הצבא האדום: הטירוף של אוהדי רוסיה
הספקנות התחלפה בהתלהבות, האוהדים המנותקים הפכו לגרסה מקומית של הדרום־אמריקאים ואפילו המאמן האאוטסיידר מוגדר כגיבור העם. כך הצליחה נבחרת רוסיה לנפץ את כל התחזיות ולהדביק אומה שלמה בטירוף המונדיאל
הדקות המתוחות בסיום המשחק בין בלגיה ויפן ברוסטוב בשמינית גמר המונדיאל היו שקטות מהצפוי. שני הקהלים שמילאו את האצטדיון ישבו בנימוס מופתי ורק הגיבו באיזו צעקה אם איזו בעיטה מעניינת השתחררה לעבר השער.
אבל זה לא שהיה שם שקט מוחלט. יותר מפעם אחת המגרש רעד כאשר אלפי האוהדים המקומיים פצחו בשירת "ראסיה, ראסיה!" אדירה. הם היו לבושים בצבעי נבחרתם ונופפו בדגלים. זה קרה גם במשחק המטורף בין צרפת לארגנטינה, ובעצם חזר על עצמו בצורה כזו או אחרת בכל משחק.
רוסיה נכנסה לטירוף כדורגל, והמהפך מדהים אם נזכרים ברגעים שלפני פתיחת הטורניר. לא רק שקשה היה למצוא אוהד רוסי בולט בתוך ים התיירים הצבעוניים, אלא שמחוץ ללוז'ניקי, מעט לפני המשחק מול סעודיה, האווירה הייתה פושרת, חלבית. החמישייה באותו משחק שיחררה את הנצרה, וההיסטריה רק הולכת וגוברת. ברחובות כל עיר, ולא משנה מה השעה, אפשר למצוא קבוצות אוהדים צעירים ונלהבים ששואגים ומצפצפים בוובוזלות. זה כאילו שלפני כן הם התביישו בכך, והיום לא חוששים לצבוע את הפנים ולהתגאות בנבחרת שלהם.
הפרשן רומן גוטצייט הסביר לי את המהפך המהיר: "הרוסים סוף־סוף מבינים באמת מה זה כדורגל, שזה לא אירוע שמתרחש רק במגרש אלא שייך לכל הסביבה שמחוץ לאצטדיון. הם למדו במיוחד מהאהדה של הקהל מדרום ומרכז אמריקה במהלך המונדיאל. מהבחינה הזו, המונדיאל חשוב מאוד עבור המדינה שלנו. בדרך כלל, האוהדים שלנו לא רועשים ומאושרים עד כדי כך. אפילו קשה לראות אותם מחייכים. מה שקורה עכשיו בלתי ייאמן".
בדרך לקאזאן חיכיתי באחד מנמלי התעופה במוסקבה. לידי התיישב גבר רוסי שקט, בערך בן 50, ופנה בטון רך ומתנצל אל המלצרית במקום. אחרי שהתחלנו לשוחח, הוא הראה לי סרטון שלא הייתי מדמיין: המנומס החרישי נראה בו חובש כובע ענקי, מרוח כולו בצבעי הדגל והוא צורח באושר יחד עם כל האוהדים באמצע הלילה ברחוב שוקק ליד הכיכר האדומה. זה מה שהמונדיאל עשה לרוסים.
מזל ואמונה
אבל ההצלחה עשתה יותר מלהוציא מכל אוהד רוסי את הברזילאי שבתוכו. היא גם הגבירה את התיאבון. אחרי שרוסיה כבר שלחה הביתה את ספרד, המשימה מול קרואטיה ברבע הגמר נראית אפשרית. העיתונאי אנטון מוזגובוי: "יש לנו סיכוי טוב יותר מול קרואטיה מאשר היה לנו נגד ספרד. קרואטיה היא נבחרת אמוציונלית מאוד, כמו כל הנבחרות הסלביות־בלקניות. היא נבחרת טובה, מאורגנת והתקפית, אבל יהיה עליה המון לחץ, וכאן טמונה ההזדמנות של רוסיה. קרואטיה גם אינה טובה כמו ספרד".
אתה חייב להודות שאף אחד לא ראה את זה מגיע.
"ברור שאנחנו מופתעים, איש לא ציפה לכך. אישית, חשבתי שרוסיה תעוף כבר אחרי המשחק השני נגד מצרים. הנבחרת לא ניצחה בשבעה משחקים רצופים לפני הטורניר ואף אחד לא האמין בה".
