הסדרה או הכרעה: דילמה גורלית של ישראל מול עזה
ארבע שנים מאז צוק איתן ומקבלי ההחלטות בנקודת הכרעה: האם לחכות להסדרה הומניטרית או ללכת למהלך התקפי, שבמסגרתו עלולה ישראל לשוב לשלוט על שני מיליון עזתים. בצבא גיבשו תוכניות, אך מעוניינים בהסדרה. הדרג המדיני ממשיך לבנות על מצרים ומקיים דיונים תיאורטיים בלבד - דבר שיכול להוביל למלחמה נוספת ברצועה
בצה"ל מעריכים כי העימות בזירה העזתית הגיע לפרשת דרכים. בכירים במטכ"ל סבורים שארבע שנות הרגיעה, שהעניקו לנו מבצע "צוק איתן", הגיעו לקיצן וכי כעת אנו נמצאים בצומת שבו מדינת ישראל תצטרך להחליט אם פניה להסדרה או להכרעה בעזה.
ה"הסדרה" שעליה מדברים בקריה ובקבינט היא לא רק הומניטרית-שיקומית אלא "חבילה" שיש בה גם מרכיבים של הפסקת אש יציבה וארוכת טווח ומגבלות על התחמשות והתעצמות צבאית של הארגונים החמושים ברצועה. במונח "הכרעה" מתכוונים במערכת הביטחון למערכה צבאית שאחריה חמאס וכנראה גם הג'יהאד האיסלאמי לא יהיו מה שהם כעת. ייקח להם שנים להתאושש ממנה - אם בכלל.
בין אם באמצעות "הסדרה" מדינית-דיפלומטית או ב"הכרעה" צבאית - המטרה היא לאלץ את חמאס לבחור בצורה ברורה ולתקופה ארוכה אם הארגון הוא ממשל אזרחי הפועל לרווחת תושבי הרצועה או שהוא "תנועת התנגדות" פעילה, כלומר מיליציה טרוריסטית איסלאמיסטית שמנהלת מלחמת התשה בשיטות יצירתיות ומגוונות נגד מדינת ישראל ותושביה במטרה להביא לסילוקנו מ"אדמת האיסלאם בפלסטין".
בפיקוד דרום שוררת תחושה שהפעם יוכל צה"ל לנפק שינוי מצב מהותי אם יידרש לצאת למערכה גדולה בעזה. בשנים שמאז "צוק איתן", הקצו הרמטכ"ל איזנקוט ושרי הביטחון יעלון וליברמן משאבים חומריים ומחשבה רבים להתמודדות עם מגוון האתגרים הביטחוניים והתודעתיים שמציבה הבעיה העזתית בפני מדינת ישראל. אבל מי שתכנן, יזם וביצע היו פיקוד דרום ומי שעמדו בראשו בשנים האחרונות: האלופים סמי תורג'מן ואייל זמיר.
תורג'מן, שפיקד על כוחות צה"ל שנלחמו ברצועה ב"צוק איתן", תיקן במהירות וביעילות את הליקויים שהתגלעו בהיערכות הפיקוד וצה"ל למבצע ויישם את הלקחים הצבאיים המיידיים שהופקו במהלכו. משימתו של זמיר הייתה להתמודד בחזית העזתית ומול דאעש בסיני ובאותה עת להיערך אסטרטגית וטקטית להתמודדויות עתידיות גדולות בשתי חזיתות אלה (למעשה נמצאות בתחום אחריותו של פיקוד דרום שתי חזיתות וחצי: שתי החזיתות הפעילות הן עזה ו"מחוז סיני" של דאעש. חצי-החזית היא גבול ירדן, שלא נשקף ממנו כעת איום מיידי, אך חוסר היציבות שפוקד כעת את המשטר ההאשמי והקרבה לסיני מעניקים לו פוטנציאל נפיץ שצריך להיערך לקראתו. לכן מקימים כעת בערבה מכשול גבול במאפיינים דומים לאלה של המכשול שיש כבר בגבול סיני).
