הסיבות שעלולות לגרום להתקפי לב לחזור
מהפכת הטיפול בהתקפי לב והמענה המיידי שהטכנולוגיות הרפואיות הצליחה אמנם לגרום להחלמה מהירה יותר ותוחלת חיים ארוכה יותר של החולים, אולם מצד שני בגלל היעילות הזו, הם עלולים לעיתים לזלזל בחומרת מצבם ובצורך להקפיד על טיפול נכון, מה שעלול לגרום להחמרה במצבם. איך ניתן למנוע?
העולם המערבי כולל ישראל עבר מהפכה בתחום הטיפול במחלות לב עם העלייה בשימוש של טכנולוגיות כגון צנתור והשיפור במניעת התקפי הלב. מסיבות רבות מטופל החווה התקף לב כיום, שונה ממטופל אשר חווה תקף הלב בשנים קודמות.
בעבר מרבית החולים היו מגיעים באיחור לבתי החולים, תהליך ההחלמה ארך מספר חודשים והטיפול בעורקי הלב היה מוגבל לניתוחי מעקפים.
התפתחות היכולת לטפל בעורקים בצנתור, כלומר ללא ניתוח אלא באמצעות צינורות קטנים המוחדרים מהיד או הרגל, מאפשרת טיפול מהיר ויעיל במטופלים אשר מתקבלים עם התקפי לב לבתי החולים. מעבר לחידוש הזרימה בעורק על ידי בלון, אנו לרוב משתילים סטנטים (תומכנים) אשר מטרתם שמירה על העורק פתוח לאורך זמן.
טכנולוגיות אלו ואחרות מאפשרות לנו לחיות בעידן בו אנו מטפלים בשלב מוקדם יותר באוכלוסיות עם גורמי סיכון, בצורה טובה יותר והתוצאה ניכרת בתוחלת חיים גבוהה יותר של החולים.
לא מתייחסים להתקף לב בחומרה הנדרשת
כתוצאה משיפור תהליכים אשר כללו גם העלאת המודעות של האוכלוסיה להתקפי לב, נוצר מצב בו מרבית התקפי הלב מטופלים בטווח זמן קצר ביותר במרבית בתי החולים בארץ.
האפשרות לטפל מוקדם כל כך במספר אנשים רב מרשימה ומעודדת אבל גם יכולה להוות גם חרב פיפיות. אצל חלק מהמטופלים האירוע הלבבי נתפס כאירוע נקודתי ובר חלוף. לרוב, מיד לאחר הצנתור, המטופל אינו חש בתסמינים כלשהו ועל כן בחלק מהמקרים גם אינו משתחרר מבית החולים עם ההפנמה שהוא חולה במחלת לב.
לחוסר ההפנמה הזו יש משמעות הרת גורל על החולה ועל מערכת הבריאות. באותם מטופלים אשר חוזרים במהירות הבזק לחיי השגרה אנחנו רואים היענות נמוכה בהיענות להמלצות הרפואית, הפסקת טיפול תרופתי ללא התייעצות וחזרה לאורח חיים מסכן.
אירוע לבבי, בין אם קל או קשה, מהווה אות אזהרה וסיכון להתקף הבא בעיקר בשנתיים הראשונות לאחר ההתקף אך גם לאחר מכן. ולכן אנו משקיעים משאבים ומחשבה כיצד למנוע את האירוע הבא.
אמצעים אלו כוללים בראש ובראשונה מגוון המלצות רבות וחשובות הכוללות הפניית המטופל למסגרת שיקום, עידוד שגרת פעילות גופנית מתאימה, התאמת תזונה, הפסקת עישון, מעקב רפואי קבוע ונטילת תרופות להקטנת הסיכון לאירוע נוסף.
החולים אשר אינם נמצאים במעקב קבוע אינם מטופלים באופן מיטבי ואלו שלא ביצעו תהליך שיקום לב כנדרש ושינוי אורחות חיים חוזרים פעם אחר פעם למחלקות הקרדיולוגיות, כמעין "הנוסע המתמיד" של מחלקות אלה. מטופלים אלו סובלים לרוב מנזק מצטבר ומעבר לסיכון האישי עבורם, מהווים אתגר קליני וכלכלי על מערכות הבריאות.
מחלת לב היא ריצה למרחקים ארוכים
ההבנה שהסיכון של אדם שעבר אירוע לבבי ללקות שוב בליבו גבוהה בשנים הראשונות הביאה למגמה של טיפול תרופתי לטווח ארוך יותר מבעבר. כך למשל למדנו ממחקרים רבים כי הטיפול בסטטינים נחוץ על מנת להפחית לאוכלוסייה שבסיכון את רמות הכולסטרול LDL "הרע", שידוע כגורם סיכון ישיר לתחלואה לבבית.
בנוסף, מקובל לאחר התקפי לב ליטול גם תרופות מדללות דם שהוכחו אף הן כמשפרות פרוגנוזה. חשוב לדעת שהפסקת טיפול במדללי דם בניגוד להמלצות, קשורה להתקפי לב שניוניים שעלולים אף להסתיים במוות.
