הפוליטיקה של הסמים: "טראמפ של מקסיקו" בדרך לניצחון
מקסיקו תלך לקלפי ביום א' כשברקע 2,890 נרצחים בחודש ו-132 פוליטיקאים שחוסלו במערכת הבחירות. האלימות האיומה מעידה עד כמה עמוקה השפעת קרטלי הסמים על הפוליטיקה במדינה. המועמד המוביל אוברדור לא מציע פתרונות ברורים, והתנגשות שלו עם נשיא ארה"ב עלולה להיות הרסנית
ביום א' יתקיימו במקסיקו בחירות, והן ייערכו במהלך אחת מתקופות האלימוּת הקשות שידעה המדינה. בחודש מאי לבדו נרשמו 2,890 רציחות במקסיקו, ועד כה נרצחו 132 פוליטיקאים במהלך מערכת הבחירות. האלימות המלווה את הבחירות מבטאת את עומק השפעתם של קרטלי הסמים על התוצאות הפוליטיות ברמה המקומית והמדינתית. התוצאות של בחירות אלו, שמסתמן כי ייבחר בהן נשיא חדש, מהשמאל הפופוליסטי, עשויות לחולל מפנה חד לא רק בתוך מקסיקו עצמה, אלא גם ביחסים עם שכנתה מצפון, ארצות הברית.
עוד חדשות מעניינות מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
הליברליזציה שחררה את השד
שורשי הקשר בין האלימות של מלחמות הקרטלים לבין הפוליטיקה המקסיקנית נעוצים בתהליך הליברליזציה הדמוקרטית שעברה מקסיקו החל מסוף המאה הקודמת. אף שאלימות בין הקרטלים היא תופעה שהייתה קיימת עוד קודם לכן, מקסיקו לא ידעה רמות אלימות גבוהות כל כך עד ראשית המילניום. עד אותה עת היו הקרטלים במקסיקו שחקן משני בשוק הסמים, והם סיפקו בעיקר שירותי הברחה לקרטלים הקולומביאניים. לפי ה-DEA (הרשות האמריקנית למלחמה בסמים), בראשית שנות ה-2000 רק כ-25% מסחר הקוקאין עבר דרך מקסיקו, ופעילותם של הקרטלים המקסיקניים התבססה בעיקר על גידול מריחואנה ועל הברחתה. עשור לאחר מכן כבר הייתה מקסיקו נתיב עיקרי, כזה שבו עבר 90% מהסחר בקוקאין, והמקור המרכזי להפצת מת'-אמפטמינים והרואין לארה"ב.
השינוי במעמד הקרטלים מקסיקו היה תוצאה של חיסול הקרטלים הגדולים בקולומביה, כפי שמתואר היטב בסדרה "נרקוס", אך נבע גם מההצלחה של ארה"ב בחסימת נתיבי ההברחה הימיים והאוויריים במפרץ מקסיקו, חסימה שהפכה את מרכז אמריקה ומקסיקו לנתיב ההברחה העיקרי לארה"ב. שינוי זה אִפשר את העלייה בכוחם הכלכלי והצבאי של הקרטלים המקסיקניים.
לצד תהליכים אלו התרחש תהליך פוליטי פנימי, שתוצאותיו תרמו בעקיפין לאלימות הגואה. לאורך שנות ה-90 עברה מקסיקו תהליך ליברליזציה דמוקרטית, שבו פוזר הכוח הפוליטי שהוחזק באופן בלעדי במשך 70 שנה על-ידי מפלגת השלטון הוותיקה PRI. בתהליך זה עבר כוח פוליטי למפלגות האופוזיציה PAN ו-PRD, וכוחות פוליטיים חדשים השתלטו על מוקדי שלטון, ראשית בבחירות המוניציפליות וברמת מדינות המחוז, ואחר כך בניצחון ויסנטה פוקס, נציג ה-PAN, בבחירות לנשיאות בשנת 2000.