"היו כמה סיבות להצלחה - קודם כל הרבה מזל. מצרים הייתה חלשה מאוד, ובשמינית הגמר ספרד החזיקה בכדור כל הזמן אבל לא יצרה מצבים אמיתיים. מעבר לכך היה מאמץ אדיר, עצום, מצד השחקנים. תסתכל למשל על יורו 2016. השחקנים לא ירדו להגנה, לא עזרו זה לזה, ובמונדיאל כולם משתתפים במשימה. עדיין חסרה לנבחרת איכות, אבל המאמץ מחפה על כך. וכמובן, הסיבה השלישית היא שהנבחרת מרגישה את התמיכה של רוסיה כולה. זו סיבה משמעותית".
ובאמת, אפשר לראות בטורניר שחקנים שמוציאים מעצמם את המקסימום, כאלה שרק חובבי הליגה הרוסית מכירים לעומק. המגן המתאזרח מברזיל מריו פרננדס, הבלם הצעיר איליה קוטפוב שנותן טורניר גדול לצד סרגיי איגנשביץ' בן ה־39, הקשרים רומן זובנין ודאלר קוזיאייב. את אלכסנדר גולובין, איגור אקינפייב, ארטיום דזיובה ודניס צ'רישב עוד הכירו פחות או יותר בעולם. ההבדל הוא בכוח העזר.
הקמע הפרואני
הקרדיט על כך שייך למאמן סטניסלב צ'רצ'סוב, שנהנה עכשיו מכך שכל המבקרים אוכלים את הכובע. אחרי הניצחון על ספרד, הוא עצר את מסיבת העיתונאים כדי להעניק חולצת נבחרת חתומה על ידי כל השחקנים לאדם בשם לורנסו בנחמין גויקוצ'אה, עיתונאי פרואני המתגורר ברוסיה. צ'רצ'סוב גם הודה אישית לאדם אותו הוא מכנה "הקמע של הנבחרת".
מה הסיבה? הסיפור מדהים. בזמן שהעיתונאים הרוסים קרעו לגזרים את צ'רצ'סוב בתקופת ההכנה, גויקוצ'אה נעמד במפתיע באחת ממסיבות העיתונאים וקרא להם להפסיק לבקר את המאמן. הוא נגע לליבו של צ'רצ'סוב, שאמר במעמד הענקת החולצה כי הפרואני היה אחד הבודדים שהאמין ברוסיה. וזו גם הייתה התרסה בפני התקשורת המקומית ששתתה את דמו.
גוטצייט: "ברור שהתפיסה כלפי צ'רצ'סוב השתנתה. המצב היה נורא במשחקי האימון מול אוסטריה וטורקיה. אף אחד לא אהב את הסגנון של הנבחרת, ואת צ'רצ'סוב אישית. רבים רצו שיפוטר. עכשיו הוא הגיבור של הנבחרת בזכות התוצאות".
עם זאת, מוזגובוי מסייג: "ישנם עיתונאים שסימנו אותו עוד לפני המונדיאל וממשיכים לבקר אותו. הם טוענים שכל ההצלחה הגיעה במקרה, אבל אי־אפשר להתעלם מכך שהוא עושה עבודה טובה. יש לו יחסים רעועים עם התקשורת בגלל שהוא אדם עקשן מאוד, עם אגו גדול.
"לפני הטורניר, כשהוא היה סופג ביקורת, הוא רק היה צוחק ומתבדח ומראה שהוא הבוס הגדול. את המאמן הקודם, לאוניד סלוצקי, העיתונאים אהבו הרבה יותר כי הוא היה ידידותי מאוד, בחור טוב. צ'רצ'סוב שונה, הוא הבד גאי, האיש הקשוח. חשוב לזכור גם שהוא אינו רוסי אתני, אלא קווקזי, ממוצא אוסטי, וזו עוד סיבה לכך שמתנהגים כלפיו אחרת".
מאמן אאוטסיידר, אוהדים שגילו מה זו אהבה, חיבור נדיר בין תמיכה להתעלות. המסע של רוסיה לרבע הגמר מופלא. ויכול להיות שאנחנו רואים רק את לוע הר הגעש, כי אין לדעת לאן כל זה יגיע עם ניצחון נוסף. או אפילו, לכו תדעו, איזו הנפה.
לפנייה לכתב/ת 
