מוטב מאוחר

הכדור החופשי האדיר של טוני קרוס הגרמני שלשום מול שבדיה, אחרי 94 דקות ו-41 שניות, היה שער הניצחון המאוחר ביותר בתולדות המונדיאל. אבל הוא לא מקדים בהרבה שערים מטורפים אחרים בגביע העולם הזה. לצד השערים העצמיים, שרשרת הפנדלים והשימוש בווידיאו, אחד הסיפורים הגדולים של הטורניר ברוסיה עד כה הוא כמות השערים המכריעים שמגיעים בדקות האחרונות.

ג'רדאן שאקירי השווייצרי הכניע את סרביה בדקה ה-90. פיליפה קוטיניו וניימאר סידרו לברזיל 0:2 על קוסטה-ריקה בתוספת הזמן. לפני שקיבל פרס בדמות מפגש מול פנמה, הארי קיין חיכה לדקה ה-91 כדי לקבוע 1:2 מול טוניסיה. חוסה מריה חימנס מאורוגוואי שבר את ההתנגדות המצרית בדקה ה-89, ובאיראן לא ישכחו את השער האומלל שכבש לזכותם עזיז בוהדוז המרוקאי, ארבע דקות ושש שניות אחרי שהושלמו 90 דקות. רגע, ואלה רק שערי הניצחון: מה עם כריסטיאנו רונאלדו שהשלים שלושער מול ספרד וקבע 3:3 בדקה ה-88? בקיצור, המשחק לא נגמר עד שהמשרוקית מנגנת.

קרוס. שער הניצחון המאוחר בתולדות המונדיאל(צילום: גטי אימג'ס)

אלו לא רק ששת שערי הניצחון הדרמטיים והמרגשים. מתוך 85 שערים במונדיאל הזה, 15 נכבשו בדקה ה-85 והלאה (18 אחוז מהשערים). לשם השוואה, במונדיאל הקודם בברזיל הגענו לכמות הזאת אחרי כל שלב הבתים (15 מ-137 שערים - 11 אחוז מהגולים).

עד שהסכר נפרץ

אין דרך אחת להסביר את העניין הזה, אבל לפני הכל חייבים לדבר על פערי הרמות שאחראים לרוב השערים הללו. במגמה שתלך ותחמיר כאשר המונדיאל יצמח ל-48 נבחרות ב-2026, אנחנו מקבלים לא מעט מפגשים לא מאוזנים. נשים רגע בצד את פנמה החלשה, מקרה קיצוני של נבחרת שלא יכולה לשחק על תוצאה גם אם תרצה.

שאקירי. 15 שערים נכבשו בדקה ה-85 והלאה(צילום: Getty Images)

לעומתה, המשותף למצרים נטולת מוחמד סלאח במחזור הראשון מול אורוגוואי, לקוסטה-ריקה ולטוניסיה במשחקים המדוברים הוא שהדרך היחידה שלהן לצאת עם משהו הייתה להסתגר ולקוות לטוב. בניגוד לטורנירים גדולים קודמים, ולמרבה השמחה – ואנחנו אומרים את זה מבלי לזלזל במאמצים שלהן לצאת בכבוד מהתמודדות קשה – הן לא הצליחו במשימה הזו.

ככל שנבחרת חלשה הולכת ונדחקת אחורה, כך היא נחשפת ליותר ויותר איומים. ככל שהשעון מתקדם, הנבחרת העדיפה מרגישה את הלחץ ומעצימה את הניסיונות שלה. וכאן באים לידי ביטוי הכושר הגופני העדיף ויתרון האיכות, ואסור לשכוח נקודה חשובה במיוחד: מאמני הנבחרות הבכירות כבר זונחים בדקות הסיום את המערך המקורי ומשלבים עוד שחקני התקפה.

התמהיל הזה יוצר סיכוי גדול יותר לשער מאוחר. אם במונדיאל הנוכחי ישנו זינוק רציני בעומק ובכישרון של נבחרות-העל, ולטורניר הגיעו כמה פייבוריטיות ברמה שלא זכורה לנו, אז הצד השני של המטבע הוא שהמרחק שלהן מהקטנות גדל. יכול להיות שזו בשורה שאפשר לקחת מהמונדיאל: בניגוד לעבר, הסיכוי לגנוב נקודה עם משחק שלילי הולך ופוחת.

קודוס וג'האנבאחש. היה גם גול ניצחון עצמי(צילום: עוז מועלם)

במקרים אחרים, ובמיוחד במשחק הנפלא בין סרביה לשווייץ, אפשר לדבר על ההפך הגמור – יחסי כוחות מאוזנים שמשתלבים עם צורך לנצח. שתיהן ידעו שזה כנראה המשחק שיכריע את זהות העולה השנייה לשמינית הגמר (למרות הפתיחה הבעייתית של ברזיל), ולאורך כל המשחק קיבלנו כדורגל פתוח. ככל ששריקת הסיום מתקרבת, הטקטיקה מתרופפת. הרצון לנצח משנה כל צעד על המגרש. וכך שאקירי מצא עצמו פנוי למתפרצת. איראן אמנם התגוננה לאורך כל המשחק מול מרוקו, אבל בדיוק בדקות הקריטיות האלו דחפה יותר לאזור שער היריבה, והרוויחה.

הכל אפשרי

וחשוב להוסיף היבט אחר שמזין את עצמו בזמן שהמונדיאל מתקדם: כל שער כזה שנכבש במהלך הטורניר נותן אמונה לכל הקבוצות האחרות ויוצר מומנטום. כמות כזו של שערי ניצחון מאוחרים מובילה לכך שגם באופן בלתי מודע כל שחקן בכל נבחרת מרגיש שהכל אפשרי.

קוטיניו. זה לא נגמר - עד שזה לא נגמר(צילום: AP)

נלך רגע למפעל אחר, ליגת האלופות, ולגמר המפורסם בתולדות הצ'מפיונס, אותו ניצחון של מנצ'סטר יונייטד על באיירן מינכן ב-1999. יונייטד השלימה את המהפך עם שני שערים בלתי אפשריים ברגעים האחרונים, ולאחר מכן נחשף מה אמר סר אלכס פרגוסון, המנג'ר של השדים האדומים, לשחקניו בחדר ההלבשה בהפסקה: "הגביע יהיה במרחק שני מטרים מכם בסיום, ואם נפסיד אפילו לא תזכו לגעת בו. עבור רובכם זה יהיה הכי קרוב שתגיעו אליו אי-פעם. אל תעזו לחזור לכאן מבלי שנתתם הכל".

כלומר, הרבה טמון בגישה. אם אתה מוריד את הראש כשהדברים קשים, השער לא יגיע. ישנם שיטענו כי מדובר בסך הכל בצירוף מקרים, אבל במקרה של השערים המאוחרים האלה אתה יוצר את המזל שלך. או מקווה שהכדור שלך יפגוש במקרה ראש של חלוץ מרוקאי שלא יודע לכוון.