המשימות העיקריות בחזית העזתית לפי סדר חשיבותן היו ועודן:
- לחשוב, לתכנן, להכין ולאמן את צה"ל כדי שבמערכה הגדולה הבאה ברצועה תושג הכרעה ברורה ומהירה שתכריח את חמאס והארגונים האחרים לבקש הפסקת אש.
- לנטרל את איום המנהרות ההתקפיות (החודרות לשטחנו) ולהעניק לתושבי עוטף עזה הגנה פיזית יעילה יותר ותחושת ביטחון.
- לסכל חטיפות של חיילים ואזרחים ישראלים, לסכל חדירה המונית של עזתים לשטח ישראל ולסכל ניסיונות לשבש את עבודות של הקמת מכשול העל והתת-קרקעי לאורך גבול הרצועה.
- למנוע מארגוני הטרור ברצועה להתעצם משמעותית בנשק תלול מסלול, בכטב"מים וברחפנים קטלניים ולסכל מאמצים של הארגונים העזתיים להכין "הפתעות" צבאיות שיהיה להן אפקט תודעתי (תמונת ניצחון) במערכה העזתית הבאה. (אפשר לראות, למשל, בעפיפוני התבערה "הפתעה תודעתית" מוצלחת מנקודת הראות העזתית, למרות שאינם אמצעי צבאי).
להביא את חמאס וגא"פ לבקש הפסקת אש תוך זמן קצר
חשוב לציין שבכל התחומים הנוגעים לחזית העזתית, השיג צה"ל בשנים האחרונות התקדמות משמעותית. בעניין המנהרות ההתקפיות, לדוגמה, הושגו פריצות דרך משמעותיות, טכנולוגיות חשיבתיות ומבצעיות שיביאו כנראה לנטרול כמעט מלא של האיום עד לאמצע השנה הבאה.
גם בהיערכות למערכה הגדולה הבאה בעזה יש כבר שינוי משמעותי הן בהיבט ההגנתי והן בהיבט ההתקפי. חיזוק המערך ההגנתי כולל עיבוי מערך "כיפת ברזל", שגם שודרג באופן שהוא יכול ליירט גם פצמ"רים. בנוסף - כוחה של אוגדת עזה בחירום הוגדל על אף שבניגוד לעבר היא לא תפקד יותר על משימות התקפיות בשטח הרצועה. כיום מוטלת עליה משימה אחת בעיתות חירום ולחימה: להגן על יישובי ותושבי עוטף עזה ועל כוחות צה"ל שנמצאים בשטחי היערכות שבשטח ישראל. לצורך ביצוע משימה זו יעמדו לרשות מפקדת האוגדה בחירום כמה חטיבות מרחביות נוספות שיתפרשו בעומק השטח של עוטף עזה. בסך הכול, יחד עם שתי חטיבות הקו הקדמיות האורגניות, יהיו לאוגדת עזה בחירום כמה חטיבות הגנה: שתיים בקו הקדמי בחזית ונוספות בעומק.
וזה עדיין לא הכול. כשיושלם המכשול קצת אחרי סוף השנה הקלנדרית הנוכחית הוא ישבש ויבלום הסתערויות לשטח ישראל מעל ומתחת לפני הקרקע. בימים אלה החלו מול חוף זיקים עבודות הקמה של מכשול ימי שיחסום חדירות קומנדו ימי ליישובים ישראליים ולמתקנים אסטרטגיים בחוף הדרומי של ישראל. המכשול אמור גם לשמש מחסום פיזי בפני חדירות וגם להתריע עליהן.
"גם בתחום ההתקפי", אומר קצין בכיר בצה"ל, "פיקוד דרום מוכן היום למערכה בעזה כפי שלא היה מוכן מעולם". לא אחת בעבר שמעתי הצהרות מעין אלו שלחלק ניכר מהן, לאכזבת כולנו, לא היה כיסוי במציאות או שהכיסוי היה חלקי ולא מספק. בכל מקרה, כיום אני יודע די בביטחון שלצה"ל יש תוכנית מבצעית מפורטת שפיקוד דרום הכין ואימן את הכוחות שאמורים לבצע אותה.
