קריאה לעזרה: הכדורסל הישראלי גווע

ההפסד לנבחרת יוון, שהגיעה לארץ בהרכב משני, הוכיח למי שעוד היה לו ספק שענף הכדורסל גווע לנגד עינינו. היוונים ריחפו בקלילות, ולישראל לא היה אף שחקן שנולד וגדל בארץ והצליח לתת תפוקה הגיונית.

הבעיה היא לא בשחקנים. האשמים הם אך ורק בעלי הקבוצות, שממלאים אותן בזרים ונותנים לישראלים לעבוד כחלקי חילוף בחמישייה. אנשים שלא קולטים באיזו שנה ובאיזה עידן אנחנו נמצאים.

גיא פניני מול יוון. איפה אנחנו ואיפה הם(צילום: ראובן שוורץ)

ברגע אחד של טירוף התעוותה פה כל צורת המחשבה. כל הקבוצות מכריזות שבלי זרים איכותיים וללא הגבלה הן לא יכולות להתמודד באירופה. אתם רציניים? מילא מכבי תל אביב ביורוליג, אבל הרי אצל כל השאר הטיולים באירופה נועדו לתת משחק שני בשבוע (ואפשרות לשופינג) כדי להיות מוכנים יותר לליגה. גם חלום היורוליג של הפועל ירושלים נגוז. עכשיו, אף אחד לא חושב שקבוצה ישראלית (וירושלים למדה את זה בכאב) מועמדת לקחת שם גביעים. תמיד יהיו ספרדיות או איטלקיות טובות יותר. אז שזו תהיה הסיבה לרצוח את השחקן המקומי?

גל מקל. ברח כדי לפרוח(צילום: ראובן שוורץ)

מכבי ב' היא מתנה לליגה

מכבי ת"א רצתה לעשות חסד עם הכדורסל הישראלי. היא הציעה להקים שתי קבוצות: אחת לליגה ואחת לאירופה. אולי זו הייתה מניפולציה, אבל היה צריך להסתער עליה בידיים פתוחות. אם הנציגה הלא מביכה היחידה שלנו באירופה מסוגלת להתמודד עם מגבלת הזרים, למה לא לברך אותה וללכת על ליגה מקומית עם שניים או שלושה זרים בלבד.

"הליגה לא מעניינת בלי מכבי", נבהלו המתנגדים, "זה יהיה אסון". לא. זה לא. מכבי עם תשעה ישראלים תהיה בשורה מרעננת. הרבה דקות לכדורסלנים מקומיים בכל הקבוצות שילכו בעקבותיה זה דבר שיחזיר לענף את ההדר שנעלם ממנו.

אומרים גם ש"הרמה תרד". גם אם זה יקרה, זה יהיה באופן שולי – וזה שווה. קחו מבחן מציאות: כשאומרים הפועל תל אביב, מי עולה לראש? לימונד. גליל? שוכמן. ירושלים? ליאור ויותם. חולון: רייס ופניני (וזה החריג כי רייס היה העונה הדמות ה"ססגונית" בליגה כולה). כשראיתם השנה את מכבי חיפה, על מה חשבתם? האם היום יבזורי סוף סוף ישים חמש שלשות, או כמה יקלע גסקינס? והרצליה? האם דאוסן הוא אוברייטד או כוכב? למישהו אכפת היה מה עושה ברנדון טריש?

יוגב אוחיון בר טימור ויותם הלפרין. הישראלים נדחקים לסוף(צילום: הפועל ירושלים)

בליגת הנוער קבורים יהלומים

אומרים: "לדור הנוכחי אין כישרון". אני רואה כדורסל 35 שנים ושידרתי את אפיק ניסים, יותם הלפרין, מורן רוט, שמוליק ברנר ורבים אחרים כשהיו בגיל תיכון. ראיתי לא מזמן את הפלייאוף של ליגת הנוער. להפועל תל אביב יש רכז גבוה ומוכשר שבמדינה נורמלית היה הופך לשחקן מוביל בליגה. למכבי יש סמול פורוורד של שני מטר פלוס עם יד מדהימה. גם בקבוצות אחרות מפוזרים כמה שחקנים שאינם פחות טובים ממה שהיו בגילם השחקנים שהזכרתי קודם, ואחרים שהובילו בעבר את הכדורסל הישראלי. אבל ההם קיבלו דקות. וכל מי ששיחק אי פעם כדורסל יודע שבלי דקות, בעיקר כשזה מגיע ליכולת לייצר נקודות, אתה לא שווה כלום.

