הדומיננטיות של מסי בנבחרת היא הסיבה לכישלונה
הציפייה מהפרעוש לא אנושית. הוא לא מרגיש בנוח בארגנטינה כמו בברצלונה, בלי קשר לכישרון סביבו. מסי הוא אולי הטוב אי פעם, אבל מנהיג הוא לא, לכן אין לו סיכוי להוביל חבורה עמוסת בעיות לזכייה במונדיאל
אין הרבה ספורטאים ברמה של ליאו מסי. אין הרבה ספורטאים שמגיעים עם כל כך הרבה כישרון, שלא צריכים זמן הסתגלות ארוך במיוחד כדי להתפוצץ על המגרש. כבר בגיל 16 ערך בכורה (לא רשמית) בקבוצה הבוגרת של ברצלונה ובגיל 17 כבש שער ראשון. בגיל 19 שמו כבר היה חלק מראשי התיבות של השלישייה ההתקפית של ברצלונה.
מאז ה־M של מסי היא האות שמסמלת את איכות החוד הקטלוני, ושחקנים רבים התחלפו לידו בהתקפה: אטו, רונאלדיניו, תיירי הנרי, לואיס סוארס וניימאר. ואני זונח לא מעט שמות שהיו הנוצצים ביותר בכדורגל העולמי ב־15 השנה האחרונות. בכל שילוב אפשרי - תמיד מעל כולם היה הפרעוש.
מסי מאוכזב(צילום: AP)
מטופש להתחיל לספור למסי את התארים. ניתן לפסוק, באופן עובדתי לחלוטין, שלא היה שחקן כמותו מבחינת כמות התארים האישיים והקבוצתיים שהשיג. היחיד שמתקרב אליו הוא כריסטיאנו רונאלדו, כמובן, שאחריו עוד מסי רודף בכל הקשור לליגת האלופות. והפער לא גדול כלל, אגב. הוא לא צריך להוכיח את עצמו לאף אחד - ומטופש להחשיב כאחד אותו שנחנק במשחקים.
התרגלנו כצופי כדורגל להרבה מאוד ממסי. הוא תמיד היה שם, תמיד הוביל ויותר מזה, תמיד שבר שיאים. אם היה צריך, ידע לסיים את המשחק לבד - יותר מכל שחקן אחר בכדורגל המודרני. אין ספק שהוא לא הביא לבד את התארים לברצלונה. לאורך כל השנים עמד לצידו סגל מדהים, כשב־2008 (ואולי גם ב־2015) העמידה ברצלונה את הסגל הכישרוני ביותר, ככל הנראה, שקבוצה העמידה אי פעם. ובכל זאת, קשה לחשוב על ברצלונה ללא מסי. ניתן להניח שבלי תופעת הטבע הזו היא לא הייתה מתקרבת לשליטה שלה בכדורגל העולמי מאז תחילת המאה הנוכחית.
אז למה בכל זאת אנחנו מפקפקים בגדולתו האבסלוטית לאור היכולת הנוכחית של נבחרת ארגנטינה? פשוט מאוד - כי אנחנו לא רגילים. התרגלנו לטוב מדי. הציפייה ממסי היא לא אנושית. והמפתיע בכל הסיפור? הוא בדרך כלל עומד בה, אך לא הפעם. הסיבה לדעתי היא שהוא לא מרגיש בנוח בנבחרת ארגנטינה כמו בברצלונה, בלי קשר לכישרון סביבו. הנבחרת היא לא באמת הבית שלו.
מסי הוא שחקן גדול, אם תרצו להיכנס לקלישאות, הטוב אי פעם. אבל מנהיג הוא לא, וזה בסדר. תמיד היה ביישן. אומרים עליו שבקושי היה מדבר כילד. יכולתו על המגרש קנתה לו הערכה וחבריו לקבוצה היו שם כדי לדובב אותו. עד היום הוא לא פטפטן גדול. הוא לא אוהב להתראיין ולא להצטלם. מסי משנה משחקים כי הוא שחקן ענק, לא בגלל היכולת לסחוף אחריו שחקנים. הוא שחקן של יציבות, של בית, של שחקנים מוכרים לצידו. כשהספינה טובעת מסי אמנם יכול לשנות את המשחק במהלך, אך לא את הלך הרוח של המשחק. גם בלה רמונטאדה על פ.ס.ז׳ היה זה ניימאר שדחף את הקבוצה קדימה.
השנים האחרונות שלו בקריירה עלולות לעמוד בצל הציפיות העצומות ממנו. הדבר שאני רוצה לטעון הוא שמסי עדיין השחקן המשפיע במשחק, וזאת למרות שאין לו כל סיכוי לסחוף את ארגנטינה לתואר. הוא מתבגר - סרט הקפטן עבר אליו גם בברצלונה וגם בנבחרת ארגנטינה. התפקיד אמנם סמלי, אך ההנהגה מוטלת עליו. כל העיניים נישאות אליו וברגעי משבר הציפייה שיהיה עמוד השדרה של ברצלונה ושל הנבחרת. הוא לא יעמוד בזה במדי האלביסלסטה.
ברצלונה זו מערכת מתוקתקת שפועלת יחד שנים. את הבלגן בנבחרת ארגנטינה הרגשנו עד ישראל בהתנהלותה המבזה במשחקי ההכנה למונדיאל. מסי הוא לא האיש שיוכל להרגיע את הרוחות. הוא לא האיש שיוכל לאחד את השחקנים הלא מנוסים של הנבחרת. הוא לא האיש שיאחד את הקרעים. הוא האיש, שבמהלך אחד, יצליח אולי בכל זאת להעלות את ארגנטינה לשמינית הגמר. אך כשהעיניים נשואות אליו, אין לנבחרת הנוכחית סיכוי להגיע רחוק.
כל זה, בניגוד לדעה הרווחת, לא מוריד בעיני מאית מאיכותו ככדורגלן. כדורגל הוא ספורט קבוצתי, אנחנו אוהבים לשכוח את זה כשדנים בשאלה הנצחית (והטיפשית) מי הטוב אי פעם. קבוצת כדורגל היא לא רק אסופת שחקנים טובים המהווים הגנה, קישור והתקפה. ההבדל מתבטא בדינמיקה בין שחקנים, היכרות, מתח עבודה בריא. מסי הוא השחקן הדומיננטי במשחק - פשוט נותנים לו בנבחרת את התפקיד הלא נכון.
כל עוד אין איזון בנבחרת ואין שחקן (או שחקנים) המסוגל לקחת לידיו את ההנהגה, מסי לא יצליח לנצח לארגנטינה משחקים. מסי הוא השחקן הדומיננטי במשחק, אם הים שקט. כן, ייתכן מאוד שאותה דומיננטיות מוחלטת היא זו שתהיה בעוכריו בשלהי הקריירה. ההערצה אליו בקרב הקולגות פשוט תעמיד אותו בתפקיד הלא נכון, הוא ישרוף מבלי משים את הדומיננטים סביבו וימשיך לפורר לעצמו את הסיכוי לזכות בתארים במדים התכולים לבנים. מזל שבברצלונה עוד יש שחקנים שמסוגלים להסתכל לו בלבן של העיניים.
לפנייה לכתב/ת 
אחד מנהיג, השני לא. רונאלדו ומסי
מומלצים
