לקחת באמצע הלילה ילד שננטש - ולהראות לו שיש עולם אחר
"הילד מגיע ובשלב הראשוני אני רק מסתכלת עליו בעיניים אוהבות, ואחר כך מסבירה לו שכרגע הוריו לא יכולים לגדל אותו". זוג הורים שהחליטו להיות משפחת קלט מספרים על הקשרים שנוצרים בזמן הקצר שהם מנסים לתת לילדים בית חם ואוהב
"אנחנו צריכים להיות בכוננות 24 שעות ביממה, וזה לא פשוט", מספרים רמי ויונה (שמות בדויים), הורים לתשעה ילדים המשמשים כמשפחת קלט. "לא פעם אנחנו מתעוררים באמצע הלילה מצלצול טלפון שבו מודיעים לנו שמגיע אלינו ילד או ילדה. במקרה כזה אנחנו יוצאים לרחוב, כשאנחנו עדיין לבושים בפיג'מות. מגיעה מכונית, ממנה יוצא ילד, וכל השכנים ברחוב לא מבינים מה קורה".
ההחלטה של רמי ויונה להירתם ולעזור לילדים הייתה ספונטנית לגמרי. "זה היה לפני עשר שנים", מספרת יונה, "בעלי הראה לי מודעה בעיתון, ובה נכתב כי דרושה משפחה חמה לשני יתומים. היו לנו אז כבר תשעה ילדים משלנו, כאשר הילד הקטן היה בן שבע, והגדול היה בן 18, אבל אמרתי לו - 'בוא ניכנס לפרויקט הזה'. הרגשתי שאני מסוגלת ויכולה".
כיצד הגיבו הילדים שלכם להחלטה הזאת?
"לפני שהחלטנו סופית כי זה מה שאנחנו הולכים לעשות עשינו אסיפה משפחתית וסיפרנו להם. שאלנו מה דעתם בעניין, ורובם מאד התלהבו. בעיקר התלהב הילד הקטן שאמר - 'איזה כיף, עכשיו יהיה גם לי אח קטן'".
מה היה השלב הבא?
"פנינו לעמותת 'אור שלום', כאשר מבחינתי, ידעתי שאני לא רוצה שיהיו ילדים גדולים מדי אלא ילדים שגילם יהיה מתחת לגיל של הבן הקטן שלי. זה היה תנאי יחיד מבחינתי. בשלב הבא הודיעו לנו שאנחנו מקבלים ילדים בני שש ושבע, וזה היה מאוד מרגש. נסעתי לבקר את אחותי וקיבלתי טלפון מאמא שלהם שהודתה לי שאני רוצה לגדל את הילדים. הייתי בהלם, לא האמנתי שאמא מודה לי שאני מגדלת את ילדיה, כל כך התרגשתי עד שפרצתי בבכי ולא הצלחתי לדבר איתה.
"היום שהם הגיעו היה מאוד מרגש. באותו לילה בעלי ואני לא ישנו כל הלילה. הרגשנו אחריות רבה. לא ידענו איך הם ישנו, מתי הם יקומו ומה יהיה. הם התעוררו בבוקר והיה להם מאוד קשה. האח הגדול לקח על עצמו סמכות הורית. מבחינתם הם מגיעים לבית זר, ויש הורים אחרים, הכול שונה. הילד הקטן בכה. זה היה מאוד מאתגר, ומבחינתנו הייתה לנו את כל המוטיבציה לעזור להם כי הם הגיעו מאוד פגועים".
כיצד הפכתם למשפחת קלט?
"היינו משפחת אומנה במשך שלוש שנים, וכשהילדים חזרו למשפחה הביולוגית הגיעו מהעמותה ואמרו לנו שיש להם הצעה חדשה עבורינו. ההצעה הייתה לשמש כמשפחת קלט חירום. הם הסבירו לנו מה זה אומר, ואנחנו בו במקום החלטנו שאנחנו מקבלים את ההצעה".