עם תפיסת השלטון, החלו הכוחות הפוליטיים החדשים לסלק בעלי תפקידים בדרג הבכיר ובדרג הביניים בגופי אכיפת החוק ובמערכות השלטון, תחילה בדרג מדינות המחוז ואחר כך ברמה הפדרלית. לשינוי זה הייתה השפעה משמעותית על סביבת הביטחון הפנימי במקסיקו. מצד אחד, המושלים החדשים במדינות הפדרציה המקסיקנית לא הצליחו להפגין יכולת ממשית לאכוף את סמכות המדינה, ומצד שני הם ניתקו את ההגנה השלטונית שממנה נהנו ראשי הקרטלים.
שינוי זה בסביבה הפוליטית במקסיקו פרם מערכת קשרים שנוצרה לאורך שנים בין ראשי הקרטלים לבין מעגל הפוליטיקאים, שעליהם נסמכו הקרטלים לשם הגנה מהסמכויות ומהרשויות של המדינה. כדרך להתמודד עם חוסר הוודאות ועם התנודות הפוליטיות החלו ראשי הקרטלים להקים לעצמם מיליציות סמי-צבאיות, כסוג של מנגנון ביטוח עצמי. התוצאה הייתה עלייה במוטיבציה ובנכונות של ראשי הקרטלים לנקוט אלימות. מחקר שנערך סביב הקשר בין שינוי המפה הפוליטית לבין האלימות במקסיקו הראה כי בין 1995 ל-2006 גברה האלימות במדינות המחוז השונות בשיעור שנע בין 55% ל-79% בעקבות ניצחונם של מנהיגי אופוזיציה בבחירות המדינתיות.
הליברליזציה הדמוקרטית שעברה מקסיקו שחררה מהבקבוק שד שהוחזק כלוא על-ידי המערכת הפוליטית הישנה. בשנת 2000 הפכה מגמה זו לתהליך ברמה הפדרלית, עם ההפסד של PRI בבחירות לנשיאות. בנקודת זמן זו יצר השילוב שבין ההתחזקות הכלכלית והצבאית של הקרטלים לבין שינוי המציאות הפוליטית הפנימית מצב נפיץ שחיכה לגפרור שיצית את התבערה. הגפרור הגיע בשנת 2006, בדמות לחץ אמריקני על ממשלת מקסיקו לפעול נגד התחזקות הקרטלים. כך, כאשר הכריז הנשיא פליפה קלדרון בסוף 2006 על מלחמה נגד הקרטלים, היה זה ניסיון שלו לחסום בפקק שד שכבר ברח מהבקבוק.
שנות ה-90 לא יחזרו
הבחירה באנריקה פניה נייטו לנשיא ב-2012 יצרה ציפייה מסוימת לחזרת היציבות למקסיקו. היו שהניחו כי עצם חזרתה של מפלגת PRI לשלטון תחת פניה נייטו תחזיר את דפוס היחסים הישן בין ברוני הסמים לפוליטיקאים. ההצלחה זמנית של ממשלו בהורדה של רף האלימות במדינה בין 2012 ל-2014 איששה בעיני רבים את ההנחה שהממשלה המקסיקנית מגינה על הקרטל החזק דאז, סינלואה, בתמורה לשקט וליציבות, והיו אף מי שטענו שיש חסות אמריקנית להסדר.
לתפיסות הקונספירטיביות תרמו גם דוחות ממשל אמריקני שהצביעו על קשר בין ממשלתו של פניה נייטו לבין 14 חברות עסקיות בבעלות חואקין "אל צ'אפו" גוזמן, אז ראש קרטל סינלואה וברון הסמים המבוקש בעולם. לכך תרמו גם שמועות ששחרורו של ברון סמים זקן בשם רפאל קארו קינטרו היה "דיל סודי" עם הממשל האמריקני כדי להשיג סדר ויציבות במדינה.
