אלייך, LA / בלוג ה-NBA
לברון ג'יימס התעייף מקליבלנד, אבל מגיע ללייקרס מוכן נפשית להרפתקה מסוג שלא הכיר. חבורת הצעירים שמחכה לו שם, בשילוב הפוטנציאל העסקי במעבר והרכז הוותיק שהצטרף אליו, הופכים את החלטת העזיבה האחרונה שלו לסרט שהוא חובת צפייה. וגם: המהלך המדהים האחרון של גולדן סטייט
הוא ישב שם מרוקן, עייף, סחוט, עם חולצה לבנה, כובע שהטיל לו צל על העיניים ותחבושת שחורה שכיסתה לו את היד השבורה. לעיתונאים סיפר ששיחק איתה במשך שלושת ההפסדים של קליבלנד בסדרת הגמר נגד גולדן סטייט. "הדבר היחיד שתמיד עשיתי הוא לקחת בחשבון את המשפחה שלי", אמר כשנשאל על העתיד. "אין לי תשובה ברגע הזה".
לכתבות נוספות במדור ה-NBA
כשהתשובה הגיעה בלילה שבין ראשון לשני עם ההודעה הקצרה של סוכנות השחקנים בה הוא מיוצג והציפה את הרשתות החברתיות בתוך דקות, קשה לומר שזה היה מפתיע - ובאותה מידה אי אפשר היה להישאר אדיש. אולי הסיבה לכך היא שקשה לחשוב על שידוך מסעיר וסקסי יותר, גם בליגה מסעירה ועמוסת סיפורים כמו ה-NBA.
כשהשחקן הטוב בעולם עוזב את הבית ומסכם על חוזה לארבע שנים באחת הקבוצות הנוצצות בעולם אחרי עונה פנומנלית ברמה האישית, זה הכי רחוק שאפשר לחשוב עליו ממסיבת העיתונאים העצובה והאחרונה שלו כשחקן קליבלנד. נוצר אפקט חדש ומרענן, מלא בצבעים וסיפורי משנה מהסוג שרק מעברים של לברון יכולים לייצר. משהו עצום שמשפיע עליו, על הקבוצה, על זאת שעזב ועל הליגה כולה. אירוע שאחריו שום דבר לא יהיה כמו שהיה, בכל המישורים.
לברון והלייקרס
האם ההחלטה לעבור ללייקרס משפרת את סיכוייו לזכות באליפות? כנראה שלא, גם בגלל ריבוי האתגרים שמצפה לו במערב (נגיע לזה בהמשך) וגם בגלל המצב הנוכחי בלייקרס. חומר השחקנים הנוכחי מבטיח ושלישיית הצעירים ברנדון אינגרם, קייל קוזמה ולונזו בול היא בסיס להישען עליו מעמדה של כוכב על שראה הכל – אבל נכון לעכשיו הוא ממש לא מספיק כדי להסתכל בלבן של העיניים לגולדן סטייט או ליוסטון.
לברון אמנם הוכיח באופן מפתיע שהוא בנוי נפשית למשהו מחייב כשהצטרף לארבע שנים, דווקא אחרי שאפשר היה לחשוב שהשנים בקליבלנד הגבירו את תחושת הדחיפות לאליפות כאן ועכשיו, אבל הוא גם קורא היטב את המפה. הוא מבין שגם אם הלייקרס יצליחו להנחית ב-LA שחקן בכיר נוסף כמו קוואי לנארד, למשל, סביר להניח שהם ייאלצו לוותר על אחד הצעירים בתמורה.
המהלכים הלא רעים שנעשו באותו לילה לעיבוי הצוות המסייע החדש - השארת קנטביוס קולדוול-פופ והבאתם של ג'אבייל מגי מגולדן סטייט ולאנס סטיבנסון מאינדיאנה - היו רק החימום לפעולה משמעותית יותר שקרתה אמש: ההחתמה של ראג'ון רונדו לעונה אחת תמורת 9 מיליון דולר, והעזיבה של ג'וליוס רנדל כשחקן חופשי מוגבל לטובת ניו אורלינס. לפי ESPN, אגב, אנתוני דייויס (שאיבד גם את דמרקוס קאזנס וגם את רונדו) עמד מאחורי הניסיונות לשכנע את רנדל להצטרף אליו בפליקנס.
הלייקרס עשו כאן משהו מעניין. המחשבה (כמו שהסביר גם אדריאן ווז'נאוסקי ב-ESPN) הייתה לשמר את הגמישות בשוק השחקנים החופשיים ב-2019 ולהימנע מהתחייבות כלפי רנדל, שפינה 5 מיליון דולר מתחת לתקרת השכר. המספר הזה יכול לצמוח ל-16 אם החוזה של לואל דנג, שאמור להרוויח בשנתיים הקרובות יותר מ-36 מיליון דולר לעונה, יימתח על פני חמש שנים. זה כבר סכום שאפשר לעבוד איתו כדי לנסות לרקום עוד מהלך או שניים בטווח הקרוב יותר. טייריק אוונס מממפיס, שלפי דיווחים נפגש עם הלייקרס, הוא אופציה רלוונטית בהקשר הזה.
