובם, יוותרו יתומים כאן בארה"ב. "ברוב המקרים המבוגרים הם בעדיפות עליונה יותר לבית המשפט והם מגורשים, בעוד הילדים נותרים במתקני הכליאה המרוחקים”.
דברים הגיעו לשיאם כשהחלו להישמע השוואות לגרמניה הנאצית. התובע הכללי, ג’ף סשנס, טען שאין בכלל מה להשוות כי לטענתו בגרמניה הנאצית, קיוו להשאיר את היהודים בתוך המדינה, ולא להוציא אותם. תגובה, שמן הסתם, רק הגבירה את הזעם.
הליגה נגד השמצה פרסמה תשדיר שבו שני ניצולי שואה שהופרדו ממשפחותיהם בילדותם תוקפים את מדיניות ההגירה של ממשל טראמפ. "איך דבר כזה קורה במאה ה-21?” את הקמפיין מובילה קרן "הילדים המוחבאים". "זה לא בסדר, איך דבר כזה קורה במאה ה-21?", שאלה רחל גולדשטיין, ניצולת שואה שאולצה להיפרד מהוריה בשואה, ממייסדות הקרן. "זה גרוע, אכזרי, ומחזיר אותנו אחורה בעיני העולם", אמר בעלה, ג'ק גולדשטיין, שהופרד גם הוא מהוריו בגיל תשע.
"רוב 'הילדים המוחבאים' כיום בגילאי 80-70 והם עדיין חושבים על כך, זה עדיין כואב", סיפרו. "שלוש ארוחות ביום ומיטה זה לא מספיק, יש קשר משפחתי שנגדע, ובימים הקריטיים ביותר. יש לי אמונה גדולה במדינה הזאת, זו מדינה נהדרת, אך כרגע זה לא המצב. בואו נחזור לערכינו, כי זה לא מה שאמריקה מייצגת".
בינתיים מושלים רבים הסתייגו מהמדיניות החדשה, סנטורים משני צידי הקשת הפוליטית כבר הביעו את זעמם, וטראמפ טען שזה לא נראה טוב אבל אין לו כוונה כרגע לשנות את המדיניות והוא למעשה מחזיק את הילדים כבני ערובה כדי לקבל מימון לבניית החומה - שכידוע הוא הבטיח שמכסיקו תשלם עבורה. ככל שהדיווחים הלכו ונערמו, הלחץ גבר וההחלטה לעצור את הנוהל החדש נחתמה על ידי הנשיא, אבל המהומה- עדיין בעיצומה כשאלפי ילדים עדיין לא יודעים אם ומתי יראו את הוריהם.
עדויות חדשות נערמות ללא הפסקה וחלקן הופכות כבר לסמל. מקרה בו תינוקת עם תסמונת דאון הופרדה מהוריה עורר לא מעט הדים כשקורי לווינדוסקי, יועצו לשעבר של טראמפ, הגיב לסיפור בזלזול מחפיר. אחד מעובדי מתקני הכליאה סיפר: "הבחנתי באח בכור שמחבק את אחיו, כשדמעות זולגות על פניהם", סיפר. "אמרתי לו שהוא חייב להיות חזק. הוא הסתכל עליי בבכי ושאל 'איך? תראה את האחים שלי, איפה אמא שלי? איך אוכל להיות חזק'."
