עצים במקום שוטרים
יוזמות ישראליות ומחקרים מחו"ל מראים שאחת הדרכים היעילות (והזולות) להתמודד עם מחסור בתחושת בטחון והתנהגות אלימה בשטחים נטושים היא השקעה בגינון עירוני וקהילתי
כולנו מכירים את התחושה הזאת: מאוחר מאוד בלילה ואנחנו נמצאים בשכונה לא מוכרת, הרחובות שוממים ובצדי הדרך יש בעיקר עזובה והזנחה. בשעות אלו, הולכי רגל רבים ישקלו היטב את מסלול הליכתם, זאת על מנת להימנע מתנועה באזורים שבהם הם מרגישים מאוימים. פעמים רבות, אזורים לא נעימים אלה יכללו שטחים נטושים ולא בנויים, מגרשים מוזנחים או סתם גן שעשועים עזוב שבו צומחת צמחייה פראית ונמוכה. מתברר שלחששות אלה יש בסיס. מחקר אמריקני שנערך בשנת 2017 ושבדק את המצב בקליבלנד שבאוהיו, הראה קשר ברור בין מיקום הפשיעה לבין מיקום החלקות הנטושות בעיר.
עוד כתבות ב"זווית - סוכנות ידיעות למדע ולסביבה "
בעבר, הניסיונות של הרשויות להתמודד עם בעיה זו כללו בעיקר אכיפה מוגברת של כוחות שיטור ופיקוח עירוני מסוגים שונים, ובנוסף ניסיון לבנייה מחודשת בשכונות. עם זאת, כמה יוזמות ישראליות מהשנים האחרונות ומחקר אמריקני חדש מראים שדרך פוטנציאלית להפחתה של תחושת חוסר הביטחון, נוסף על תהליכים חברתיים שונים שצריכים להתרחש, יכולה להיות פשוטה וזולה ביותר: חידוש עירוני "טבעי".
החלונות השבורים
ממצאי המחקר בקליבלנד תואמים תיאוריה שפותחה בשנות ה-80 של המאה הקודמת, בשם "תיאוריית החלונות השבורים". עד אז, הדרך המקובלת להתמודדות עם פשיעה הייתה ניסיון למנוע את מקרי הקיצון, כמו רצח. תיאורית החלונות השבורים הציעה להתבונן בפשעים הקיצוניים כהסלמה של שרשרת אירועים ארוכה והדרגתית יותר.
איך זה עובד? כאשר אזור מסוים כולל הזנחה ואי-סדר, כגון חלון שנשבר כתוצאה מפריצה, הסובבים יראו את המקום כאזור שבו הגיוני לבצע פעילות בלתי חוקית נוספת וההתנהגות הפושעת תמשיך ותתעצם. במקרה שיירבו התנהגויות אלה, ייתכן מצב שבו תושבים יחושו פחד, וימנעו מלהגיע לאזור. גם מבחינת האכיפה, לא הייתה התייחסות משמעותית להתנהגויות כאלה, משום שהיו דברים מהותיים וגדולים יותר להתעסק בהם. לכן, לפי התיאוריה, דרך טובה להילחם בפשע היא מיגור של הפשעים הקטנים, שעלולים בהמשך להוות מצע לפשעים גדולים יותר.
אחד המקומות שבהם נצפתה השפעה חיובית של יישום התיאוריה הינה המדיניות שהנהיג רודי ג'וליאני, ראש עיריית ניו יורק, בשנות ה-90. המדיניות של ג'וליאני בשנים אלה כללה אפס סבלנות להתנהגויות שלפני כן הרשויות לא התעסקו בהן - כתובות גרפיטי, השתנה בשטחים ציבוריים, ועוד. בעת תקופת כהונתו, הפשיעה בעיר צנחה בעשרות אחוזים. חשוב לציין שהדעות על השפעת התיאוריה חלוקות, ויש הטוענים שההפחתה המשמעותית של הפשיעה בניו יורק אינה רק תוצר של יישום תיאוריה זו, אלא יישומה בעת זמן בו נעשו גם תהליכים חברתיים, כגון ניסיון להביא להפחתת העוני בעיר.
