ניצולי שואה נגד הצהרת נתניהו ור"מ פולין: "בגידה בעם היהודי"
אחרי הסערה והתנגדות "יד ושם" לפרסום ההודעה בעיתונים, ניצולי שואה מתרעמים על הנושא ואומרים: "אחרי כל מה שעברנו, זה לא ייאמן". מנגד, יש התומכים בהצהרה שאמרו: "העובדות ההיסטוריות נכונות". אחרי מגדולי חוקרי השואה ביקר גם כן את ההצהרה: "העובדות ההיסטוריות מעוותות לחלוטין"
ניצולי שואה רבים חשים נבגדים בעקבות פרטי ההצהרה המשותפת של ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש ממשלת פולין מטיאוש מורבייצקי, לריכוך חוק השואה הפולני. הסיפור צף מחדש לאחר שפורסמו מודעות בשם נתניהו ומורבייצקי בעיתונים בארץ. ב"יד ושם" התייחסו בתקיפות לנושא וכינו אותו "פגיעה באמת ההיסטורית". ניצולי שואה רבים התרעמו על המקרה ואמרו: "מדינת ישראל לא הייתה צריכה לשתף פעולה עם זה".
מיכאל רוזנטל, ניצול שואה מאוקראינה ואשתו חיה, ילידת הארץ שאיבדה את קרוביה בשואה, אמרו ל-ynet: "זאת בגידה בעם היהודי, ביהודי פולין וביהודי כל אירופה שנספו בשואה. מכיוון שהיו פולנים שהסגירו יהודים, אמנם לא כולם. היו גם כאלה שהצילו יהודים, אישה פולניה הצילה את הדודה שלי ואת בתה. בפולין ישנה אנטישמיות עד היום".
"ההצעה הזו רעה ומדינת ישראל לא הייתה צריכה לשתף איתה פעולה. אי אפשר להתכחש לאמת ואי אפשר ליצור להכריח אותנו שלא לומר את האמת. היו פולנים שהסגירו יהודים, זו עובדה", הוסיפו.
לוצה מרדלר, בת 85, ניצולת שואה שמשפחתה ברחה מפולין לרומניה בעקבות האנטישמיות שהתפשטה שלפני המלחמה אמרה: "כששמעתי את זה ברדיו חשבתי שאני לא שומעת טוב. איך יכול להיות דבר כזה? ראש הממשלה חותם הסכם עם פולין?"
היא אמרה עוד: "אחרי כל מה שהיה אז ומה שאנחנו עברנו במלחמת העולם השנייה עם הפולנים, זה היה רע מאוד ועכשיו עושים הסכם איתם? זה משהו לא ייאמן. יהודים סבלו שם, בכל האקציות (מבצעים, ע.ט), כולם מתו שם. רק מלדבר על זה יש לי צמרמורת, מלהיזכר במה שהיה ומה ששמעתי. אף אחד כבר לא נותן לנו ניצולי השואה כבוד".
בניגוד להם, יש גם ניצולים שרואים את חצי הכוס המלאה בהצהרת ישראל-פולין. אביגיל בן נון, ניצולת שואה בת 80 שנולדה בבלגיה, ושרדה יחד עם הוריה ואחיה אמרה: "למעשה העובדות ההיסטוריות נכונות, הממשלה הפולנית לא עשתה פעולה אקטיבית אלא העם עצמו הוא הרוצח. הוא שיתף פעולה עם הגרמנים והממשלה כממשלה לא שיתפה פעולה".
"חבר פרלמנט פולני אפילו נכנס לתוך המחנות ודיווח מה קרה שם בזמן השואה. בנוגע לפולין - השנאה היא כלפי העם, חוץ מאלו שהיו חסידי אומות עולם, ולא כלפי הממשלה. זאת בניגוד למדינות כמו בלגיה או הונגריה, שהממשלות שיתפו פעולה עם המשטר הנאצי. סך הכול לדעתי ההסכם הזה הוא חיובי, על אף הכאב הגדול שעולה בעל פעם שיש התייחסות לנושא, זה תמיד כואב".
ב"יד ושם" התייחסו בתקיפות לנושא וכינו אותו "פגיעה באמת ההיסטורית", אך דינה פורת, היסטוריונית בכירה מטעמם, לקחה חלק בוועדה שניסחה את פתרון הריכוך מול הממשלה הפולנית.
פרופסור יהודה באואר, הידוע כאחד מגדולי חוקרי השואה בישראל, התייחס בשיחה עם ynet, לכך שדינה פורת לקחה חלק בחתימה על הסכם זה ואמר: "פרופסור פורת היא חברה שלי, היא לא דיברה איתי לפני העסק הזה, לא תוך כדי עבודתה עם הוועדה, אני בכלל לא ידעתי על זה ובעצם עד היום".