ובגיל הבוגרים? עזבו אתכם מהדמגוגיה. עמית שמחון מקבל הרבה דקות בקביעות אז הוא מעולה. לימונד מקבל דקות בקביעות אז הוא הצליח לצאת מפציעה קשה ולחזור לעצמו. פניני מצוין. שוכמן השתפר המון בעונה הזאת כי לא ירד מהמגרש. מבחינת כישרון יש המון כמוהו. אבל עליו בונים.

אם רוברט רוטבארט, ענק עם יד רכה, צריך לרדת ליגה כדי לקבל דקות, הכל פה באמת חולה. אם שלומי הרוש לא על המגרש 30 דקות במשחק, אין על מה לדבר. אם יותם הלפרין, שבלעדיו הפועל ירושלים היא אוסף של בודדים שנראים כאילו נפגשו לפני רגע, לא נמצא על המגרש רוב המשחק, מישהו פה עיוור. היחיד שבאמת קידם העונה ישראלי צעיר זה בראד גרינברג. למה? כי הוא אמריקאי, אז לא היו לו דעות קדומות והוא לא ייבש את נמרוד לוי כמו שעשו מאמניו הקודמים.

נמרוד לוי מול ג'ורדן המילטון. לגרינברג לא היו דעות קדומות על השחקן הישראלי(צילום: עוז מועלם)

אז מה עושים?

גם אני שיחקתי כדורסל. בקבוצה אחת הייתי בחמישייה, שיחקתי 35 דקות וקלעתי מעל 20 נקודות בממוצע. שנה אחר כך התייבשתי על הספסל בקבוצה אחרת וקלעתי בקושי 3. גם כשכבר קיבלתי דקות רעדו לי הידיים. מבחינה מנטאלית, אין הבדל בין ליגה ב' לנבחרת ישראל. מי שלא מגיע למגרש כמנהיג וסקורר – לא ינהיג ולא יקלע. כדורסל זה משחק של דיוק מוטורי עדין. צריך לעשות הכל על אוטומט כדי לקלוע. מי שלחוץ, לא יבצע. מי שעולה מהספסל באופן רנדומלי – תמיד לחוץ. המשוואה פשוטה.

איך מרפאים את הכדורסל? קל. תגידו תודה למכבי (רציני, בלי ציניות) על נכונותה לבנות שתי קבוצות כי באמת יהיה חבל לאבד אותה ככוח ביורוליג ונוסחה כזאת תאפשר לה לייצג אותנו שם בכבוד. תורידו את מספר הזרים שמותר לרשום לכל משחק לשלושה בלבד. בטלו את הטבת המס לזרים. להיפך, תנו הקלת מס לישראלים שמשחקים בנבחרות הלאומיות. כל מתאזרח ייחשב בשלוש השנים הראשונות לזר – גם אם קיבל אזרחות ישראלית לכל צורך אחר. רוצים בכלל להתפרע - אפשר לצמצם את מספר הדקות הכולל לזרים בכל משחק. מה יקרה? הליגה תהיה מרתקת, לילדים יהיו דמויות להזדהות איתן, הנבחרת תשתפר.

(צילום: אוהד צויגנברג)

אבל מה עושים בפועל? שישה זרים וניסיון לבטל את החוק הרוסי. רוצים אפס רייטינג? תורידו עוד ישראלי מהמגרש. גאוני באמת.

השאלה הגדולה היא למי שייך הענף. לבעלי הקבוצות? לצופים? לשחקנים? למדינה? כרגע, מקבלי ההחלטות הם רק בעלי הקבוצות. הם מקבלים החלטות תמוהות, והכל דועך. באנ.בי.איי יש מנהל מקצועי שקובע חוקים, והכדורסל פורח. הגיע הזמן ששר הספורט יהיה כדורסלן לשעבר – או ימנה כדורסלן לשעבר מטעמו/ה – כדי לנהל את הענף. מישהו שלא מעורבב בביצה, לא מחובר לאף מועדון. נקי. פשוט. ובאמת שלא חסרים מועמדים: תנו את הליגה לחנן קרן, אור גורן, ארז חזן, דורון שפע, גל קנז, אסף ברנע, ניב בוגין או עשרות שמות אחרים שאני יכול לספק לכם, ותוך שנתיים-שלוש אנחנו על המפה.