"מתחרים על הזמן השיפוטי מול תיקים של רצח"
בראיון ל-ynet מפרטת עו"ד דלית דרור, היועצת המשפטית של המשרד להגנת הסביבה, את הבעיות שבהן היא נתקלת בהעמדה לדין של מזהמים, אך גם מול מערכת המשפט ומשרדי הממשלה האחרים
עו"ד דלית דרור, היועצת המשפטית של המשרד להגנת הסביבה, תוקפת בראיון ל-ynet את משרדי הממשלה בפרשת האמוניה, מתארת מחלקה משפטית שנאבקת מול עורכי דין של טייקוני התעשיה באמצעים מוגבלים, עם תקנים שקוצצו ושופטים שלא תמיד מבינים מדוע תיק סביבתי חשוב מתיק פלילי.
החשיבות של תיקים סביבתיים למערכת המשפט, ובפרט עבור השופטים, היא בעיה מרכזית שעמה מתמודדים במשרד להגנת הסביבה. כך, לדוגמה, בעוד שבתיק רצח או אונס יש בדרך כלל קורבן אחד, בתיקי סביבה העבירות יכולות להשפיע על עשרות, מאות ואפילו על אלפי קורבנות. "חלק מהשופטים רואים את זה, אבל חלק מהשופטים אינם רואים זאת", אומרת דרור. "הרי אין לנו טריבונל סביבתי, אין בית משפט סביבתי. אז אנחנו מתחרים על הזמן השיפוטי מול תיקים של רצח, של אונס, של ארגוני פשיעה, והשופטים אומרים מה אתם עושים פה? למה אתם מעסיקים אותנו בדבר הזה? זה מאוד תלוי בשופט. יש שופטים עם הרבה יותר מודעות. אני מקווה שעם שינוי הלכי הרוח בציבור זה גם ישפיע על בתי המשפט".
דרור אמרה כי בעבר היו הצעות חוק פרטיות לקמת בית משפט סביבתי - אבל הן לא התקבלו. "תמיד משרד המשפטים מתנגד ואומר 'אני לא יכול לעשות בית משפט לכל רגולטור'. יש מדינות שזה קיים. אצלנו למשל יש בית משפט כלכלי, יש בית דין למים, להגבלים עסקיים. הסיכום שלנו עם הנהלת בית המשפט הוא שהם יעמידו לרשותנו בכל בית משפט כמה שופטים שיתחילו התמקצע בעניין הזה".
היועצת המשפטית של המשרד להגנת הסביבה ממשיכה להסביר למה מערכת המשפט לא מעמידה את תיקי הסביבה בראש סדר העדיפויות. "התיקים שלנו מורכבים. המערכת מורגלת בעבירות מין, בעבירות התפרצות. היא פחות מורגלת בתיקים כמו שלנו, שמורכבים מקצועית", היא אומרת. "צריך חוות דעת מקצועיות תמיד ואת צריכה לגייס את המומחים בתחום שייחקרו בחקירה נגדית. צריך דגימות שאנחנו לוקחים וצריך להוכיח את שרשרת המשמורת של הדגימה. מה קרה מאז שניטלה ועד שהגיעה לבדיקת המעבדה. אנחנו עובדים מול מעבדות חיצוניות שיש התקשרות חוזית איתם. אנחנו צריכים לבדוק שהתליכים ראויים וסניגורים מנסים לעיתים לתקוף את כשירות המעבדות".
היא אומרת כי המשרד להגנת הסביבה מתמודד מול טובי עורכי הדין בארץ, שמייצגים את התעשייה. "אני לא אציין שמות, אבל ההתמודדות היא מול עורכי דין רציניים וכבדים, עם משאבים משמעותיים שעומדים לרשות התעשייה. וזה מכביד על ניהול התיקים. בפלילי רף ההוכחה הוא מאוד מאוד גבוה, מעבר לכל ספק סביר. זה רף הוכחה לא פשוט. כל דגימת מים מזוהמים שאתה לוקח אתה צריך להוכיח מתי נלקחה, אם הייתה בקירור, למי הייתה גישה למקרר. בנוסף יש את המבנה התאגידי המורכב שכבר ציינתי. צריך להבין בתוך התאגיד מי כשל ומי לא תיקצב או לא העמיד את המשאבים הראויים, או שלא פיקח".
