שחקני ה-NBA הופכים לבוסים של הליגה
כניעת הקבוצות לשחקנים שעושים פרצופים ודורשים לעזוב היא הרסנית. הפתרון – גלות לאחת מנמושות הליגה, מה שיזכיר לכוכבים מי הבוס שחותם על הצ'קים השמנים
דראפט 2018 נערך עם ציפיות לרעידות אדמה. זה לא קרה וגם לא היו יותר מדי הפתעות. לפני שהתקיים האירוע התקבלה ידיעה שמו במבה, הסנטר מאוניברסיטת טקסס, סירב להציג לממפיס גריזליס, בעלי הבחירה הרביעית, מסמכים רפואיים ואף נמנע מלהתאמן מול נציגי הקבוצה, כך שלא הייתה להם ברירה אלא לבחור בשחקן אחר.
זו לא תופעה חדשה באף ליגה ואפשר להבין באיזשהו מקום את החלטות השחקנים שנוקטים בעמדה הדרמטית. במהלך אירועי הדראפט 60 שחקנים יאבדו את זכות הבחירה האישית ויהפכו למעין רכוש עבור הקבוצה הבוחרת. בעבר הבחירה לקבוצה היוותה מבוי סתום כביכול, ולכן הליגה הגיעה להסדרת חוזים ואף הקימה ועד שחקנים בשנת 1954 במטרה למקסם את ההזדמנויות העומדות בפניהם.
פול ג'ורג'. עושה שרירים לקבוצה שלו(צילום: AFP)
לאורך השנים הארגון דאג לחזק חוזים ולהבטיח את טובת השחקנים גם על חשבון המשחק עצמו. במהלך ההיסטוריה הליגה הושבתה ארבע פעמים לתקופות שונות ועלתה לא מעט כסף. במהלך שביתת 2011 איבדה הליגה מעל ל-800 מיליון דולר בעונה שקוצרה כתוצאה מכך. ההישג היה חוזים יותר אטרקטיביים, שלקחו בחשבון את הכנסות העתק מחוזי השידור, נתח ממנו רצו השחקנים ליהנות גם כן באופן טבעי.
משם החלו החוזים האישיים להתנפח באופן דרמטי והשחקנים עברו לצד המחליט. שחקנים החליטו שלא מתאים להישאר בקבוצתם הנוכחית ובתנועה מכריעה הביאו להעברה ליעד רצוי. דווייט הווארד עשה את זה כשביקש להשתחרר מאורלנדו, קווין לאב כפה יציאה ממינסוטה וכרמלו אנתוני ביקש לעבור לניו יורק וקיבל את מבוקשו. שלושתם בסופו של דבר הפסידו מהמהלכים שלהם, לאב הפך למוצלח מבין שלושתם. הראשון עובר בימים אלו לקבוצתו החמישית ואינו רלוונטי לליגה והשלישי נחשב להורס קבוצות סדרתי.
הטרנד שבו שחקן מרגיש זכאי לבקש יעד מסויים לעיתים מגובה בסעיף חוזי שלא מתיר העברה אלא במקרה של הסכמת השחקן. לאנתוני היה חוזה כזה ולכן קבוצתו המקורית בדנבר נאלצה לקבל את גזר הדין ולהעבירו לניו יורק. זה לא המקרה בכל פעם, ועדיין הקבוצות מרגישות צורך להיענות לדרישות השחקנים. קוואי לנארד הציב כיעד מועדף את הלייקרס, לדוגמה. הלייקרס אף יצרו קשר עם סן אנטוניו ונענו בטריקת דלת מקצועית.
מקבלי ההחלטות חייבים להתעורר. הכניעה לשחקנים פוגעת בהכרח בכוחן של הקבוצות ופותחת צוהר לנטישות על פי רצונם. ראינו את זה עם פול ג'ורג' והסבירות שנראה מהלך דומה של לנארד גבוהה כרגע. וכמו כל בעיה, גם לנוכחית יש פיתרון יחסית פשוט - גלות. שחקן שלא מעוניין להמשיך לשחק בקבוצתו הנוכחית ומצהיר על כך באופן פומבי חייב לקבל יחס בהתאם. אתה לא רוצה לשחק בקבוצה X? אין בעיה, קבוצת תחתית Y ממתינה לך. בהצלחה. כן, כן, זה עד כדי כך פשוט.
לקבוצה אין אינטרס להעביר אותך לקבוצה אחרת שתפגע בה. האיום בגלות לנמושות הליגה ולחשיפה נמוכה אמורה לעשות את שלה ולהזכיר לשחקנים מי הבוס שחותם על הצ'קים השמנים. העניין מצריך את שיתוף הפעולה של שתי הקבוצות המעורבות וגם את הורדת הקבוצה המועדפת על השחקן מלהציע עסקה שאי אפשר לסרב לה. זו הדרך האופטימלית למניעת ההצגות המיותרות של שחקנים ששכחו את מקומם. גרג פופוביץ' הוא בהחלט האיש הנכון לביצוע המשימה.
לפנייה לכתב/ת 
מי הבוס? לנארד
צילום: AP
מומלצים
