מכסחי החיידקים: המיזם שנאבק בזיהומים בבתי החולים
אלפי אנשים מתים מדי שנה מזיהומים אלימים בבתי החולים. אחרי שמערכת הבריאות לא הצליחה למגר את הסכנה, הגיעו שלושה אנשי עסקים בלי רקע רפואי ולקחו על עצמם את המשימה. הפיילוט שנערך בתל השומר ובגליל השיג תוצאות מדהימות. וצוותי הרפואה שהסתייגו בהתחלה הפכו לדוגמנים בקמפיין. עכשיו רק צריך שהמדינה תאמץ את הפרויקט ושאנחנו לא נתבייש להעיר לאנשי צוות שחורגים מהנהלים
לאחר מותו קיבל אביו, אז מנכ"ל בתעשיית המזון וכיום יועץ ויזם עסקי, החלטה אמיצה: לנצל את הטרגדיה שעברה המשפחה הצעירה כדי לחולל שינוי. "יום אחד נופלת לך פצצה על הראש, ואתה נתקע בתוך מערכת הבריאות", הוא מספר. "במשך שנתיים חייתי בתוך בתי חולים, בתקופה הזו ראיתי דברים יוצאים מן הכלל, אבל גם הרבה עוולות. כשליעם נפטר לא שאלתי את עצמי למה זה קרה לי, אלא לאן זה מוביל אותי. החלטתי להקדיש חלק ניכר מחיי לנסות לשקם דברים שקורים במערכת הזו".
עוד בנושא:
דו"ח: אלו בתי החולים המזוהמים ביותר בישראל
משרד הבריאות: 100 אלף זיהומים בשנה בבתי החולים
"בבתי החולים בישראל מתרחש פיגוע המוני מדי יום"
"אמא מתה מזיהום בבי"ח - אני נלחמת שלכם זה לא יקרה"
הוא כתב ספר, "נגיעה של מלאך", שמתאר את כשלי מערכת הבריאות הישראלית, כפי שפגש בהם במהלך מחלתו של בנו, ומרצה על מה שהוא מכנה "חטאי הרפואה" — מחוסר אמפתיה וחוסר אמונה ועד תאוות בצע — ועל חשיבות החמלה בעולם הרפואי. "אחרי שמאבדים ילד כזה מיוחד, יש צורך להנציח אותו", הוא אומר. "הבנתי ששלט עם השם שלו לא יספיק לי".
את ההזדמנות לחולל שינוי של ממש קיבל לפני קצת יותר משנתיים, דווקא בעולם העסקים. הוא חבר לקולגות רוני דואק, איש עסקים המתמקד בשנים האחרונות ביוזמות תיירותיות וחקלאיות בנגב ובערבה, וגדי לסין, נשיא ומנכ"ל שטראוס, שחלמו על מיזם חברתי שיחולל שינוי אמיתי במדינה.
חמושים בכלים שרכשו בעולם הניהול החליטו שלושת החברים, שאין להם כל רקע רפואי, להסתער על אחת המשימות המורכבות והמאתגרות של עולם הרפואה בישראל ובעולם כולו: הפחתת מספר הזיהומים הנרכשים בבתי החולים והורגים, כך על פי מבקר המדינה, בין 4,000 ל־6,000 חולים מדי שנה.
פחות משנתיים מאז תחילת הפרויקט המסקרן הזה, שטרם נחשף עד היום בתקשורת, מציגה הקרן למיזמים לאומיים שהקימו השלושה, יחד עם שותפים נוספים, הישגים מפתיעים: עלייה במספר הבדיקות לנשאות של חיידקים אלימים השוכנים בבתי החולים ובהיענות להנחיות למניעת זיהומים, ובראשם היגיינת ידיים של הצוות הרפואי. והחשוב מכל: ירידה דרמטית של עשרות אחוזים בשיעור הזיהומים בשני בתי החולים שבהם יצא הפרויקט לדרך — שיבא בתל השומר והמרכז הרפואי לגליל.
שבעה מיליון שקלים בשבועיים
הזיהומים הנגרמים כתוצאה מחיידקים ספציפיים בבתי החולים הם אחת הבעיות החמורות ביותר במערכת הבריאות הישראלית. המשמעות, למי שטרם חווה את הצרה הזו על בשרו, היא שחולה ששוהה בבית החולים בגלל בעיה רפואית מסוימת עלול להידבק בחיידקים אלימים, שעוברים אליו מחולים אחרים בתיווכם של אנשי הצוות והציוד הרפואי במקום. חלק מהחיידקים האלה עמידים מאוד לאנטיביוטיקה, דבר שמאריך ומייקר את משך האשפוז, ולעיתים קרובות גורם למוות.