רנדל היה פקטור הגנתי חשוב בקבוצת הגנת רעה, ולמרות שעזב עם מגי, קולדוול-פופ, סטיבנסון וכמובן לברון האלמנט הזה עשוי להשתפר. השאלה הגדולה באמת היא מה קורה בהתקפה. ל.א לייקרס מודל 2017/2018 הייתה בינונית גם בצד הזה של המגרש: היא דורגה במקום ה-11 בנקודות וה-20 בשלשות, עניין שצריך לתת עליו את הדעת לאור השילוב העתידי בין בול בעונתו השנייה לרונדו בעונתו ה-14 בעמדת הרכז. יכולות הקליעה של שניהם ידועות ומדאיגות: רונדו קלע בעונה שעברה 0.8 שלשות ב-33.3 אחוזים, בול 1.7 שלשות ב-30.5 אחוזים.
המספרים האלה עלולים לייצר בעייתיות רצינית בקו האחורי, ורק הניצוצות שלהם יכולים להיות אלה שיחפו עליה. מדובר בשני מנהלי משחק נפלאים, לצעיר שבהם אבא עם פה גדול ולוותיק
פה גדול בעצמו, שמסרו בעונה הקודמת 7.2 ו-8.2 אסיסטים בהתאמה. הטאץ' שלהם הוא בדיוק מה שהיה חסר ללברון בעונה האחרונה הקשה בקליבלנד. התפקיד שלהם יהיה קשור פחות בקליעה ויותר ביצירת מצבי קליעה נוחים ללברון ולשחקני קאץ'-אנד-שוט טובים כמו קוזמה וקולדוול-פופ. יהיה מעניין לבחון את שיתוף הפעולה ביניהם, ואם רונדו ייקח את בול תחת חסותו בקרנבל שיילך בסטייפלס סנטר העונה.
גם עם רונדו ועד הודעה חדשה לברון לא שיפר עמדות לזכייה בתואר בטווח הקרוב. אולי הדברים ייראו אחרת בקיץ הבא, עדיין מוקדם לקבוע. בתוך ערימת סימני השאלה מתבקש יותר לצאת מהנחה שהוא הבין שיש דברים חשובים יותר מכדורסל, כמו נחיתה לשוק אחר, נגיעה בתחומי עיסוק שונים וביזנס שנמצא בדרום קליפורניה – משהו שכדאי להתחיל לטפח מקרוב כבר עכשיו. בכל זאת, הוא בן 33.
יש לו אחוזה בשכונה בלוס אנג'לס שעולה יותר מ-23 מיליון דולר, חברה בשם SpringHill Entertainment שמפיקה פרויקטים בתחום הטלוויזיה, הקולנוע והדיגיטל ושיתוף פעולה עם האחים ורנר. לברון הרוויח במהלך הקריירה 240 מיליון דולר פחות או יותר מכדורסל, ומאות מיליונים מכל מה שמסביב. הערך המוסף ברור. החוזה האחרון שלו בנייקי למשל, לכל החיים, מוערך במיליארד דולר. בלוס אנג'לס הוא יגשים את השאיפה שלו לשינוי לא רק במובני כדורסל כשימשיך את דרכם האלמותית של קובי, שאקיל, מג'יק, ג'רי ווסט ועוד, אלא בהיבט רחב בהרבה.
לברון והליגה
במבט כללי יותר, ההחלטה של לברון היא גם בשורה של ממש עבור הכוחות שעוד נשארו במזרח, טורונטו, בוסטון ופילדלפיה - שלוש קבוצות שעבורן גמר NBA היא מטרה ריאלית פתאום. הסלטיקס בלי קיירי ארווינג וגורדון הייוורד היו קרובים מאוד להשגת היעד ולקטיעת ההגמוניה הלברונית כבר העונה, ההשפלות של הראפטורס במפגשים נגד לברון בפלייאוף הסתיימו סוף סוף, ופילדלפיה שעוד פינטזה עליו תרצה להוכיח שהיא יכולה להגיע לגמר גם בלעדיו. קליבלנד שננטשה על ידיו שוב חוזרת לשפיות, ואחרי ארבע שנים של מערכת יחסים מורכבת עם לברון תנסה לגבש זהות אחרת. היא בעיקר תיהנה מהשקט של החלל שהותיר.