קראו עוד בערוץ הורים:
"ילד בן 10 לא אמור להאכיל את אחיו בן ה-7"
הבנתם מה זה אומר בפועל להיות משפחת קלט?
"הבנו שמדובר בילדים שמגיעים מבתים קשים, הרוסים. יש ילדים שבכלל לא היו עם ההורים שלהם בבית אלא הטלטלו ממשפחה למשפחה. אנחנו משמשים עבורם כבית עד שהם עוברים למשפחת אמנה או חוזרים לבית שלהם.
"אפשר לומר שכאשר קיבלנו את הילדים הראשונים לא הבנו לאיזה בית ספר אנחנו נכנסים אבל החלטנו שזה היעד שלנו, ושאנחנו כובשים אותו".
עם אלו אתגרים אתם מתמודדים כמשפחת קלט?
יונה: "האתגר עצום ומגוון. עברו אצלנו בעשר השנים האלו כ-65 ילדים, וכל ילד זה עולם בפני עצמו. זה שונה מילד לילד, ולכן קשה להסביר את זה. כל ילד והעולם שלו. בגדול ניתן לומר כי האתגר המרכזי הוא לגעת בנקודה הכואבת של הילד, להצליח להגיע אליו וליצור עמו קשר. אתה מקבל ילד שאתה לא מכיר את העבר שלו ולוקח זמן להכיר אותו וללמוד את הצרכים שלו. זהו אתגר מרגש עם סיפוק עצום".
רמי: "הילדים האלו מגיעים מעולם אכזר שלא ידע להטיב איתם. ילדים שנטשו אותם ולעיתים אף התעללו בהם. למשל, אני זוכר ששמעתי סיפור על אמא שאמרה לשוטרים - 'אל תגעו לי בסמים, קחו את הילד', והילד עמד לידה, ושמע את זה. במצבים כאלו אתה נקרע רגשית, אתה לא יכול לעמוד אדיש מול הדברים האלה.
"האתגר הגדול הוא להראות לילד שיש עולם אחר. כשמתחילים להכיר את הילד ומראים לו שיש חיים אחרים, הילד מתחיל להכיל את זה ואז יש פידבק. אחרי שבועיים כשאתה רואה עיניים בורקות אז זה נותן לך סיפוק עצום.
"אתגר נוסף הוא לראות את הילד בהתפרצויות קשות ולדעת להרגיע אותו או להתמודד עם בעיות שונות, כאשר בכל פעם שניסית למצוא פתרון לבעיה ולא הצלחת אז אתה מרגיש מתוסכל ומנסה מזווית אחרת. כל זה עד שמגיעים ליעד, ואז הילד מחזיר לך אהבה ומסתכל עליך בחיוך, ושואל - 'אתה מרשה לי לקרוא לך אבא?' זה מרגש מאוד.
"אגב, מבחינתי כל ילד שמגיע זוכה לחום, אהבה ונתינה, בדיוק כמו הילדים הביולוגיים שלנו, אם כי חשוב לזכור לתת גם לילד הביולוגי את המקום שלו".
יש סיפור שזכור לכם במיוחד?
יונה: "הגיע אלינו זוג תאומים בני חודש, וזה היה מאתגר. היה לנו גם ילד בן שנה שהיה פגוע פיזית ונפשית. הוא פשוט הסתתר, לא היה מוכן להסתכל על אף אחד. הוא היה ילד מפוחד ממש, היו לו עיניים של במבי. אני מדברת עליו ומתרגשת".
איך אתם יוצרים קשר רגשי עם הילדים?
"הילד מגיע במכונית בליווי העובדת הסוציאלית. לפעמים הוא נכנס כאילו זה הבית שלו, אומר שלום לעובדת הסוציאלית, ונכנס פנימה. לפעמים הוא מפוחד ומתכנס בתוך עצמו.
"בשלב הראשוני אני רק מסתכלת עליהם בעיניים אוהבות. אני מדברת עם הילד, ולא משנה מבחינתי בן כמה הוא. אני מסבירה לו לאן הוא הגיע, מסבירה לו שכרגע ההורים שלו לא יכולים לגדל אותו. אני אומרת לו - 'אם קשה לך מותר לך לבכות'. 'אתה עכשיו פה, ואנחנו נאהב אותך ונעזור לך'.