מדללי הדם שאנו משתמשים בהם לאחר התקפי לב הם תרופות מקבוצות מעכבי הטסיות. על מנת להקטין אירועים חוזרים של התקפי לב, או חסימה של התומכן (הסטנט), לאחר האירוע, ניתן טיפול בשתי תרופות במקביל (טיפול כפול) לתקופת זמן מסוימת ולאחריה לרוב ינתן טיפול בתרופה אחד מקבוצה זו לכל החיים.
את הטיפול בשני מעכבי טסיות נהוג היה לתת עד היום למשך שנה אחת. עם זאת ובעיקר לאור הסיכון הגובר של החולים לאירוע נוסף ישנה קבוצה של מטופלים שדווקא מומלץ להם להמשיך את הטיפול המשולב מעבר לשנה.
מטופלים בעלי מחלות רקע נוספות המוגדרים כבעלי סיכון מוגבר לאירוע שניוני וכאלו שלא סבלו מדימומים במהלך הטיפול הראשוני יכולים להרוויח מטיפול ממושך בברלינטה, נוגד טסיות כפול. מכאן, שישנה חשיבות למעקב וקבלת ההחלטות כשנה לאחר ההתקף.
קבוצת מטופלים נוספת אשר לה סיכוי גבוה לאשפוזים חוזרים היא קבוצת המטופלים אשר חוותה התקף לב גדול ופגיעה של ממש בתפקוד הלב. הסיבה המרכזית לחזרתם לבית החולים הינה אי ספיקת לב: ליבם אינו מתפקד כשורה כמשאבה ואלו חולים מאתגרים לטיפול בעלי רמת סיכון גבוה לסיבוכים עתידיים.
חלק בלתי מבוטל ממטופלים אלו סובלים ממחלות רקע נוספות כגון סוכרת לא מאוזנת, רמות גבוהות של שומנים בדם ומחלות כליות. ולכן הם דורשים מעקב צמוד וטיפול תרופתי מוגבר בתרופות אשר מטרתן איזון לחץ דם, שיפור תפקוד הלב ועוד.
השינוי הכרחי ואין קיצורי דרך
"מועדון הנוסע המתמיד במחלקות הלב", היה יכול להיות מצומצם יותר אילו אנשים היו מבצעים שינוי אמיתי באורח החיים. אירוע לבבי קל הוא צלצול השכמה הקורא לבצע שינוי של ממש. על מנת להוריד את הסיכון לאירועי לב חוזרים אין קיצורי דרך אבל יש בהחלט הרבה מה לעשות:
הפסקת עישון: בזמן האשפוז, אנחנו רואים כי מטופלים מצליחים להפסיק לעשן לתקופה קצרה אך ההרגל וההתמכרות חזקים מהם. מראה נפוץ ביחידות לטיפול נמרץ בישראל הוא המטופל אשר יוצא לאחר ארבעה ימי אשפוז לאחר התקף לב ומדליק סיגריה מיד עם המעבר בדלתות היחידה. עישון קשור באשפוזים חוזרים ולאירועי לב חוזרים ועל כן חשוב להיעזר בכל אמצעי אפשרי על מנת להפסיק לחלוטין לעשן.
פעילות גופנית ושיקום: ישראל היא אחת המדינות המתקדמות בתחום שיקום הלב. המכונים בארץ מקצועיים ביותר והמימון נעשה על ידי קופות החולים. ביצוע תוכנית שיקום אשר מטרתה בניית תוכנית פעילות גופנית ושינוי הרגלי חיים קשורה באופן ישיר לשיפור בשרידות לאחר התקף לב.
עדיין, חלק מכריע מהחולים כלל לא מגיע לשיקום. למעשה רק כשליש מהאוכלוסייה שעברה התקף לב פוקדים את מרכזי השיקום וגם אלה שמגיעים, ההתמדה שלהם בפעילות גופנית שנים לאחר השיקום, נמוכה.
טיפול תרופתי: מטופלים רבים חשים כי הטיפול התרופתי אשר הם נוטלים לא יעיל, לא רלוונטי או קשור בתופעות לוואי. מטופלים אלו מפסיקים טיפול זה על דעת עצמם ובכך מסכנים את חייהם באופן מיידי.
חשוב להבהיר כי מעקב מסודר על ידי קרדיולוג קבוע ודיון בכל מפגש על הטיפול התרופתי מעלה את הסיכוי כי הטיפול התרופתי הרלוונטי לשיפור והארכת חייו של המטופל יילקח כהלכה ואנחנו מעודדים מעקב מסודר זה.
אין כל ספק כי הטיפול במחלות לב התקדם בשנים האחרונות והתוצאים הקליניים הולכים ומשתפרים. מאידך, חשוב ביותר כי מטופלים אשר חוו התקף לב או הוגדרו כחולי לב יעשו כל אשר ניתן על מנת למנוע את האירוע הבא. רק שילוב של כלל ההתערבויות יקטין משמעותית שנמשיך ונפגש מחוץ למרפאת המעקב.
הכותב הוא מנהל היחידה לקרדיולוגיה פולשנית, המערך הקרדיולוגי, המרכז הרפואי ע"ש יצחק שמיר, קמפוס אסף הרופא
לפנייה לכתב/ת 
