שתף קטע נבחר
 

יש קייס? כל מה שצריך לדעת על איום התביעה נגד יוצרי Toy

העו"ד והמוזיקאי יעקב לשצ'ינסקי, מומחה לזכויות יוצרים, סבור ש-Toy לא הועתק. "מגישים תביעות כאלה כשיש הזדמנות כלכלית להשתחל לקרדיט ולקבל תמלוגים", הוא אומר על האיום של יוניברסל. איזו סכנה בכל זאת צפויה ליוצרים ומה ניתן ללמוד מפסיקת עבר שהסתכמה ב-7 מיליון דולר?

איום התביעה שהגישה חברת יוניברסל ליוצרי השיר Toy אמנם עורר הדים רבים בעולם המוזיקה, אבל העוסקים בתחום זכויות היוצרים לא ממהרים להתרגש. "לדידי אין פה העתקה שאפשר לקרוא לה הפרה של זכויות יוצרים", אומר עורך דין יעקב לשצ'ינסקי, המתמחה בזכויות יוצרים ומוזיקאי בעצמו, שפועל למעלה מעשור תחת השם קוב ומאחוריו ארבעה אלבומי אולפן. כמי שמכיר את שתי הזירות היטב, הוא טוען שהמקרה של Toy ו-Seven Nation Army רחוק מלהיות מובהק. 

 

צפו: הסערה סביב איום התביעה באולפן ynet    (צילום: אלי סגל )

צפו: הסערה סביב איום התביעה באולפן ynet    (צילום: אלי סגל )

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

 

נטע ברזילי דורון מדלי סתיו בגר אבשלום אוריאל (צילום: אורית פניני)
יגיעו לבית משפט? נטע ברזילי, דורון מדלי, סתיו בגר ואבשלום אריאל בטקס פרסי אקו"ם(צילום: אורית פניני)

"מצד אחד בארצות הברית היום יש מקרים שבהם מספיק מכתב התראה כדי לגרום לכותבי השיר לצרף לקרדיטים את היוצרים הקודמים. יש פחד בכל הנוגע לנושא הזה", הוא אומר. "מצד שני, אני כעו"ד ומוזיקאי, לא יכול שלא להתפלא על פסקי הדין בעידן של היום. חלקם נראים לי הזויים. בדיני זכויות יוצרים מה שחשוב זה המקור - לא המקוריות כמו זה שאתה היוצר הוא המקור של היצירה. כלומר, אפילו שהשירים דומים, אם המלחין וכותב המילים כתבו את היצירה בלי שום העתקה, אין פה קייס. תמיד מביאים כדוגמה בקורסים בנושאים האלה שני אנשים במקומות שונים בעולם שכתבו שירים דומים באותו הזמן. זה יכול לקרות ואז אף אחד לא מושפע מאף אחד. הרבה פעמים יוצא לי בתור מחבר ומלחין לכתוב שיר שהתגובות אליו הן: 'רגע, זה נשמע כמו שיר שאני מכיר'".

 

המשאפ ל-Toy ו-Seven Nation Army

 

מה ההשלכות שיכולות להיות לזה על דורון מדלי, סתיו בגר ונטע ברזילי?

"בארצות הברית עושים את התביעות האלה כשיש כסף. להבנתי אין פה איזה רצון לשמור על הכבוד של היוצרים. יש הזדמנות כלכלית, כשאולי מבחינתם גם ישנו שורש מוצדק. בדרך כלל המטרה היא להשתחל לקרדיט כאחד היוצרים, ולקבל מנתח התמלוגים המאוד שמן. אבל שוב, במקרה הזה אני לא רואה העתקה שמגיעה לכדי הפרת זכויות יוצרים. המילים לא מועתקות, גם המקום שהלחן של השיר של הווייט סטרייפס תופס הוא מאוד מינימלי. כשאני שמעתי את Toy בפעם הראשונה הוא היה נשמע לי כמו משהו גנרי, אבל כל האירוויזיון הוא גנרי. ועדיין זה מספיק כדי לייצר 'מקוריות' והדרישה של המקורית מאוד נמוכה. כדי שתהיה לך זכות יוצרים אתה לא צריך להמציא את הגלגל".