"היו כאלו שבכו ורצו את אמא, והרבה פעמים אני רואה אותם ופשוט בוכה יחד איתם, אבל היו לי גם ילדים שלא רצו לחזור לאמא אחרי תקופה מאד קצרה. כששאלתי אותם למה הם לא רוצים לחזור, הייתה גם ילדה בת ארבע שענתה לי - 'כי יש כאן אוכל וצעצועים'.
"ביום שבו הילדים מגיעים אני מקפידה שתהיה בבית אווירה נעימה. אני מכינה ממתקים, הבית מלא בשטיחים ויש מראה נעים וביתי, וברקע יש מנגינה רגועה. באותו יום אנחנו לא מכניסים הביתה אנשים זרים. בנוסף לכך, מבחינתו, ביום הראשון אין כללים. בדרך כלל ביום הזה אי אפשר להתקרב אל הילד. עם הזמן הוא מתחיל להתקרב".
מה קורה מבחינת הילד עצמו?
"הילדים קולטים כבר במפגש הראשוני שזה מקום מוגן. זהו תהליך שבו הילדים מרגישים שאתה רוצה לעזור להם, ללטף, לאהוב ומחזירים המון אהבה. למשל, היה אצלנו ילד שהיה לנו קשר מאד חזק איתו, וכשהוא היה צריך ללכת למשפחת אומנה אז הוא אמר: 'אני רוצה שאת תהיי אמא שלי' או ילד בן שנתיים ששואל אם אפשר לקרוא לי אמא או סבתא".
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
איך מתמודדים כשמגיע רגע העזיבה?
"זה תהליך שנפרש על פני ארבעה ימים. אנחנו מספרים לילד יומיים לפני כן שהוא קיבל משפחה חדשה. בדרך כלל הילדים רוצים להישאר. אני מסבירה להם שיהיה להם מאוד כיף, ושיהיה להם טוב.
"בשלב זה ההורים מגיעים אלינו, ומנסים לחבור לילד. יש כאלו שמביאים צעצוע. ביום השני ההורים הולכים עם הילד מחוץ לבית, לדוגמה: למסעדה או לגינה. ביום השלישי אנחנו מגיעים אליהם עם הילד, וחוזרים הביתה. במהלך כל הזמן הזה אנחנו מסבירים לו - 'הנה, זה הבית החדש שלך, המיטה החדשה''.
"היום הרביעי הוא היום הכי קשה. ביום הזה הילד אומר לנו שלום מהמונית ונוסע. הוא מקבל מאיתנו מכתב פרידה ואלבום תמונות, וכשהוא מתגעגע כתוב לו במכתב שיפתח את האלבום ויראה אותנו. לעיתים הוא מקבל גם משחק שהוא היה מחובר אליו.
"אפשר לומר שזה שלב שהוא מאוד קשה גם עבורינו. להפרד כל פעם מחדש זה לא פשוט, אבל אחרי יום-יומיים מקבלים עוד ילד ומתחילים מחדש, וזה ממלא אותנו".
האם אתם נשארים בקשר עם הילדים שעוזבים?
"כן אבל לא לתקופה ארוכה. גם מבחינה מעשית זה קשה להיות בקשר עם כל כך הרבה ילדים. הם שולחים לנו תמונות, מצלמים ימי הולדת. יש ילדים שמתקשרים ומספרים, למשל ילד שאימצו אותו, וזו חוויה אחרת".
היו לכם דילמות ומשברים בכל התהליך הזה?
"היו קשיים אבל אתה לא לבד. יש עובדת סוציאלית שמגיעה מדי שבוע, בת שירות שמאוד עוזרת במקלחות, הרדמות בלילה ועוד.