ניצחון בקרב על האמוניה
המחלקה המשפטית של המשרד להגנת הסביבה פרסמה לאחרונה דו"ח סיכום שנה. עבור היועצת המשפטית של המשרד להגנת הסביבה זו הייתה בהחלט שנה מלאה בטלטלות והישגים. "אין ספק שהאמוניה במהלך שנת 2017 הייתה נושא מאוד מרכזי", אומרת דרור.
בחזית המאבק ניצבה עיריית חיפה והעומד בראשה, יונה יהב. קל כמעט לשכוח, על רקע מאבקי הקרדיטים, שגם למשרד היה יד בפרשת מכל האמוניה. "היו כמה וכמה הליכים משפטיים במהלך השנה הזו", היא אמרה. "היה לנו לא פשוט כמשרד, ויונה יהב הצליח עם יחסי הציבור הטובים שעשה על גב העניין הזה, אבל היה לנו לא פשוט להסביר ציבורית את העמדה שלנו כמשרד, כאשר המשרדים הכלכליים - האוצר והכלכלה - לא רצו לעמוד בחזית ולהסביר את הצורך של המשק באמוניה. הם רצו שנקבל החלטה שמשרתת את זה, אבל לא התייצבו בחזית".
דרור הוסיפה: "המשרד להגנת הסביבה תמך בחלופה לפיה אוניה קטנה תגיע ותוביל אמוניה באמצעות צינור, חלופה שעיריית חיפה התנגדה לה. "משרד האוצר, הכלכלה, אבל גם משרד ראש הממשלה, שבהחלט רצו שלא תיפגע אספקת האמוניה - לא יצאו בצורה פומבית עם העמדה הזו, אלא אמרו אותה לנו, וציפו שאנחנו בהיתר הרעלים נגשים את המדיניות הזאת. אנחנו הנענו את תהליך סגירת המיכל לאחר שלא אישרנו לחיפה כימיקלים להוסיף להיות שם מבלי שיציגו את החלופות לצאת משם".
על מלחמות הקרדיטים, היא אמרה: "אני לא רוצה שוב לריב בתקשורת עם משרדי ממשלה אחרים. המשרד בסופו של דבר גרם למיכל להיסגר".
להרתיע את המנהלים
דרור משמשת כיועצת המשפטית של המשרד מעל 10 שנים. היא הגיעה ממשרד המשפטים, שבו שימשה כל השנים כנציגת משרד המשפטים במועצה הארצית לתכנון ובנייה, ובחלק מהתקופה כרפרנטית של המשרד להגנת הסביבה במשרד המשפטים. היא בעלת תואר ראשון ושני במשפטים מהאוניברסיטה העברית ותואר שני במינהל ציבורי מאוניברסיטת הרווארד היוקרתית.
לאחרונה ניתנו הכרעות דין שהרשיעו נושאי משרה בתאגידים בתיקי סביבה, שבהם הגיש המשרד כתבי אישום. בית המשפט המחוזי אף הגדיל את הקנסות שהוטלו על התאגידים והרשיע את המנהלים בתיק שנוהל נגד חברת שמן שגרמה למפגעי ריח קשים. כך גם בתיק שהתנהל נגד חברת דור כימיקלים בעבירות של זיהום מים, השלכת פסולת והזרמת פסולת לים. "זה מרתיע יותר. תאגידים, במיוחד תאגידים תעשייתים כמו שמן, דור כימיקלים, בז"ן וכאו"ל - לא תמיד מדגדג להם הקנסות שלנו. זה לא הוצאות משמעותיות למפעלים ענקיים".