אולם תיאוריות הקונספירציה התבדו. פניה נייטו פעל בנחישות כדי להראות שהממשל שלו תקיף בכל הנוגע למאבק בקרטלים. דווקא ההישגים הגדולים שלו בחיסול או בתפיסה של בכירי הקרטלים, ובראשם תפיסת "אל צ'אפו", הם שהאיצו את החרפת האלימות. סילוק הברונים הבכירים פעל "כאפקט הידרה" ויצר שלל ארגונים קטנים, שנאבקו אחד בשני על שליטה טריטוריאלית ועל כוח. עתה, גם אם הממשל המקסיקני היה מעוניין בחזרה לאופי היחסים של שנות ה-90 כדי לאפשר שליטה הומוגנית תחת קרטל אחד, אפשרות זו אבדה.
עבור הקרטלים החדשים היה הלקח שכדי לבסס את שליטתם, עליהם להשיג השפעה על המערכת הפוליטית ברמה המקומית והמדינתית. שליטה שתושג, אם צריך, באלימות.
על הפרק: חסינות לברוני הסמים
על רקע זה, לאחר למעלה מעשור של אלימות קשה ולאחר עשרות שנים של שחיתות שלטונית, יגיעו המקסיקנים לקלפי ביום ראשון הקרוב כשהם מבטאים רצון ברור בשינוי מהותי. רצון זה מתורגם לגל פופוליזם הסוחף את מקסיקו, כמו במקומות אחרים בעולם. המייצג הבולט של סנטימנט זה והמנצח המסתמן בבחירות הוא אנדרס מנואל לופז אוברדור, המכונה בקיצור AMLO. הוא נציג השמאל הפופוליסטי העומד בראש מפלגה חדשה בשם Morena (המפלגה להתחדשות לאומית). אם צודקים הסקרים, אוברדור יהיה הנשיא וגם יזכה בקונגרס אוהד.
ההצבעה לאוברדור היא הצבעת מחאה. הבוחרים במקסיקו מתעבים את הנשיא הנוכחי ועייפים מכישלון ניסיונן של מפלגות ה-PRI וה-PAN להוביל את המדינה ליציבות. אל מול מיאוס ציבורי זה מייצב עצמו אוברדור כמי שבאמת אכפת לו מהעניים וכמי שיוצא נגד השיטה הקיימת, המזוהה עם שליטת האליטות. בהצהרותיו יוצא אוברדור נגד "מאפְיית הכוח ששולטת במדינה" ומבטיח לעקור אותה. אוברדור טוען שיניע את הכלכלה ויסייע לעניים על-ידי טיפול בתשתיות המדינה ושיקדם פרויקטים ענקיים בתחום התשתיות – מכבישים ומסילות ברזל ועד בתי זיקוק. אולם מעבר לכך, בחירתו הצפויה עשויה להיות נקודת ציון חשובה חדשה ביחסי הפוליטיקה המקסיקנית והקרטלים.
בכל הנוגע לאלימות הקרטלים אוברדור לא מציע פתרונות קסם, אבל הוא העביר ביקורת חריפה על מדיניות פניה נייטו וקודמו קלדרון. אוברדור, בדומה לפופוליסטים אחרים בעולם, אינו מציג מדיניות ברורה, אלא בעיקר רוכב על רגשות ההמון ועל תחושת המיאוס. לכן לא ברור עדיין מה תהיה המדיניות שלו אל מול האלימות והשחיתות, שתי הסוגיות המרכזיות במערכת הבחירות. אוברדור רמז כי ייתכן שישקול להסיג את הצבא מהרחובות ומהלחימה בקרטלים, בתקווה שכך יוחזר השד לבקבוק, ואמר כי ישקול מתן חסינות לברוני הסמים המרכזיים באמצעות חנינה, אם מהלך זה יבטיח שלום ויציבות במדינה.
הצהרות אלו מדליקות נורות אדומות בוושינגטון. אוברדור עצמו מזוהה כאיש נקי משחיתות וכפוליטיקאי ישר, אבל חָבַר במהלך הקמפיין לפוליטיקאים אחרים המזוהים כנגועים בשחיתות. פרט לכך, בדומה לטראמפ הוא מתואר כפופוליסט הבז לשלטון החוק וכמי שמזלזל בערכים דמוקרטיים ובמוסדות חוקתיים כבית המשפט העליון. נטייה זו, לצד הבטחת בחירות שלו למהפכה בממסד הביטחון הפדרלי ולסגירת ארגון ביטחוני-מודיעיני מרכזי, מעוררת חשד שתחת שלטונו מקסיקו עשויה לעבור מהפכה שתחזיר אותה לדפוס הישן של יחסי השלטון וארגוני הפשע.