מה שקורה במערב לעומת זאת היה קצת לא הוגן כבר בעונה שעברה, והפך לטירוף מוחלט עם הבחירה של לברון בלוס אנג'לס. אם השליטה של לברון במזרח שמרה על שריד של היגיון בחלוקת הכוחות בליגה, המעבר למערב הופך את מה שקורה שם למלחמת כל בכל בגלל ריכוז העוצמה הפסיכי שנוצר. ג'יימס הארדן, לברון ג'יימס, סטף קרי, ראסל ווסטברוק, דמיאן לילארד, ניקולה יוקיץ', אנתוני דייויס - כולם בחוף אחד מטורלל. מי שיישאר עומד אחרון יהיה כנראה גם האלוף.
לברון והמורשת
אין ספק שהיו לו אופציות "נכונות" או רומנטיות יותר, עם פוטנציאל לחזק יותר את המורשת שכולם מדברים עליה ולקצר את המרחק לזכייה באליפות. עם יוסטון היה עושה את מה שנראה כבלתי אפשרי והופך אולי לפייבוריט בזמן שלטון גולדן סטייט. פילדלפיה הייתה מציעה לו שיתוף פעולה מלהיב עם שני השחקנים הצעירים הכי בשלים למשהו גדול, ג'ואל אמביד ובן סימונס. אם היה נשאר בבית לא רק היה הופך לעשיר יותר (כן, אפילו שלא חסר לו כסף), אלא גם זוכה למבול של מחמאות ופרגונים על נאמנות מוחלטת לעיר שהפכה להיות שלו.
אבל לברון מסתכל על הדברים אחרת. מערך השיקולים שלו שונה. המעבר ללייקרס היה בסבירות גבוהה "החלטת העזיבה" האחרונה שלו בקריירה, והוא לקח אותה ממכלול של סיבות ותוך לקיחת סיכונים, כנראה גם מהבנה שהוא נכנס להרפתקה. אם היא תספק לו טבעת, הוא יהפוך להול אוף פיימר היחיד שזוכה באליפות עם שלוש קבוצות שונות. מכתב קצר פתח את הפרק האחרון בספר של אחד השחקנים המרתקים והגדולים שידעה הליגה. בעוד ארבע שנים נדע איך הוא הסתיים. כרגע מה שנשאר זה רק לחמם את הפופקורן, וליהנות ממה שיקרה בהן.
לברון וגולדן סטייט
אי אפשר שלא להתייחס בבוקר כזה גם למהלך הענק האחרון של גולדן סטייט, שהביאה את דמרקוס קאזנס בחוזה נמוך במיוחד לעונה אחת (5.3 מיליון דולר בלבד) והשלימה חמישיית אולסטארים מדהימה. הציוות בין קאזנס לקווין דוראנט, סטף קרי, קליי תומפסון ודריימונד גרין מחדד את התחושה שהאליפות לא תזוז מאוקלנד גם העונה, במיוחד על רקע "מפץ הלברון" האחרון, לפחות עד שהחלקים בפאזל המושלם מדי של הווריורס לא יזוזו והדברים יקבלו סיכוי להשתנות בקיץ 2019.
הציוות הזה מוכיח שוב שגולדן סטייט נמצאת צעד אחד לפני כולם. היא נעזרת בהילה שלה כדי לקחת סנטר בכיר רעב, שבע מאכזבות, אחרי פציעה ומלא באיכויות בכסף קטן, ולגרום לו להרגיש שכדאי לו להתפשר כלכלית כדי להיות חלק מחבילה נדירה. העסקה הזאת מביאה לידי ביטוי את היכולת שלה לתת לשחקנים בקליבר הזה את החוויה ואת סיכויי האליפות שאין להם בשום מקום אחר, וכך להנחית כוכב לתפקיד היחיד שבו אין לה כוכב, כי זה בדיוק מה שעושה אותה גולדן סטייט. בדיוק כשנראה שאין לה איך להשתפר יותר, היא משתפרת.
5 מיליון דולר פלוס-מינוס זה הסכום שיש ללייקרס כרגע, ולברון היה צריך את בוגי איתו. אבל למה להצטרף לפרויקט החדש של המלך אם אפשר ללכת על המניה הבטוחה של קרי? ועד כמה זה מפריע לו שהוא מרוויח פחות משחקנים כמו שלווין מק, אלכס אברינס, מילוש תאודוסיץ' ו-ווסלי ג'ונסון?
קאזנס, שיחזור רק בדצמבר-ינואר מהפציעה שלו, יקבל מספיק זמן להשתלב לקראת הפלייאוף. חמישיית האולסטארים תיהנה מהאפשרות לקבל לא מעט דקות בעונה הסדירה, קאזנס יבין את התפקיד שמיועד לו והחברים שלו ילמדו איך להשתמש בו. אם בניתם על זה שהתחרות תרים ראש ב-2018/2019, הם יוודאו שזה לא הולך לקרות.
לפנייה לכתב/ת 
