באיחור של 57 שנים: דירה נרשמה ע"ש הרוכש

ב-1961 מכרה "שומרי אמונים" נכס בי-ם, אבל לימים, כשהרוכש ניסה למכור אותה בעצמו, עשתה החברה הכול כדי למנוע זאת. ביהמ"ש שם סוף לסאגה

עו"ד רן מוזספורסם: 07.07.18 , 09:59

בית המשפט המחוזי בירושלים הורה לאחרונה לאכוף חוזה מכר של דירה מ-1961, וחייב את מי שהייתה אז בעלת הנכס, חברת "שומרי אמונים", לרשום סוף סוף בטאבו את הזכויות על שם הקונה. השופטת חנה מרים לומפ דחתה את טענת החברה שלפיה הסכם המכר זויף לאחר שהוצגו בפניה מסמכים שגיבו את גרסת הרוכש.

"שומרי אמונים" היא בעלים של מתחם מגורים הקרוי על שמה בירושלים. ב-1961 רכש ממנה התובע זכויות חכירה למשך 278 שנים באחת הדירות במקום והוא גר בה במשך 42 שנים עד שמכר אותה בינואר 2003. אלא שמאז ניסתה "שומרי אמונים" לטרפד את העברת הזכויות לרוכשים החדשים בטענה שהמוכר לא היה רשאי לבצע בה עסקאות ללא ידיעתה - שכן היא עדיין שלה.

חוק ונדלן

אחרי 22 שנה של פסיביות: עירייה נזכרה בחוב

עו"ד עמרי ארז

ניסיון להעביר בעלות על חנות בהרצליה נתקל בהתנגדות העירייה בשל חוב ישן בגין היטל סלילה. ביהמ"ש חייב אותה לעשות כן ורמז: עכשיו נזכרת?

אחרי 22 שנה של פסיביות: עירייה נזכרה בחוב

בחלוף השנים גררה החברה את המוכר והרוכשים להליכים משפטיים שונים, אך כשלה בכך, ולפני 3.5 שנים ניתן פסק דין מוסכם שבמסגרתו חויבה להעביר את הזכויות בדירה על שם המוכר (כדי שיוכל להעביר את הזכויות לרוכשים). למרות זאת, החברה המשיכה בשלה והזכויות לא הועברו. בלית ברירה, ביוני 2016 פנה המוכר לבית המשפט בבקשה לאכוף את הסכם המכר הנושן.

הוא דרש שהחברה תשנה את רישום הזכויות בדירה תחילה על שמו ולאחר מכן על שמם של הרוכשים, כדי שסוף סוף יוכלו להשלים את עסקת המכר. לטענתו הוא שילם את מלוא התמורה עבור הדירה ולכן אין סיבה אמיתית למנוע ממנו למכור אותה. הוא צירף לתביעתו את הסכם המכר מ-1961, אישורי משכנתה ועוד.

מנגד טענה שומרי אמונים שהיא בעלת הדירה והזכות היחידה שניתנה לתובע הייתה של "בר רשות" – כך שהוא לא היה רשאי לבצע בה עסקאות מאחורי גבה. מעבר לכך היא סברה שהתובע לא ביסס את עמדתו מבחינה ראייתית. לטענתה, הסכם המכר שהציג הוא העתק מצולם שלא אושר כ"נאמן למקור", כך שמדובר בזיוף. היא הוסיפה שהוא לא צירף אסמכתאות לכך ששילם את מלוא התמורה.

סימני שאלה רבים

אבל השופטת חנה מרים לומפ כתבה ש"בעל דין המטיח בצד שכנגד טענות חמורות, כגון זיוף, הנושאות גוון מעין פלילי, אין לטעון בעלמא כפי שעשתה הנתבעת". היא ציינה שהחברה נמנעה מלזמן עדים רלוונטיים ומלהציג מסמכים שהיו יכולים לגבות את טענותיה, כך שהדבר נזקף לחובתה ומחליש את גרסתה.

השופטת הפנתה להליכים שהחברה קיימה בעבר נגד התובע והרוכשים החדשים, שבמסגרתם הודתה בקיומו של הסכם המכר מ-1961, כך שגרסתה ההפוכה כעת העלתה "תהיות, תמיהות וסימני שאלה רבים". לעומת זאת, העדות שמסר התובע הותירה בה את הרושם שמדובר באדם אמין, שהציג גרסה עקבית שיש לקבל במלואה.

בפסק הדין צוין שמעבר להסכם המכר, צירף התובע מסמכים נוספים שחיזקו את אמיתות דבריו, כמו אישור דיווח על העסקה לרשויות, אישור לסילוק משכנתה ועוד.

בסופו של דבר נקבע כי התובע הוכיח שאכן רכש את הדירה, והשופטת לומפ הורתה לנתבעת לרשום אותו כבעל הזכויות בדירה תוך 60 ימים. בנוסף, החברה תשלם לו הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 35 אלף שקל.