אם לא בעבור ילדנו אז בעבור מה?

כאמא לתינוק המקרה הטרגי של יסמין וינטה ז"ל פשוט מסרב להרפות ממני. אני יודעת שאני לא היחידה שעדיין לא מצליחה להניח לפרשה בצד. ההבנה שעיני השקד האלו שזועקות אליי מן האדמה, יכלו להיות העיניים התכולות של בני ראם, שחגג רק לאחרונה יום הולדת שנה, לא הניחה את דעתי והרגשתי, כמו הורים רבים שאם אין לי מי לי ושהקיץ הזה חייב להיות הקיץ של התינוקות שלנו.

אנחנו חייבים למחות ולהרים את קול זעקתם של מי שאין להם עדיין מילים לדבר, ושהבכי שלהם נשמע כנראה מאחוריי סורג ובריח קצת אחריי השעה שמונה, שכולנו כבר שמנו את הילדים בגן, קיבלנו חיוך מהגננת ואין ביכולתנו לדעת שהחיוך הזה הוא לא מסכה של מי שתכף תהפוך את עורה.

כי ככה זה במדינת ישראל 2018 בה 75% מהילדים בגילאי לידה עד שלוש נמצאים במעונות ומשפחתונים פרטיים, ללא פיקוח, נהלים או הסדרה. ילדים רכים בשנים שעלולים להיות חשופים להתעללויות עד כדי כך שהם משלמים בחייהם על אגרסיות שמוציאים עליהם כשק חבטות.

כמי שעדיין מסרבת להפקיד את ילדי למערכת שאינה מבוקרת, שאפילו המילה "מערכת" אינה מתאימה כאן - אלא אוסף של גנים מאולתרים, לרוב בתים שהופכים לגנים, ומטפלות שקורות לעצמן גננות על אף שלא עברו כל מיון, סינון או הכשרה, בני עדיין נמצא עם מטפלת בבית.

הבנתי שלא אוכל לנצח להרשות לעצמה להחזיק את ילדי בבית, ולכן החלטתי לצאת ולהפגין, להשמיע קולי ולנצל את החופש הגדול הזה למטרות לא פחות חשובות מצבירת זמן איכות עם ילדיי - לדאוג לבטחון של ילדי כולנו.

יסמין וינטה ז"ל

לאחרונה אני, והרבה שותפים לדרך, אוספים עוד ועוד הורים, מתראיינים בכל מקום שמתאפשר ומפיצים את הבשורה בנסיון להרים כאן את המחאה החברתית של 2018, כי אם לא בעבור ילדנו אז בעבור מה?

מה לעשות, ילד לא נולד בגיל 3

רק23% מהילדים נמצאים במעונות שבפיקוח משרד הרווחה (וגם שם, מדובר על יחס של 20 מפקחים על 2,000 מעונות) משום שמדינת ישראל רואה בחינוך בגילאים האלו "בייביסיטר" בלבד. כך מאז קום המדינה תחום החינוך לגיל הרך נמצא במשרדי העבודה, הכלכלה, תעשייה והמסחר, מתוך תפיסה שהמדינה מעניקה שירותי שמירה לילדי האימהות העובדות, ולא חינוך.

אותה מדינה שיודעת טוב טוב לקחת את הילדים שלנו מאתנו בגיל 18 לשירות בצבא ההגנה לישראל, מפקירה אותם עד גיל 3 ומסרבת להגן עליהם - חוק הפיקוח על מעונות היום נמצא בדיונים כבר יותר מעשור ועדיין לא אושר.

רק באמצע יוני האחרון הביא השר חיים כץ הצעת חוק לפיקוח על כל מעונות היום בפני ועדת השרים לענייני חקיקה. ההצעה נדחתה לאחר שבמשרד האוצר ובמשרד ראש הממשלה הביעו התנגדות עקב טענות שונות נגד פגיעה בפרטיות הילדים ובביקורת על העלויות הגבוהות הכרוכות במתן תוקף לחוק שכזה.

מחאת התינוקות בתל אביב(צילום: עמית שעל)

היקרים לנו מכל נתונים בסכנה יומיומית ועל כך אל לנו לשתוק. בנקודה הזאת נולדה מחאת הקיץ של ההורים, עליה אנחנו יוצאים לרחובות כשלנגד עינינו מטרה אחת: בטחון ילדינו.

לא ייתכן שבמדינה שבה חופשת הלידה בתשלום מסתיימת שלושה חודשים אחרי הלידה, האחריות על חינוך ילדינו מתחילה שלוש שנים אחריה, ומה לעשות, ילד לא נולד בגיל 3. אני מפנה אצבע מאשימה לשר החינוך נפתלי בנט וראש הממשלה בנימין נתניהו, וקוראת להם לחולל מכאן ועכשיו את המהפך, לפני שקולם של ילדים נוספים יזעק לנו מהאדמה.

אני קוראת להורים לצאת מחוסר האונים שלהם אל הרחובות כדי שנצליח להציל את הילדים שלנו - וסוף סוף חוק הפיקוח על המעונות וחוק המצלמות יעברו וימומשו. אין לי ספק, המחאה הזו שחוצה כל הבדלי דת, גזע ומין, שאין בה שאלה של ימין או שמאל, מרכז או פריפריה, תצליח אם נעשה קצת יותר מרק "להאמין שיהיה טוב".

• הכותבת היא מנהלת תחום החינוך ותוכנית המנהיגות 'יוזמים שינוי' בארגון "הברית הישראלית ".

• לחצו כאן להצטרפות למאבק ההורים "חינוך מתחיל מגיל לידה".
• מעוניינים לפרסם מאמרים, הגיגים, מחשבות ודעות אודות החברה בישראל ובעולם? שלחו ל- shlomit-sh@ynet.co.il  וציינו בנושא - עבור מדור "קריאה לסדר ". החומרים יפורסמו בהתאם לשיקולי המערכת.
• לקריאות נוספות לסדר לחצו כאן .