הדור שלי לא מסוגל לקרוא יותר מ-300 מילה
אומרים שאנחנו עם הספר. נכון. בחוף גורדון יש המון ספרים תחת ראשי מתרחצים שקוראים פוסטים וציוצים בנייד. הרי אם אין פואנטה בפתיח, הם מיד יעברו לטקסט הבא. הרהורים של סופרת בעידן של הפרעת קשב קולקטיבית
(צילום: shutterstock, AP)
אזהרה: אורך הטקסט שלפניכם הוא 741 מילים.
שלוש הפעולות הראשונות בבוקר הן לפקוח את העיניים, לכבות את השעון המעורר ולשלוח יד לטלפון הנייד. מאותו רגע ולמשך פרק זמן שיכול להגיע גם לשעה או יותר, העיניים מרצדות על קטעי טקסט קצרצרים: פה ושם כמה מילים בווטסאפ, 3-2 משפטים בטוויטר, כמה כותרות באתר חדשות באינטרנט (חס וחלילה לא להיכנס לידיעות עצמן), תמונות-סטוריז-תמונות באינסטגרם, ובמקרה הגרוע פוסט של כמה פסקאות בפייסבוק. במונחים של ההורים שלנו, אלה לא טקסטים. אלה קפסולות של רעיונות, ויצים וטיוטות.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
ואז מגיע סמס מהבוס: "בוקר טוב. שולח לך את הטקסט. צריך לאשר אותו עד הצהריים". למרבה החרדה, את ההודעה מלווה קובץ word של 10,000 מילה. כאב ראש מזדחל בין האוזניים והלחץ בעיניים מתגבר. מה עושים עכשיו? איך אפשר לקרוא טקסט ארוך יותר מ-300 מילה שהן גג 5-4 פסקאות?
אמרו כבר הכול. אמרו שטוויטר עשה מהפכה עם 140 תווים. אמרו שהפרעות הקשב והריכוז הן מגפה. שהריטלין זה הקוקאין החדש. אמרו שאנחנו דור ציני, וסרקסטי, ואגואיסטי, שלא רוצה להעמיק, שאין לו שום סנטימנטים, או רעות. אמרו, שמעו, היו.
אני לא מאשימה את הדור שלי. רוב חברותיי אפילו לא מעזות לשקר שהן קראו ספר לאחרונה. אנשים ששומעים שכתבתי רומן משתוממים. מחצית מהם פוערים עיניים לשמע המחיר ששילמתי על הריטלין, והשאר מופתעים מהאומץ שיש לי לבזבז כל כך הרבה זמן על משהו שאיש לא יקרא.
ריבוי הפוסטים, הציוצים, ידיעות הרכילות הקצרצרות והדימויים שאנו חווים מדי שעה נותן את אותותיו. איך אפשר לצפות מצעיר או צעירה שנחשפו לכל זה להתיישב ולקרוא מאמר של 10,000 מילה? שלא לדבר על ספר הארוך פי עשרה לפחות. איך הם יצליחו להתרכז במשהו זמן כה רב? מאיפה הם ישאבו את העוצמות הנפשיות האדירות שדורש טקסט בן יותר מ-300 מילה? הרי זה נוגד את כל האינטואיציות שלהם.
לאנשים יש צורך להתבטא, להיראות ולהישמע, והאינטרנט היא פלטפורמה מושלמת עבורם: זולה, ידה בכל, עם שפה אוניברסלית משלה. אם פעם היינו צריכים לתלות את יהבנו בשיקול דעתו של עיתונאי או עורך, היום כל אחד הוא עיתונאי, וגם משורר, פובליציסט, אידיאולוג ופילוסוף, עם קהל שנע בין כמה מאות לכמה אלפי קליינטים שצורכים את הפוסטים והציוצים שלו. וכשכל היום אנחנו קוראים את התוצרת של כל הפובליציסטים והמשוררים האלה – בתוך קלחת אינפורמציה נטולת תחתית - איך לעזאזל אנשים מצפים מהדור שלי לקרוא טקסטים ארוכים ומורכבים?
דנית גולד(צילום: נתי גולד)
אבל בטקסטים הבעייתיות הזאת דרמטית פי כמה. אם הכותב לא מעביר את הפואנטה בפסקה הראשונה, גזר הדין של הטקסט שלו הוא מוות. אין הנחות. יש יותר מדי טקסטים אחרים שם בתור מאחוריו והזמן מתקצר והולך.
בקריאה, בניגוד לצפייה או לשמיעה, אי אפשר לבצע מטלות אחרות במקביל. דרך החיים של ביצוע כמה פעולות בו-זמנית כפי שהטכנולוגיה מרגילה אותנו, אינה קבילה כשמדובר בטקסטים. לכן הקורא, גם בלי להיות מודע להחלטה הזאת, מעדיף לקצר את זמן הקריאה כדי לפנות את הזמן לדברים אחרים.
למעשה, הסיבה שבגללה הדור שלי לא מסוגל לקרוא טקסט ארוך יותר מ-300 מילים היא אותה סיבה שבגינה הוא מתקשה למצוא זוגיות. הרעיון שמשהו טוב יותר, מעניין יותר, יפה יותר, נמצא אי שם מאחורי הסיבוב, לא מאפשר לי לקחת נשימה ולהתמסר לטקסט האחד.
זאת גם אותה הסיבה שהדור שלי מייצר כל כך הרבה. כי בעולם שטוף אינפורמציה ודימויים כמו שלנו, אתה חייב להיראות, להיות, להישמע. אסור לך להיבלע.
כמות האינפורמציה, המהירות של ההצגה, הידיעה שלכל דבר יש תחליף - כל אלו משפיעים על הקורא האומלל שמרגיש חסר אונים מול האינטנסיביות והמורכבות שיש בטקסטים בני יותר מ-300 מילה. הניסיון להבין טקסט מורכב דורש מהקורא משאבים שאין לו. שלא הולמים את התקופה והסביבה שבה הוא חי.
אומרים שאנחנו עם הספר. נכון. בחוף גורדון יש המון ספרים תחת הראשים של המתרחצים בחוף. ובצדק. יותר קל להישען על משהו עבה כשאתה מנסה לקרוא עוד פוסט בפייסבוק.
- דנית גולד היא בעלת תואר ראשון בבימוי והוראת תיאטרון מסמינר הקיבוצים וסטודנטית לחוג בספרות באוניברסיטת תל אביב. ספרה הראשון, "התרחבות", עתיד לצאת באוקטובר בהוצאת "פרדס"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
פורסם לראשונה 03/07/2018 16:18
לפנייה לכתב/ת 
דנית גולד
צילום: נתי גולד
מומלצים