את המשימות ההתקפיות בתוך הרצועה יבצעו מעתה עוצבות החוד המסתערות של צה"ל, שמתוכננות להיכנס ולבתר את הרצועה ואף לכבוש חלקים נרחבים מתוכה. ל-ynet נודע שתוכנית המתקפה הגדולה הבאה בעזה היא מודולרית ונבנתה באופן שצה"ל יוכל להתאים אותה לדרישות הדרג המדיני וליעדי הלחימה כפי שייקבעו על ידי הקבינט הביטחוני-מדיני.
התוכנית עומדת על שלוש רגליים: הגנה חזקה על הנגב המערבי והעורף הישראלי, מהלומת אש מערכתית שתהיה בעוצמה מלאה כבר מהרגע הראשון ותמרון מהיר לתוך הרצועה בחזית רחבה על מנת לבתר אותה ולכבוש חלקים מתוכה.
היעד המערכתי של צה"ל יהיה למנוע מחמאס ומגא"פ הישגים תודעתיים ולהביאם לבקש הפסקת אש בתוך זמן קצר ככל האפשר מתחילת הלחימה. מטרה לא פחות חשובה היא למנוע מצב שבו ישראל וצה"ל יהיו תלויים בכישרונו וברצונו הטוב של מתווך/גורם שלישי בעיצוב הסדרי סיום הלחימה ובקביעת מועד סיום הלחימה.
האינטרס הישראלי בסיני
בניגוד למה שקרה בסיום "צוק איתן", בגלל תיווך מצרי עצל ולא אפקטיבי, צה"ל רוצה להגיע במערכה הבאה להכרעה צבאית שתהיה כה ברורה וחד משמעית עד שתאפשר להכתיב לחמאס ולארגונים הפלסטיניים את התנאים שעל פיהם תסתיים הלחימה. המתווך בתרחיש העתידי שצה"ל מתכנן יסייע בפרטים הטכניים של ביצוע ההסכם ובקביעת הלו"ז.
את שאר היעדים הנוגעים לסיכול התעצמות חמאס והפיגועים המתוכננים על ידיו משיג צה"ל בהצלחה ניכרת באמצעות המודיעין. אפשר להעריך די בוודאות שגם המוסד שותף למאמץ הזה, בעיקר באמצעות איסוף מידע. כתוצאה ממאמצים אלה, חמאס וגא"פ לא מצליחים לקבל נשק איכותי ורקטות מדויקות מאיראן והם נאלצים להתמקד בייצור עצמי. בהקשר זה צריך לציין את חלקם של המצרים שהצליחו כבר להרוס ולהוציא משימוש 90% ממנהרות ההברחה בגבול הרצועה ומצרים באזור רפיח. לצורך זה הרס חיל ההנדסה המצרי את כל המבנים בטווח של קילומטר בתוך רפיח המצרית. הדבר נעשה במסגרת מלחמת החורמה שמנהלים ממשל הגנרל א-סיסי וצבא מצרים נגד "מחוז סיני" של דאעש. למצרים יש עניין אסטרטגי לקטוע את הקשרים שבין חמאס לדאעש-סיני ואת הזרם המתמיד של תושבי הרצועה, שהקצינו דתית והם נוהרים להילחם בשורות הארגון הג'יהאדיסטי בסיני.
המאחז בסיני הוא למעשה המעוז העיקרי שנותר לדאעש בעולם הערבי ובמזרח התיכון אחרי שאיבד את "החליפות הגדולה" שהקים בסוריה ובעיראק. לדאעש כבר אין מדינה איסלאמית אלא מחוז בסיני, שבו פועלות קבוצות חמושות שלו שרוב אנשיהן הם "סינאווים" (בדואים תושבי סיני). אולם יש שם גם גרעין של פלסטינים עזתים, שטופי להט דתי ומסוכנים, ומספר רב של צ'צ'נים שברחו מסוריה ומעיראק. החבורה הזו, לא רק שמוכיחה כושר עמידה מרשים מול כוחות עדיפים של הצבא המצרי, אלא גם יכולות מבצעית יצירתיות ומסוכנות.
