הפעם, בחרתי לשתף אתכם בדינמיקה שבועית מעניינת בתחום זה, דינמיקה אשר מצויה על שולחנם של מקבלי ההחלטות בישראל, לובשי המדים והאזרחי כאחד. נדמה, כי ההתרחשויות הנוכחיות עולות לראש סדר העדיפות הישראלי, בין אם מבחירה ובין אם כעובדה מוגמרת. כך או כך, כנסו איתי לשבוע האחרון שהתנהל כאן בין הזירה הדרומית הבוערת בעוטף עזה, לבין הזירה המדינית הפעילה באיזור וושינגטון-ירושלים-ראמאללה.

נתחיל באיזור החם יותר, תרתי משמע. ישראל, כידוע, עומדת מזה מספר שבועות תחת מתקפת עפיפונים בוערים, המשוגרים מתוך רצועת עזה, מדלגים בסיוע הרוח המערבית ונוחתים בשטח הישראלי, ומבעירים אלפי דונמים של גידולי חיטה. לא זו בלבד, אלא שעפיפונים ובלוני הליום הנושאים עימם חומר נפץ או מטעני חבל ממולכדים, נוחתים מדי יום בתוככי ישובים קרובים ומרוחקים, עד כדי 15 ק"מ מהגבול העזתי. כיווני רוח ועוצמת קשר גבוהה, יחד עם מיומנות נרכשת של הפלסטינים, מסייעים למשגרים ומנחיתים את האביזרים המאד לא סימפטיים הללו בחצרות בתים, בבתי ספר ועוד.

שריפה ביער בארי כתוצאה מבלון תבערה(צילום: איציק לוגסי, יערן קק״ל)

הדרום, רבותי, אינו אדום; הוא שחור עד מאוד. איזור המערבי הפך בתקופה האחרונה שדה ניסויים אטרקטיבי עבור מגזר ספציפי ברצועת עזה – בתי מלאכה המייצרים את העפיפונים; האנשים אשר בונים אותם; בעלי המקצוע אשר משכללים את יכולות כלי המעוף הללו; הצעירים אשר מעיפים אותם באויר; ומעל לכל, אנשי החמא"ס אשר דוחפים את העניין ומנהלים אותו על כל המשתמע מכך.

מתברר, כי המערכת הפלסטינית ברצועת עזה לא תכננה ולא תיארה כי הסטארט-אפ העזתי הזה יצליח כל כך ויקצור הצלחה כה משמעותית. בעלות אפסית ובאופן שאינו מצריך התארגנות מיוחדת, ללא תכנון מוקדם וארוך טווח, קוצרים הפלסטינים (תרתי משמע) הצלחה אדירה מבחינתם.

מפעילי המתקפה הכה פרימיטיבית הזו, הגו תוך כדי תנועה רעיון אשר מכה גלים וגורם לנזקים אדירים בישראל – כלכליים, תודעתייים, מורליים וכן הלאה. עוד מתברר, כי הפלסטינים בעזה, הן החמא"ס והן הארגונים האזרחיים השותפים לקמפיין הפרחת עפיפוני התבערה, הגיעו למסקנה כי אל להם להתמקד בגיוס עשרות אלפי תושבים פלסטיניים אשר יגיעו לגדר ההפרדה, יפגינו ויפעלו – לפחות חלק מהם – לחדור את הגדר לישראל ולהתפרץ לשטחה. מלאכת הגיוס אינה קלה, והתוצאות של אירוע כזה הינן קטלניות; ישראל בצדק אינה מאפשרת לאלפי צעירים פלסטינים מוסתים ומשולהבים לחדור לשטחה ולהפר את ריבונותה, כאשר ההשלכות לאירוע כזה עלולות להיות קטסטרופליות.