"המטרה היא לא הכיף שלי, אלא לתת לילד את מה שהוא צריך. את מקבלת ילד פגוע, וזה התפקיד שלי עכשיו לעזור לו, לתת לילד את הבית שאין לו. את יודעת שיוצא ילד שונה ממה שקיבלת והולך למשפחה שאוהבת אותו, רוצה אותו, והוא הולך לבנות לעצמו חיים חדשים".
להחזיר לילדים את האמון
משפחות הקלט הן מסגרות שמטרתן לתת מענה לתינוקות ופעוטות עד גיל שש, שסבלו מהתעללות והזנחה כה קשים, עד כי רשויות הרווחה נאלצו להוציא אותם מבתיהם באופן מיידי. כל משפחת קלט ערוכה לקליטה ללא התראה מוקדמת במשך 24 שעות ביממה.
"משפחות הקלט הן משפחות שילדיהם בגרו ולמשפחה נותר מקום בבית ובלב לקבל ילדים בגיל הרך לביתם", מסבירה תמימה סהר, מנהלת מערך אומנות חירום ב"אור שלום" בפיקוח ותקצוב משרד הרווחה. "בנוסף, אחד מבני הזוג פנוי לעשייה משמעותית ואינו עובד.
"מטרת מסגרת משפחות הקלט היא בראש ובראשונה להגן על גופו ונפשו של הילד ולהחזיר לו את האמון הבסיסי בעולם ובמבוגרים הסובבים אותו באמצעות חום ואהבה. לאחר תקופה של שלושה חודשים, ילדי הקלט עוזבים את משפחת הקלט ומועברים למשפחות אומנה, שהן סידור ארוך טווח או כאשר התנאים מאפשרים זאת הילדים חוזרים לביתם".
עם אילו אתגרים מתמודדות משפחות הקלט?
"ילד שיצא בהוצאה טראומטית מהבית, שזה הדבר הכי קשה שילד יכול לחוות, מגיע כשהוא מבוהל, עצוב, כועס ומכונס. זה מאוד קשה לקלוט אותו ולהסביר לו לאן הגיע, לנסות להרגיע ולתווך לו מדוע הוא נפרד מההורים כרגע. ניתן לראות אצל הילדים את כל קשת ההתנהגויות.
"כשהילד מגיע אנחנו מסבירים לו ומדברים גם עם ילדים בני יום. אנחנו מנסים לעזור לילד לרכוש שוב אמון בעולם, שיאמין שבאמת באים לעזור לו ושלא מפרידים אותו מההורים. הוא ממשיך לפגוש אותם פעם בשבוע.
"בנוסף לכך, לילות הם דבר בפני עצמו, והורי הקלט מתעוררים באופן שגרתי. כמו כן, כל הנושא של האוכל מאתגר. יש ילדים שמגיעים עם חסך ורוצים לאכול בלי סוף, יש בור פיזי ורגשי. יש ילדים שמסרבים לאכול. יש ילדים שלא היו רגילים לארוחות חמות ומסודרות.
"עניין המקלחות הוא גם אתגר לא קטן. יש ילדים שיש להם חרדה גדולה מהמים ומהמקלחת. וזה אתגר עצום להראות להם שזה יכול להיות נעים. גם הפרידה היא קשה. ההורים כבר נקשרים, הילדים מפתחים אמון ועכשיו צריך לעזוב. כמובן שיש כאב גדול וקושי להיפרד אך אין ספק שלמשפחות הקלט יש כבר שריר מיוחד שבו הן יודעות כיצד להצליח להכיל את זה".
ארגון "אור שלום" מחפש בימים אלה משפחות קלט באזור המרכז. משרד הרווחה מעניק לכל משפחה תקציב חודשי להוצאות גידול ילדי הקלט, ובנות שירות לאומי מסייעות למשפחה בטיפול בילדים.
המשפחות עוברות קורס הכשרה ועובדת סוציאלית מלווה אותן ומסייעת בפתרון קשיים ודילמות בתהליך. משפחות המעוניינות להיות משפחות קלט מוזמנות לפנות לעמותה בטלפון 03-5417000 או במייל Omna@Orr-Shalom.co.il
לפנייה לכתב/ת 