"היא לא פנתה אליי ולא דיברה איתי על הנושא כך שאני לא יכול להגיד מה היו המניעים שלה לעשות דבר כזה. ודאי שזה נראה תמוה מהצד, אבל אולי יש תשובות שנסתרות ממני. העובדות ההיסטוריות במסמך הזה מעוותות לחלוטין, כך שמי חותם על זה צריך לקחת את האחריות על כך".
עוד הוסיף פרופסור באואר: "ההצהרה הזו מכשירה את הפגיעה בחופש הביטוי וחופש המחקר. כל פקיד פולני שיגלה למשל שבעיירה שלו שדדו יהודים בשואה, לא יוכל לחשוף את האמת ואם יעשה זאת יצטרך לשלם קנס. ההשלכות העתידיות עלולות להיות שאם נפנה בעתיד לגורמים אמריקאים ואירופאים ונתלונן על פגיעה של העם הפולני בשואה, יגידו לנו מה אתם רוצים - הממשלה שלכם חתמה על המסמך הזה".
"שתי זוויות שלא תמיד מתיישבות זו עם זו"
יו"ר מועצת יד ושם, הרב ישראל מאיר לאו, אמר ל-ynet כי הוא מבין את נתניהו וסבור כי כוונותיו היו טובות. הרב לאו הזכיר כי גם כינון היחסים בין ישראל לגרמניה לווה בשעתו בתחושות קשות מצד ניצולי שואה.
"יש פה שתי זוויות ראייה שלא תמיד מתיישבות זו עם זו" הסביר הרב לאו, "אחת מדינית-פוליטית שדואגת ליחסי ישראל-פולין היום, 2108, ואחת רגשית ומדעית, של חכמי ההיסטוריה היהודית במלחמת העולם השנייה. זו מסתכלת על העבר, בלי להביא בחשבון את המשמעות ליחסים בין המדינות, וזו מתמקדת בהווה ובעתיד, עם גישה סלחנית למעשי הפולנים כפרטים".
"יש פה שתי גישות שלא נוצרה נקודת מפגש ביניהם, אבל לכל אחת יש מקום וכוונות טובות", הוסיף הרב, "המדענים של 'יד ושם' שערכו את המחקר שלהם והם חיים את הנושא הזה קרוב ל-70 שנה קבעו את 'שורת הדין' - איך היה ומה היה, ואילו ראש הממשלה נוהג 'לפנים משורת הדין', לצורך חתימה משותפת של שתי ממשלות שרוצות לשים קץ לחוק השואה הפולני, שהיה עוול שאין כמותו והם מנסים עכשיו להתנער ממנו".
הרב לאו מעיר כי משקלם של הפולנים מבין 26 אלף חסידי אומות העולם הוא אכן הגדול ביותר, אך זאת בעיקר משום שבמדינתם היה ריכוז היהודים הגדול ביותר ובמשך כאלף שנה. כך או אחרת, מספרם של בני העם הפולני שסייעו להם בשנות המלחמה זעיר ביחס ל-20 מיליון שחיו ופעלו בפולין באותה תקופה, ולכן מבחינה עובדתית צודקים חוקרי יד ושם המתנערים מההצהרה המשותפת.
ועם זאת הוא "מבין את הרעיון להחתים את שני ראשי הממשלה, ואת הנימה הידידותית וה'אחוואית', שבאו להוציא את שני הצדדים מעמק הבכא ולאפשר להם לבנות גשר של יחסים דיפלומטיים בהווה ובעתיד".
יו"ר מועצת יד ושם הזכיר, כאמור, את המחלוקת והתחושות הקשות בעם בישראל סביב הסכם השילומים עם גרמניה וכינון היחסים הדיפלומטים בין המדינות בשנות החמישים והשישים. "לא אשכח את קבלת הפנים של השגריר הגרמני הראשון כאן, זו הייתה מהפכה", אמר.
"כשנבחרת גרמניה הגיעה לארץ לשחק מול ישראל עמד 'אבי הפצועים' שמחה הולצברג במלון שבו הם התארחו והפגין עם שלט שהתוצאה במשחק היא שישה מיליון-אפס", סיפר, כדי לתאר את הרגשות שעוררו אז היחסים בין המדינות, "אבל מאז עברנו יחד כברת דרך ארוכה והימים ההם נראים היום כמו אגדה".
לפנייה לכתב/ת 