עד כה הרגו אנשי "מחוז סיני" בפשיטות מאות, אולי אלפי, חיילים מצרים, פוצצו באוויר על יושביהם שני מטוסי נוסעים אזרחיים, הטביעו בטיל נ"ט ספינה של חיל הים המצרי ולאחרונה השתלטו על ספינה נוספת של חיל הים המצרי ואחר כך הטביעו אותה. במקביל הם מבצעים פיגועי תופת ראוותניים גם ממערב לתעלת סואץ, בתוך מצרים.
לכן דאעש מהווה איום אסטרטגי על המשטר במצרים, אבל באותו זמן גם מציב איום טרור-גבול משמעותי ביותר על ישראל. די אם נזכיר את הפיגוע המשולב באוגוסט 2011 על כלי רכב שנסעו בכביש 12 לאילת, את פיגוע הנגמ"ש באזור כרם שלום, את הרקטות ששוגרו לאילת ואת האיום על מטוסי הנוסעים הנוחתים באילת.
הברברת הישראלית
אין צורך בהסבר מדוע יש לישראל עניין לעזור למצרים במלחמתה בדאעש בסיני. לא ניתן לפרט יותר מדי, אולם בשנים האחרונות התהדק מאוד שיתוף הפעולה בין ישראל למצרים בהקשר של דאעש. צריך לציין כי הצבא המצרי מצליח כעת לבלום ולצמצם את הפעילות של דאעש בצפון סיני והם בדרך לקצור הצלחות נוספות. איכות המידע המודיעיני שמקבלים הכוחות המצריים הפועלים בשטח השתפרה מאוד והם מסוגלים כעת, יותר טוב מאי פעם בעבר, "לסגור" במהירות מעגלי תקיפה מהאוויר. בנוסף ל-F-16 שהם מפעילים בסיני, הצבא המצרי קנה לאחרונה מל"טים חמושים מסין והם מסוגלים כיום להשמיד מטרות מהאוויר זמן קצר אחרי שנחשפו.
אולם בתחום המדיני ובהקשר העזתי-ישראלי אנשי הצבא והמתווכים המצרים הרבה פחות מוצלחים. בצה"ל מבחינים שחמאס משווע כעת להסדרה שתחלץ אותו ואת תושבי עזה מהמצוקה הנוראה בכל התחומים שהם נתונים בה. בראש ובראשונה מהמצוקה ההומניטרית המאיימת להפוך למשבר הומניטרי. מצוקתו של חמאס היא כה גדולה עד שעל אף שהוא מורתע ואינו רוצה במלחמה ואף אינו מוכן לה צבאית, הוא ייאלץ ליזום אותה או להיגרר אליה, ובלבד שייחלץ מהמבוי הסתום.
גם ישראל אינה רוצה ליזום או להיגרר למלחמה ולכן הסדרה מדינית, כלכלית-הומניטרית היא המוצא המועדף כעת על כל הצדדים. אבל המצרים, שהם כעת המתווך היחיד שיש לו יכולת להשפיע, גוררים רגליים. ממש כמו בתקופת "צוק איתן". ישראל הפקידה אז בידי המצרים את ניהול המו"מ על הפסקת אש וכתוצאה מניהולו הכושל, כך התמשכה הלחימה שבועות מעבר למה שבאמת היה נחוץ.
כעת חוזרת ממשלת ישראל על אותה שגיאה עצמה. במקום לחפש ולמצוא מתווך או קבוצת מתווכים אפקטיבית מקרב גורמים משפיעים באזור ובזירה הבינלאומית - גורמים שיש להם גם יכולת ורצון לסייע בשיקום הומניטרי של עזה - מקיים הקבינט דיונים תיאורטיים ופילוסופיים אינסופיים על פרויקטים שיתממשו - אם בכלל - בעוד שנים. בכל מקרה את המערכה הבאה בעזה, שבה ייפלו חיילי צה"ל וייהרגו אלפי עזתים, הברברת הזו לא תמנע.
לפנייה לכתב/ת 