השקיעו בגדרות נמוכות
אף לפני שהוצעה תיאורית החלונות השבורים, מחקרים בשנות ה-70 העלו רעיונות של טיפול בסביבה פיזית באמצעות אדריכלות נוף, והראו כי קיים קשר מסוים בין המצב החברתי בשכונות לבין אופי הסביבה בהן. מחקר חדש שפורסם בכתב העת המדעי pnas, עוסק באופציה חדשה ומעניינת להתמודדות עם פוטנציאל הפשיעה של אזורים נטושים אלה.
במקום התערבויות מסיביות שנצפות במקרים רבים - הגברת השיטור, בניית שכונות חדשות, הקמת מרכזי קניות מפוארים והקמת מבני ציבור - בדק המחקר את האפשרות של שיפוץ עדין וסטרילי יותר של 500 חלקות ריקות בערים שונות בארצות הברית, הממוקמות ברובן ממש בין הבתים עצמם.
האזורים הבעייתיים האלו תוחמו בגדרות נמוכות, נוקו בקפידה, נשתל בהם דשא ואף ניטעו בהם עצים. על מנת למקסם את יעילות השיפוץ, ואף למנוע מצב שבו הוא דווקא יגביר את הפשע, הוקדשה מחשבה מיוחדת לאופי הצמחייה שבה ייעשה שימוש; החוקרים בחרו שלא לשתול שיחים נמוכים וצפופים, למשל, כי היה חשש שאי אפשר יהיה לראות את פעילות לא חוקית שמתבצעת בהם. על כן, נבחרו עצים גבוהים שיוצרים הצללה, והופכים את האזור כולו לנעים יותר - הן מבחינת המראה והן מבחינת הסביבה הפיזית עצמה. המחקר אף התייחס לעלות הנמוכה של השיפוץ הטבעי, לעומת שיפוץ אזורים נטושים על ידי אופציות שכוללות בנייה מחודשת - למטרות דיור או למטרות פנאי.
פארק החורשות וגינת עוזיהו
האם המודל הזה מתאים לישראל? "התמונה פה מעט מורכבת יותר, זאת בגלל קנה המידה השונה של הערים והשכונות בישראל ובארה"ב, רמת ההכרות והניכור בשכונות המגורים שונה מאוד", מספרת ד"ר טלי חתוקה, אדריכלית וראש המעבדה לעיצוב עירוני באוניברסיטת תל אביב. לכן, בעוד שבארה"ב ההתמודדות היא עם מקרי אלימות קשים, כמו תקריות ירי ורצח, בישראל חוסר הסדר מוביל בעיקר להתנהגויות כגון ונדליזם ונוכחות של דרי רחוב בשטחים המוזנחים.
מבחינת שיקולי העיריות בנוגע לטיפול באזורים נטושים, קיים ניגוד מסוים בין הרצון לפתח סביבה נעימה ולהפוך אזור נרחב ככל הניתן לאזור בטוח, לבין הצורך התמידי בבניית יחידות דיור חדשות, שנובע מהגידול הדמוגרפי. לכן, באזורים מסוימים בישראל נבחרה דרך של פתרון ביניים: נטיעת חורשות זמניות. בתל אביב לדוגמה, ניטעו חורשות בדרום העיר, כדרך להפיכת המרחב לנקי ומסודר יותר. "ההנחה היתה ששטחים ירוקים גם יסייעו לאסתטיקה ולתברואה במקום, וגם יצמצמו את הוונדליזם" אומרת חתוקה.
פארק החורשות בדרום תל אביב הוא דוגמה מרשימה לכוח שיש לתושבי השכונות מול הרשויות, ולהדגשת חשיבות השמירה על השטחים הלא בנויים. ב-2015 הייתה כוונה להקים על חלק מהפארק יחידות דיור חדשות, אחרי שהמצב הרעוע של הבניינים ברחובות הסמוכים לפארק הביא לצורך בבנייה המחודשת. בתחילה, תושבי האזור ראו יתרונות בבנייה המחודשת בשטח הפארק, אך בהמשך, ב2016, הם בחרו לשמור על אופיו הייחודי של הפארק ולא לבנות בשטחו. יחד עם החברה להגנת הטבע ועמותת אדם טבע ודין, יצאו התושבים למאבק, שהביא בסופו של דבר לשמירת הצביון הנוכחי של השכונה ולשימור הפארק, ובכך גם לרווחת התושבים ולתחושת הביטחון באזור.
