פרגו-ברנע: "מי שדיווח לנתניהו על אשתו - ראשו נערף"
נחום ברנע מפרסם הבוקר ב"ידיעות אחרונות" כי היועצת המשפטית של לשכת ראש הממשלה הסבירה למקורביה את תגובתה לדרישותיה של שרה נתניהו למימון הוצאות הווילה בקיסריה: "נתקלתי באווירה עוינת ובלחץ בלתי נסבל, מה הייתי אמורה לומר לראש הממשלה, שהיא מציבה דרישות בלתי הגיוניות?"
חשיפת תמלילי השיחות בין היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה עו"ד שלומית פרגו-ברנע, ובין ניר חפץ, ראש מערך ההסברה לשעבר שהפך לעד מדינה - עוררו אצלה תחושת קבס. היא הייתה נרגשת, נסערת, מוטרדת. החוויה מאוד קשה, אמרה. אני מוצאת את עצמי בין הפטיש לסדן. בשיחות עם חברים ניסתה להסביר את פעולותיה ולעשות חשבון נפש. זה לא היה פשוט.
על פי חשבון הנפש שלה, העבודה מול דרישותיה של שרה נתניהו לא דמתה לעבודה שלה מול שלושת ראשי הממשלה האחרים ובני משפחותיהם. במתחם שהיא אחראית לו, הווילה בקיסריה הייתה הבעיה המרכזית. הבעיה האחרת הייתה התגובה להחלטות שקיבלה. גם לראשי ממשלה קודמים אמרה לא. "גם לקודמים היו דרישות, אבל זה לא דומה", אמרה למקורבים. "יכולתי לומר להם 'לא' ולהישאר בחיים. כאן אני נתקלת באווירה עוינת; הלחצים בלתי נסבלים.
"לא עשיתי שום דבר שמנוגד למצפוני", אמרה לחברים. "אישרנו רק מה שהיה מותר לאשר". בבית בקיסריה היא אישרה לתקן נזקים שנגרמו בגלל שינויים מטעמי ביטחון. היא לא אישרה דרישות נוספות.
אבל הדרישות לגבי תחזוקת הבית הפרטי המשיכו להגיע והן מגיעות גם היום. לא רק התוכן שלהן יצר בעיה. גם, ובעיקר, התכיפות. פרגו-ברנע הקימה ועדת שלושה – היא, המשנה למנכ"ל המשרד והחשב – כדי להחליט אילו דרישות לקבל ואילו לדחות. ביוני 2016 הבינה שאין לדרישות סוף ופירקה את הוועדה. עכשיו היא מחליטה רק בנושאים משפטיים. כשהדרישה סוטה לדעתה מהנוהל היא מעבירה אותה להחלטת משרד המשפטים.
מדוע, שאלו אותה חברים, לא דיווחת לראש הממשלה.
"מה הייתי אומרת לו?" שאלה. "אשתך מציגה דרישות בלתי הגיוניות, דרישות שמנוגדות למנהל התקין? מה הוא היה משיב לי? ידעתי שהוא לא רוצה לשמוע אף מילה על אשתו. מי שהלך אליו ודיווח לו על אשתו - ראשו נערף".
היא בחרה באפשרות אחרת, הלכה ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, ודיווחה לו. היא ציפתה שווינשטיין יעלה את הנושא בפגישה השבועית שלו עם נתניהו, בארבע עיניים. וינשטיין סירב. הוא הציע שהיא תדבר עם נתניהו. המסר המובלע היה, אני לא רוצה לשמוע. תתמודדי עם זה לבד. היא ציפתה שווינשטיין יגיע להחלטה לגבי הווילה בקיסריה – או שייקבע שכמוה כמעון הרשמי ברחוב בלפור, והממשלה מחויבת לשלם את כל ההוצאות, או שיגיע להחלטה הפוכה. וינשטיין לא החליט. הוא העדיף להיות נחמד.
היא טענה אמש באוזני חבריה שהיא לא מרחה שום עיתונאי (הכוונה לטענה שמרחה את איתמר אייכנר). היא העבירה ללשכת הדובר הודעות אמת. ההודעה שיצאה מהלשכה אחר כך הייתה מריחה.
כאמור, היא הפיקה לקח. היום היא מחליטה רק בעניינים משפטיים. כאשר דורשים ממנה להחליט בניגוד להבנתה היא מעבירה את הדרישה למשרד המשפטים. נותרה האווירה: כאשר היא אומרת לא מתייחסים אליה בלשכה כאל אויבת העם.
אם כל זה קורה ליועצת משפטית מקצועית, לא אשת אמון, שערו בנפשכם מול אילו לחצים יעמוד יועץ משפטי מטעם, מינוי אישי של שר או ראש ממשלה.
בתגובה לפרסום תמלילי ההקלטות אמש, מטעמו של ראש הממשלה נמסר: "עד עכשיו התעסקתם באוכל וחמגשיות וכעת עברתם לרכילות שקרית על אריזה בפצפצים וניקוי מזגנים. עוד לא שמענו גיבוב כזה של רכילות שקרית שאין לה שום קשר לאמת".