היא אמרה כי למשרד להגנת הסביבה חשוב להרתיע את המנהלים הבכירים. "אם תהיה להם הרשעה פלילית, יהיה להם קשה להתקבל לדירקטוריונים בעתיד, וזה בהחלט משהו שהם שמנסים להימנע ממנו", אמרה דרור. "הרי עבירות סביבה, על פי רוב, הן לא עבירות שאנשים רוצים את התוצאה. לא רוצים שמישהו ימות. הם לא רוצים שאנשים יחלו. הם רוצים לחסוך כסף".
לדבריה, מי ששולט על התקציבים ומי שמפקח ומי שעושה ביקורת, צריכים לדאוג שדברים יבוצעו על פי רישיון העסק והיתר הרעלים. "ולכן החקירה צריכה לברר מי אחראי על מי, על הנהלים וההשקעות. ולכן החקירה צריכה לברר מי אחראי על מה, על הנהלים וההשקעות. בנקודה הזו זה לא תמיד קל לחקור. בטח לא במקומות בהם יש מבנים תאגידיים מורכבים כמו בבז"ן כאו"ל גדיב. מי מחזיק מה. זה גם מכביד על החקירה, אבל מאוד חשוב לדעת מי אחראי", אמרה דרור.
במקום להרחיב, תקנים בלשכה קוצצו
בלשכה המשפטית של המשרד עובדים 28 עורכי דין ושלושה מתמחים ואילו במשטרה הירוקה, שתפקידה לחקור עבירות סביבתיות, עובדים כ- 30 מפקחים ושישה חוקרים הפועלים בכל חלקי הארץ. לא פלא שהתמשכות הליכים היא תופעה כה מוכרת. "התמשכות ההליכים מתסכלת מאוד, גם אותנו. היא מורכבת משני חלקים, ששניהם לוקחים יותר מדי זמן. האחד בתוך המשרד והשני בבתי המשפט".
על הסחבת במערכת המשפט, היא פירטה: "בתי המשפט קובעים את הדיונים, ובגלל שמדובר בתיקים פליליים שבהם הנאשמים אינם יושבים במעצר - דיונים בתיק שלנו בבית המשפט נמשכים שנים. עוד ישיבת הוכחות, ועוד ישיבת הוכחות אחרי שבועיים. וזה בהחלט מתיש במובן הזה. בתי המשפט עמוסים ביותר".
היא מודה שגם המשרד להגנת הסביבה אחראי לעיכובים. "גם החלק שלנו לוקח יותר מדי זמן בעניינו, כאשר אנחנו סובלים ממחסור כרוני במשאבים", אמרה דרור. "בעשור האחרון הייתה המון חקיקה סביבתית והמשרד לא קיבל משאבים לביצוע שלה. הוא נשאר באותה רמת משאבים וקיבל הרבה מאוד משימות חדשות. הוא קיבל בולטות ציבורית ותקשורתית, עניין רב מהכנסת והתקשורת, הרבה יותר מאשר לפני 10 שנים. אבל משאבים לא קיבלנו בהלימה".
דרור אומרת שבמקום להוסיף תקנים, הם קוצצו. "בתוך הלשכה המשפטית בצוות האכיפה קוצץ תקן, במשטרה הירוקה קוצצו תקנים במסגרת קיצוצים רוחביים שצריך להשית על כל שירות המדינה", היא פירטה. "אז קיצצו אצלנו איפה שהיה פנוי. יצא שגם על חשבון האכיפה. ובוודאי שלא גדלנו. זה לא מתקבל על הדעת שיהיו שישה אנשים בלשכה המשפטית שמטפלים בנושאים הללו. קיצצו אחד ונשארו חמישה. וזה לא מתקבל על הדעת שכ-30 וכמה מפקחים מסתובבים בכל הארץ ואלה המפקחים של תעשיות מורכבות ומסובכות! אלה משאבים לא מספיקים ברמה מכאיבה. גם אנחנו מתוסכלים מהעניין הזה".
