הניחו לחרדים. זה הזמן לצבא מקצועי

ממילא חצי עם לא מתגייס. ממילא צה"ל מלא אבטלה סמויה. ממילא היחידות הקרביות לא עומדות במספר המתנדבים. המהלך הנכון מבחינה ביטחונית, כלכלית ומוסרית הוא להקים צה"ל מקצועי ויעיל. כך עושים את זה

טובה אבן חןפורסם: 01.07.18 , 12:34

ארכיון(צילום: יובל חן)

בכל הנוגע לחוק הגיוס שככל הנראה יעלה מחר (שני) להצבעה במליאת הכנסת, המטרה סומנה והפולמוס הציבורי עוסק רק בה: שוויון בנטל. החצים מופנים לציבור החרדי: רק אם כל חרדי יתגייס נוכל להתרווח בסיפוק ולסמן וי על אחד הנושאים השנויים במחלוקת. רק כך, נדמה לרבים, החברה הלוחמת בישראל תפסיק להרגיש פראיירית. האמנם? צה"ל הוקם כשהיינו 600 אלף איש וכיום מונה אוכלוסיית ישראל יותר משמונה מיליון בני אדם. האם הפרמטרים לא השתנו? ומהם בכלל הצרכים הנוכחיים של הצבא?

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

ליטרת הבשר שהציבור מתאווה לה היא לגייס את הפלגים החרדיים. יאיר לפיד אמר בעבר ביושר שההתנתקות מחבל עזה נועדה בעיקר כדי להתנקם במתנחלים. ובכן, אין שום סיבה שלא לחשוד שההתרכזות בחלק של "שוויון בנטל" מגיעה מאותם מחוזות. ברם, בצל המשא ומתן הקר על מכסות גיוס לחרדים מתנהל דיון אחר, אמיתי ומשמעותי.

בשבוע שעבר התקיים בכנסת כנס שארגנו הח"כים מוסי רז ממרצ ויהודה גליק מהליכוד ועסק בסוגיית "צבא מקצועי". בלהט הוויכוח סביב שירות החרדים בצבא לא שמנו לב שישראל היא בין הבודדות בעולם המערבי שעדיין קיים בה גיוס חובה לשירות מלא.

גיוס חובה הוא בראש ובראשונה שלילה בוטה של חירות הפרט, והסיבה להחלתו צריכה להיות מזוקקת ומוצדקת דיה. הצבא נועד לנצח בקרב, והתפקיד של המדינה הוא להגן על העם, שהוא הריבון. כדי לשלול את חירות הפרט, ואף לתבוע ממנו להקריב את חייו, צריכה להיות למדינה סיבה מבוררת כדבעי.

בכנס המדובר השתתפו אנשי אקדמיה, צבא, נציגי החברה האזרחית וח"כים מכל קצוות הקשת הפוליטית. מהתרשמותי, הדוברים מתוך הצבא, חלקם אלופים, סוציולוגים ומומחים – לא הביאו נתונים אמפיריים כי אם ביטאו בעיקר את תשוקתם להותיר את המצב על כנו. גם אם חלקם הסכימו שתמורה כזו נדרשת, הם איימו שמדובר בתהליך ארוך של עשרות שנים.

אז הנה כמה נתונים:

אין בארץ "צבא עם". כ-50% מחייבי הגיוס לא עולים על מדים.
בצה"ל האבטלה גלויה.
כל הלוחמים בכל החילות הם "מתנדבים", וליחידות ממתין תור ארוך. רק כחמישית מהפונים מתקבלים.
העלות האלטרנטיבית מעצם העובדה שאנחנו מגייסים צעירים לשלוש שנים והם לא עובדים ולא מתמקצעים לאורך השירות עולה למדינה 51 מיליארד שקל בשנה.
כדי לנצח, בפרט בשכונה המזרח תיכונית, אנו זקוקים לצבא יעיל ומקצועי שגודלו לא בהכרח קובע.

התומכים בביטול חובת הגיוס מבקשים לחייל כל אזרח לתקופה קצרה. גם חרדים ובני דתות אחרות אזרחי ישראל יצטרכו להיכנע לחיול קצר שבסיומו כל אחד מהם יידע לשאת נשק. הנושא הזה מעוגן בהלכה ושמור לצורך גדול כמו "מלחמת מצווה" שבה באמת יצטרכו לגייס את כולם. בלשון חז"ל "אפי' כלה מחדרה וחתן מחופתו".

לגבי חיילי הצבא המקצועי, תקופת השירות תקנה להם תמריצים משמעותיים כגון שכר הוגן, הכשרה מקצועית או אקדמית ואף פיסת קרקע לכל משוחרר.

דווקא הבחירה החופשית לשרת את המדינה, שתעמוד בפני כל אזרח, היא נייר הלקמוס עבור החברה בכלל והחברה החרדית בפרט. רק כך תעבור השליטה על חובת הגיוס לכל אחד מהנערים שיתחיילו, ותפחית את ההסתופפות בין כותלי הישיבות מאימת הגיוס.

שאלת האתוס מטרידה את המומחים, בעיקר אלה שמתיימרים לעצב את החשיבה החברתית של המדינה. להם אני רוצה לומר שנצח ישראל לא ישקר. שהחינוך בארץ, שבהחלט ראוי להעמיק אותו, ימשיך להיות ציוני; שמתנדבים לגולני, לכפיר ולקרקל, לקורס טיס, לשב"כ ולמוסד, ימשיכו לעשות זאת תמורת שכר הולם. אני רוצה לומר להם שתמריצים מועילים יותר מכפיית גיוס, ששוק העבודה בארץ ימשיך להעדיף בוגרי יחידות מובחרות.

דבר לא ישתנה כאשר צה"ל יהיה מקצועי בשכר ובהתנדבות, לבד מאיכות הלחימה והחיסכון באובדן חיי אדם. תקופת החיול תשמש למיון ולגיוס. את הנחלת שאר הערכים של התנדבות עד כדי חירוף נפש למען העם והמולדת יש לרכז בגיל החינוך.