שוו בנפשכם מה היה קורה אילו רק עשרות מהם היות מצליחים לפרוץ את הגדר באמצעים שונים, לעבור במהירות לשטח ישראל ולדהור כמה מאות מטרים לאחד הקיבוצים שבאיזור. אירוע של חטיפת בני ערובה או רצח של ילדים בגן אינו לקוח מתבניות של מדע בדיוני; הוא בהחלט עלול היה להתרחש אילולא צה"ל היה בולם זאת מיידית ובאופן הרמטי. הפעילות הצה"לית הנחושה במטרה למנוע אירוע אסוני כזה מתורגמת לפגיעה מכוונת ישירה באותם צעירים אשר מנסים להויציא לפועל את הרעיות הזה. כוחות צה"ל, באמצעות צלפים, יורים בפלסטינים, וזאת לאחר שאמצעים לפיזור הפגנות לא הועילו. אף צעיר אינו חפץ למות, גם אם לעיתים נדמה כי ישנם כאלה המוכנים לרוץ אל מותם וחיים בתחושה שמותם עדיף מחייהם העלובים.

מצב זה, כפי שתיארתי כאן, מסוכן ובעייתי יותר עבור החמא"ס, המעדיפה כאמור להשקיע בשלב זה את המאמץ במתקפת העפיפונים קוצרי ההצלחה. לא זו בלבד, אלא שהחמא"ס גילתה את התורפה הישראלית בדמות העדר פתרון יעיל ומהיר לבעיה. יתרה מזאת הנהגת חמא"ס, בראשותו של יחיא סינואר, ראש החמא"ס ברצועת עזה, מזהה וקוראת את המדיניות הישראלית המוצהרת והנכונה, לפיה ישראל אינה מעוניינת להיכנס צבאית לתוך הרצועה ולהסלים את המצב הביטחוני. ישראל מבכרת שלא לדרדר את החזית הדרומית, מתוך אינטרס להתמקד מן ההיבט המדיני והביטחוני כאחד בזירה הצפונית המורכבת, המסוכנת והמסובכת עשרות מונים על שכנתה מדרום.

לפיכך, מבקשת חמא"ס להלהיט את הרוחות הנושבות מן הים העזתי מזרחה לעבר מרחב אשקלון-הנגב המערבי, ולהעלות את רף האלימות המעופפת, מתוך כוונה לגרור את ישראל לתוך עומק הבעיה העזתית ובעיקר לאלץ אותה לממש מדיניות אחרת לחלוטין ביחס לרצועת עזה. ישראל מצויה בין הפטיש לסדן, ומחפשת דרכים אפשריות לצאת לשנות את המצב באופן כזה שיוריד את מפלס המוטיבציה השלילית הפלסטינית ומאידך לא יאלץ אותה לשלם במטבע אותו אינה מעוניינת לשים על השולחן.

מתוך שכך, הכריזה ישראל, כי היא יוזמת מהלך (הזוכה לתמיכה אמריקאית ולהתנגדות מצד הרשות הפלסטינית בראמאללה), לפיו יוקם נמל בקפריסין עבור עזה, שם יבוצע פיקוח ביטחוני אחר הסחורות האמורות להיכנס אל הרצועה. ישראל התנתה זאת בהחזרת גופות החיילים וכן שני האזרחים הישראלים הנמצאים ברצועה, וניסתה באמצעות יוזמה זו להפעיל לחץ על החמא"ס. כצפוי, חמא"ס הזדרזה להביע התנגדות לכך, ולהצהיר כי לא תשתף פעולה עם תכנית זו. בסיכומו של דבר, נראה כי ישראל תאלץ להתמודד עם זירה דרומית נפיצה ובעייתית ולהשקיע מחשבה עמוקה ותשומות נוספות, כאשר גם רעיונות מסוג זה לא יהוו גלגל הצלה. נכון לנו קיץ חם ומתיש, ראו הוזהרתם.

סא"ל (מיל.) אלון אביתר

מומחה, פרשן ומרצה לענייני ערבים והמזרח התיכון, לשעבר יועץ למתאם הפעולות בשטחים.

aloneviatar1@gmail.com

ניתן להזמין הרצאות: 050-6234055