דוגמה נוספת להתערבות כזו היא המיזם "עושים רחוב" - יוזמה קהילתית של אגודת הסטודנטים בבאר שבע, שמטרתה העיקרית היתה לחבר בין הסטודנטים לתושבים, כדי לבצע חידוש של אזורים מוזנחים בשכונות מגורים בעיר. גינת עוזיהו, למשל, היתה בעבר אזור מוזנח ומאד לא-נעים. אבל לפני ארבע שנים הוחלט על חידוש אינטנסיבי של הגינה בזכות הפעולה של עושים רחוב.
"אחרי שנים רבות של מאמץ, בזמן האחרון רואים שינוי משמעותי. בזכות עזרה של העירייה, הוספת תאורה ופחים, והורדה של צמחיה נמוכה, המצב משתפר". מספרת עדי צברי, רכזת המיזם. "ניתן לראות שתושבים משתמשים במרחב ונהנים ממנו, וקיימת הרבה פחות התנגדות אליו מבעבר".
צברי מדברת גם על המחויבות לשמירה על הגינה. גם כאשר תושבי השכונה עוקרים ספסלים ממקומם ובוחרים בדרך של ונדליזם, אנשי המיזם מחזירים את הספסלים, ומראים לתושבים שאין מקום להתנהגות זו, ושהיא לא מה שיחזיק בפארק. בעזרת התנגדות זו, התנהגויות כגון ונדליזם והשלכת פסולת אכן פחתו, וניתן לראות כי יותר ויותר תושבים משתמשים בפארק ונהנים מתחושת הביטחון שהוא משרה.
חלק מבחירת אזורי השיפוץ של מיזם "עושים רחוב" הינו תוצאה של פניית התושבים אל האחראים על המיזם ובקשתם ששיפוץ כזה יעשה בשכונה שלהם. גם פה, כמו בפארק החורשות בתל אביב, באים לידי ביטוי החשיבות והכוח של רצון התושבים.
גם התוצאות של המחקר האמריקני שבמסגרתו שופצו החלקות באזור הבתים, הראו שינויים מהותיים בתחושת התושבים. רבים מהם הרגישו שהפשיעה והוונדליזם פחתו, שהרחובות בטוחים יותר, וגם שהם מוצאים עצמם נהנים משהות בסביבה ורואים בה מקום רגוע וחברתי. למרות זאת, חשוב לציין שיש לקחת תוצאות אלה בעירבון מוגבל. אופיין של שכונות מושפע מגורמים ותהליכים מרובים, וחידוש עירוני 'טבעי' הוא רק אחד מהם, שלבדו אינו מסוגל ליצור שינוי מהותי.
בונים על שיתוף פעולה
התרחישים בפארק החורשות בתל אביב, והנעשה בגינת עוזיהו בבאר שבע, מחזקים את האמור במחקר האמריקני ומלמדים כי הדרך למקסם את היתרונות שבחידוש הטבעי, היא שיתוף פעולה ורצון מצד התושבים.
בשתי הדוגמאות שלעיל אחד הגורמים המרכזיים בהגשמת רצון התושבים לסביבה טבעית היה שיתוף העירייה. בנוסף, הם מעלים אופציה שונה ועדינה יותר מאכיפה משטרתית מוגברת. מחקר נוסף ומתמשך על ההשפעה של השטחים הירוקים והנעימים על ביטחון התושבים יכול להוביל לרצון מצד העיריות ומצד גורמים סביבתיים שונים להפוך שטחים גדולים לבטוחים יותר על ידי השיפוץ הטבעי. בנוסף, חשוב שהתושבים יהיו מודעים לקיומם ולהשפעתם החיובית של מיזמים מסוג זה בערים שונות בישראל, וכן לכוחם ולהשפעתם, וידעו לבקש התערבות כזאת באזורים שבהם הם מזהים התנהגות המפרה את תחושת הביטחון.
הכתבה הוכנה על ידי זווית - סוכנות ידיעות למדע ולסביבה
לפנייה לכתב/ת 