אסונות הנפט
אחד התיקים הבולטים, שהתמשכות ההליכים בו צורמת להכאיב, הוא זה של אסון הנפט בעברונה. "לגבי עברונה, החקירה מוצתה, למעט חוות דעת של מומחה", אומרת דרור. "הוא נתן חוות דעת, אבל התבקש להשלים אותה. הוא לא עומד בלו"ז שנתן לנו".
יחד עם זאת ציינה כי התיק מבוסס דיו מבחינה ראייתית גם ללא חוות הדעת. "אבל פחות. אנחנו מעדיפים למצות את זה ולא לוותר על הרשעה בעבירות מסויימת רק בגלל עיכוב בחוות הדעת", היא אמרה. "רוב המומחים בנושאים האלה עובדים עם התעשייה ולא רוצים לעבוד עלם המשרד. זה לא פשוט למצוא מומחה כזה. היה קשה למצוא מומחה מישראל שיסכים לגשת למכרז שהוצאנו. המשטרה הירוקה סבורה שאפשר לבסס את התיק גם בלי זה".
חוות הדעת עוסקת בכשלים התכנוניים והביטויים שלו בהנחת ותחזוקת קו הדלק של קצא"א. למרות שדרור לא ששה לגלות פרטים על התיק, היא ציינה כי "ככלל, אנחנו שואפים להעמיד לדין גם נפשות פועלות ולא רק תאגידים". לדבריה, "זה נכון כדי ליצור את ההרתעה האישית על מנהלים. אחר כך יהיה להם רישום פלילי והם משלמים מחיר אישי. לא לתפוס את הש"ג שלא הרים את המגוף". המשמעות היא שעם הגשת כתב האישום, לכשיוגש, יהיה גם נגד נושאי משרה בקצא"א.
אסון סביבתי נוסף שצפוי להגיע לאחד השיאים המשפטיים שלו הוא אסון אשלים. בעקבות קריסת בריכת חומצה זרמו מי חומצה בנחל אשלים, כשהם מחריבים את הסביבה והביאו למותם של בעלי חיים רבים. "אנחנו כמשרד להגנת הסביבה, וגם אני באופן אישי, רצינו להגיש (א"ק: תביעה ייצוגית) גם בעברונה. אבל בגלל זהות הנתבעת - קצא"א וקשריה הענפים והמסועפים עם מדינת ישראל, שהיא אמנם לא חברה ממשלתית, אבל יש בה מעורבות ממשלתית מאסיבית וחלקה תחת מעטה של סודיות - זה לא היה נכון והפרקליטות החליטה שלא נגיש תביעה. הצטרפנו להליך גישור שמתקיים בין צדדים אזרחיים אחרים, שעדיין מתנהל בימים אלה".
בנושא זה היא פירטה כי "בעקבות עברונה כתבתי מאמר לפיו המדינה היא זו שצריכה לתבוע ולא תובעים פרטיים ייצוגיים. יש תביעות ייצוגיות שהוגשו בשם כל אזרחי המדינה ואת אלה הפרקליטות צריכה לייצג ולא עורך דין פרטי. אני חשבתי שצריך לבסס את הזכות של המדינה לתבוע כי היא אחראית על משאבי הטבע והיא צריכה להעמיד אותם לרשות הציבור. גם בעברונה. לא רק באשלים".
לאחרונה המדינה הגישה תביעה ייצוגית נגד רותם אמפרט, שאליה תצורף חוות דעת כלכלית של המשרד על הנזקים שנגרמו. "השמורה תצטרך להיות סגורה לכמה שנים. אנחנו שמים חוות דעת של תג מחיר על הפגיעה בסביבה ולא רק ההוצאות לשיקום הנחל. אנחנו מאתגרים את בית המשפט ומגישים לו תביעה עם ראש נזק חדש - הנזק האקולוגי".
לפנייה לכתב/ת 