כששני פופוליסטים נפגשים
חזרה אפשרית לדו-קיום שלטוני עם הקרטלים במקסיקו תהיה הרסנית למערכת היחסים עם ארה"ב, שכבר עתה עומדת על כרעי תרנגולת. קשה להעריך כיצד יסתדרו שני הנשיאים הפופוליסטים טראמפ ואוברדור, בעיקר על רקע התנהלות הממשל האמריקני בנושא הגבול הדרומי והתבטאויותיו בעניין. ביחסים בין ארה"ב למקסיקו תלויים הכלכלה, השחיתות והביטחון זה בזה, וכל מהלך פייסני של אוברדור כלפי הקרטלים רק יתדלק את הנרטיב של ממשל טראמפ.
בנוסף, אוברדור עצמו אינו נלהב במיוחד מהסכם הסחר החופשי NAFTA. הוא הבטיח לנהל משא ומתן הוגן כדי לשמר אותו, אבל האופי והפופוליזם של שני המנהיגים עשויים ליצור מסלול התנגשות, שסופו התפרקות ההסכם. בהיעדר תמריץ כלכלי זה, יאבד הממשל במקסיקו את אחד המניעים המרכזיים לשיתוף פעולה בנושאי המאבק בסמים והטיפול בהגירה, והתוצאה תהיה הרסנית לשני הצדדים.
הרעה ביחסים בין מקסיקו לארה"ב תוריד לטמיון שנים של הידוק היחסים הביטחוניים ביניהן, שהחל "בתכנית מרידה" – הסכם שיתוף פעולה ביטחוני שנחתם בימי הנשיא בוש – והואץ תחת אובמה, שבתקופתו הוקמו תאי מודיעין מאוחדים והושגה הסכמה חריגה של מקסיקו להפעלת מזל"טים אמריקניים בשטחה.
מֵעבר ליחסים הבילטרליים, תחת אוברדור עשויה מקסיקו לשוב למדיניות חוץ של "אי-התערבות" ובכך להקשות על מעורבות ארה"ב במרכז אמריקה ובאמריקה הלטינית ככלל. ערעור היחסים בין המדינות יקשה את שיתוף הפעולה ביניהן בהתמודדות עם נושאים אזוריים, כגון המשברים בוונצואלה, בניקרגואה ובהונדורס, ואת קידום תהליך ההתקרבות לקובה.
נוסף על כך, אמירות כגון זו של הקטור וסקונסלוס, המיועד להיות שר החוץ של אוברדור, שלפיהן מקסיקו צריכה "לחשוב מחדש על האפשרות ללגליזציה של סמים מסוימים כדרך למַתֵּן את המציאות של כמעט-מלחמת-אזרחים באזור", מסמנות אפשרות שמקסיקו תשוב לעמדה לעומתית מול ארה"ב בזירה הבינלאומית. מהלכים אלו, לצד שאלת המדיניות שינקוט אוברדור מול הקרטלים, עשויים להחזיר את היחסים בין המדינות לדפוס היחסים המתוח שלפני עידן NAFTA.
נראה אם כן שכמו טראמפ, אוברדור הוא המנצח לעת עתה, אך ייתכן שבסופו של התהליך – כלל צפון אמריקה תצא המפסידה.
ד"ר בן ציון טלפוס עוסק בחקר הפוליטיקה של המלחמה בסמים.
המכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דיוויס באוניברסיטה העברית בירושלים מפרסם בשיתוף פעולה עם ynet את מדור "מגלים עולם", שבו מופיעים מאמרי פרשנות ועמדה של חוקרים מרחבי העולם בתחום היחסים הבינלאומיים.
לפנייה לכתב/ת 