 

ג'ק ווייט מהווייט סטרייפס (צילום: GettyImages) (צילום: GettyImages)
ג'ק ווייט מהווייט סטרייפס(צילום: GettyImages)

מה בכל זאת משחק לרעת היוצרים?

"הבעיה פה, באיזשהו מקום, היא שבאמת המקור לכאורה נורא מפורסם ויצא לפני כמעט שני עשורים. אי אפשר לטעון: 'לא שמעתי, לא הגיע לאזניים שלי'. זו גם דרישה, מבחינה ראייתית".

 

אחד המקרים המפורסמים של טענה לפלגיאטיות הוא כמובן זה של להיט הענק Blurred Lines (בעל השם האירוני משהו). ב-2015 הורה בית משפט בלוס אנג'לס למוזיקאים פארל וויליאמס ורובין ת'יק לפצות את משפחתו של הזמר המנוח מרווין גיי בכ-7.3 מיליון דולר על כך שהעתיקו משירו מ-1977, Got to Give It Up.

 

 

חבר המושבעים קבע כי שירם של השניים, שהיה אחד הלהיטים הגדולים ב-2014, דומה באופן לא מקרי לשירו של גיי, והזיקה הספיקה כדי לפסוק לטובת בני המשפחה, שהגישו תביעה על סך 25 מיליון דולר על אף טענותיהם של שני היוצרים כי וויליאמס חיבר את השיר בצורה עצמאית ב-2012.

 

וויליאמס ות'יק רחוקים מלהיות בודדים במערכה. בהכללה גסה - מקרי הפלגיאט המפורסמים מתחלקים בין אלו המסתיימים מחוץ לכותלי בית המשפט ובין אלו שנפתרים בהוראת שופט, שלרוב נוטה לטובת אלו הטוענים לגניבה. ההיסטוריה ידעה לא מעט מקרי השאלה או השפעה מפורסמים, ולמרבה ההפתעה בלא מעט מהם הודו הנתבעים כי אכן ספגו השראה מתובעיהם, בין אם בידיעה או לא.

 

כך למשל, במקרה של להקת Men At Work ולהיטה הענק"Down Under, המנונה הלא רשמי של אוסטרליה (או לפחות של אלו המטיילים בה). לאריקין מיוזיק, בעלי זכויות היוצרים לשיר הילדים "קוקברה" מ-1932 שמעו במסגרת שעשועון טלוויזיה אוסטרלי את השאלה "איזה שיר ילדים ניתן לזהות בשיר Down Under?" ובעקבות זאת, תבעו בשנת 2009 את חברי הלהקה על גניבה יצירתית. המקרה הגיע עד לבית הדין האוסטרלי העליון, שם פסק בית המשפט כי על הלהקה להפריש ללאריקין חמישה אחוזים מתמלוגי השיר, החל מ-2002.

 

"יש מקרים הרבה יותר 'קליר קאט' שניצחו בבית משפט", אומר לשצ'ינסקי. "מה שאמור לקבוע בסופו של דבר זה האוזן של שופט. אמנם מריצים בפניו כל מני סוללות של מומחים, אבל בסוף הוא מחליט. המקרה של רובין ת'יק ופארל וויליאמס היה פסק דין שנוי במחלוקת, באופן שעורר אחריו הרבה התייחסויות. במקרה שלהם כשמשווים את היצירה אחד לאחד ממש שומעים את ההעתקה, ובכל זאת עולה השאלה אם זה לגיטימי או לא. במקרה של מדלי לא גנבו כלום, אם שואלים אותי. אתה צריך ממש להוכיח שהעתיקו את ליבת השיר. אני לא הייתי מתרגש, אני לא מבין על מה הם מתבססים בדיוק. יש קווים דומים, נו אז מה? יש הרבה שירים דומים. השאלה היא אם אפשר להוכיח העתקה. מבחינת אקורדים זה דומה. אז?"

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים