כואב, אבל פחות / טור
הברזילאים שוב לא יניפו את הגביע במונדיאל, אבל ההרגשה אחרת מאשר מ-2014. וגם: הזאר תפס פיקוד ומי אחראי על השיפור של דה בריינה? יאיר קטן על משחק שאי אפשר היה לרגע להוריד את העיניים ממנו
באדיבות כאן 11 - המשדר הרשמי של מונדיאל 2018. שידורים חיים, תקצירים, סטטיסטיקות ועוד מחכים לכם ממש כאן >
ברזיל עפה מהמונדיאל שלב אחד לפני קו הסיום שלה בטורניר הקודם, ועדיין, היא צריכה להרגיש גאה על מה שהשתנה בארבע השנים שעברו. ברזיל ההיא צלעה לחצי הגמר והושפלה בו על ידי נבחרת עדיפה. ברזיל הזו נתנה בקאזאן את אחת ההופעות הגדולות שלה בשנים האחרונות, ונאלצה להיכנע לנבחרת בלגית מעולה שכנראה עשתה סוף-סוף את הצעד הנוסף שהיה מצופה ממנה לעשות. הברזילאים יהיו מפורקים לחלוטין השבוע, וגם בחודשים הקרובים, אבל הם השאירו הכל במגרש. זה כואב, אבל כאב אחר מאשר ב-2014.
הכדורים טיילו ברחבה וחיכו לרגל מסיימת, תיבו קורטואה התעופף, באחת מהצלות הטורניר, כדי לקחת שער בטוח של ניימאר בתוספת הזמן, והשוויון לא הגיע. ולא בגלל שברזיל לא ניסתה. ההגנה הבלגית החזקה לא נתנה לעבור, אבל לברזיל היה בכל פעם רעיון אחר - דקות ארוכות של מרסלו באגף שמאל, אחר כך השילוב של דאגלס קוסטה הנהדר בימין, בעיטות מרחוק, הקפצות לאמצע כמו זו שהובילה לשער המצמק. ברזיל לא קפאה.
אבל האצטדיון בו גרמניה וארגנטינה סיימו את דרכן הפך גם לתחנה האחרונה של ברזיל. אולי המשחק בין צרפת לארגנטינה ייזכר (ואנחנו מקווים עוד שיש באופק קלאסיקה נוספת) כיהלום שבכתר הטורניר המעולה הזו, אבל הקרב בין בלגיה לברזיל היה שיא האיכות שאפשר לקבל כיום בכדורגל. אי אפשר היה להוריד לרגע את העיניים מהמגרש.
חיבור מושלם של כל החלקים
ואחרי שדיברנו כל כך הרבה על המפסידה, צריך לעבור למנצחת. למרות שחצי גמר זו התקדמות עצומה, לבלגיה יש עוד דרך לעבור - אבל אפשר להרגיש שינוי גדול מהטורנירים הקודמים. כל העניין סובב את מה שצרפת, גרמניה וספרד, בין היתר, מתמודדות איתו - איך למקסם את הפוטנציאל של כל הכישרון הזה - ונראה שרוברטו מרטינס עשה את זה.
כבר ביורו שעבר אדן הזאר תפס פיקוד מבחינת ניהול המשחק, אבל היו עוד שני חלקים חסרים חשובים לצד קורטואה, ההגנה והקישור האחורי העמוקים: קווין דה בריינה ורומלו לוקאקו. זה היה חיבור מושלם של כל החלקים, הרגע שכל הבלגים חיכו לו כל כך הרבה זמן. זה מה שהיא מסוגלת לעשות בשיאה.
את השיפור ביכולת של דה בריינה צריך לייחס למרטינס, שלא מצא לו עמדה מרכזית בה הוא מרגיש בנוח כמו במנצ'סטר סיטי עד שקלט את העניין. אחרי שהקשר היה בינוני בניצחון על יפן, ולא הבריק כמו שהוא יכול בשלב הבתים, הוא נשלח קדימה לשחק מאחורי לוקאקו, במקום באזור של הקישור האחורי כמו עד עכשיו. זה היה הניצחון הטקטי של מרטינס - דה בריינה הרגיש משוחרר יותר, היה יעיל בהרבה מדריס מרטנס שמילא את העמדה במשחקים הקודמים, ויחד עם הזאר ולוקאקו יצר משולש מהיר וטכני שגמר את ברזיל במחצית הראשונה.
הקרדיט בנוגע לשדרוג של לוקאקו שייך לתיירי הנרי, שעובד איתו צמוד כמאמן החלוצים של הנבחרת. לוקאקו של לפני שנתיים היה אותו שחקן פיזי ואתלטי, אבל לא התנהל טוב עם הכדור. המסירות וקבלת ההחלטות שלו לא תמיד תיקתקו. אבל ברגע שהוא משלב כוח מתפרץ, מהירות וכדורים מדויקים, מקבלים את מה שקרה בשער השני (אולי קאסמירו המוצהב היה עוצר את העניין בדרך).
ועכשיו יקרו שני דברים מרתקים: הראשון, ברזיל תתחיל לחשוב קדימה. צ'יצ'י מאמן מושלם עבורה, וההתאחדות צריכה לרוץ איתו. במחשבה למונדיאל הבא, יש בסיס נהדר של ניימאר, גבריאל ז'סוס, דאגלס קוסטה, פיליפה קוטיניו, אליסון ורוברטו פירמינו שאפשר ללכת איתו רחוק, אבל ככל הנראה יהיה צורך בהחלפה הדרגתית של כל רביעיית ההגנה המתבגרת (דנילו שנפצע במהלך הטורניר הוא הפיתרון היחיד לטווח ארוך).
השני - בלגיה תנסה להגשים את עצמה. זו הייתה הענקית הראשונה שהיא עוברת בטורניר, אחרי מפגשים עם טוניסיה, פנמה, יפן וההרכב השני של אנגליה, והראתה שמבחינתה היריבה לא משנה - זו היא שתקבע. אבל גם צרפת, במידה רבה, הגיעה לבשלות הזו (רק עם שחקנים צעירים יותר). שתיהן שוות תואר ברוסיה, ומי שתנצח תגיע כפייבוריטית לגמר.
לפנייה לכתב/ת 