איש לא יודע בדיוק כמה זיהומים כאלה מתרחשים מדי שנה בתוך בתי החולים בארץ, וגם מי שחלק מהנתונים מצויים בידיו, משרד הבריאות למשל, לא מזדרז לפרסם אותם. על פי הערכות, כ־100 אלף חולים בשנה נדבקים בזיהומים כאלה. דו"ח מבקר המדינה לשנת 2013 ציין כי חלק גדול ממקרי התמותה מחיידקים הנרכשים בבתי החולים ניתן למניעה. הדו"ח קבע עוד, כי במרבית בתי החולים אין נתונים על תמותה ישירה מזיהומים נרכשים, אין מעקב של מומחה למחלות זיהומיות אחרי כל המטופלים שנדבקו בזיהומים כאלה, ואין אסמכתאות בדבר מקרי התמותה.
המבקר קבע כי שורה של כשלים אחראיים לריבוי הזיהומים הללו: תנאי אשפוז לקויים ומחסור בכוח אדם, היעדר בידוד חולים, אי־מילוי אחר הנחיות משרד הבריאות בנושא חיטוי ועיקור של ציוד רפואי, היגיינת ידיים לקויה של הצוות וחוסר מודעות של המבקרים. למציאות העגומה נוספו סכסוך כרוני וחוסר שיתוף פעולה בין הגורמים שאחראים לטיפול בנושא, בהם היחידה למניעת זיהומים של משרד הבריאות והאיגוד הישראלי למחלות זיהומיות.
אל המיטה החולה הזו החליטה להיכנס קבוצת אנשי העסקים, מהמובילים במשק. "רצינו לקחת על עצמנו פרויקט שיערב את שלושת המגזרים: העסקי, הציבורי והמגזר השלישי, שמאגד את העמותות והארגונים שפועלים ללא מטרת רווח", אומר גדי לסין, יו"ר הקרן, שעובד בה ללא שכר. "במיפוי הראשוני של פרויקטים פוטנציאליים שעשינו התברר לנו, להפתעתנו, שאחד מגורמי התמותה הראשונים בישראל הוא זיהומים, ומה שהפתיע אותנו עוד יותר היה שמדובר בזיהומים כתוצאה מחיידקים קטלניים, שנרכשים בתוך בתי החולים. כשהתחלנו ללמוד את החומר התברר לנו שבתהליכים לא מורכבים מדי, ובכלים די בסיסיים של ניהול פרויקט, אפשר להגיע לתוצאות משמעותיות".
"כששמעתי את הנתונים אמרתי 'לא יכול להיות'", מספר רוני דואק. "פה ושם שמעתי על אנשים שנפגעו מזיהום כזה ונאלצו להיות באשפוז חודשים ארוכים, אבל המחשבה שאלפי אנשים בשנה מתים מזיהומים כאלה, יותר מנפגעי טרור, הרוגים בתאונות דרכים וחיילים ביחד, היא בלתי נתפסת. ידענו שאנחנו נכנסים למערכת מסובכת, שמורכבת מהרבה ממלכות קטנות — בתי החולים — ויש בה הרבה אגו. אבל כגודל הבעיה, כך היה גם הפוטנציאל של הפתרון".
בתוך שבועיים גייסו ראשי הקרן לצורך הפרויקט תרומות של שבעה מיליון שקל מקולגות שלהם. "לא היה אדם שפנינו אליו ולא התחבר לפרויקט באופן אישי", מספר דואק. כשבידיהם קבלות ראשונות על מידת הרצינות שלהם פנו החברים למשרד הבריאות, שם התקבלו, כפי שמעיד דואק, "בזרועות פתוחות".
אבל התגובה הראשונית של בכירי המשרד שעימם נפגשו הייתה סקפטיות. "האגדה הייתה שכדי להתמודד עם מכת הזיהומים חייבים להשקיע מיליארדים בתשתיות", אומר דואק. "פשוט למחוק את בתי החולים ולבנות אותם מחדש. אנחנו הוכחנו שהממד האנושי הוא זה שמחולל את נקודת המפנה".
ממשרד הבריאות יצא הצוות עם התחייבות לקבל שקל על כל שקל שישקיעו בתוכנית להפחתת הזיהומים. "שיבא נבחר כי הוא גדול ומשמעותי, ומנכ"ל בית החולים איציק קרייס הוא מנהיג בדמו", אומרת אורנה ברביבאי, מנכ"לית הקרן, שהייתה האלופה הראשונה בצה"ל וראש אכ"א. "המרכז הרפואי לגליל נבחר כי רצינו גם בית חולים בפריפריה. מראש הגדרנו שלא מדובר בשני פרויקטים נפרדים אלא בפרויקט אחד, שיחייב את שני המרכזים לשתף פעולה ביניהם למען אותה מטרה".
תחקיר על כל הדבקה
התוכנית יצאה לדרך באוקטובר 2016 אל עבר יעד שאפתני: הפחתת מספר הזיהומים הנרכשים שמקורם בחיידקים ספציפיים ונפוצים שנבחרו, ב־50 אחוז. בשונה מהמלצות המומחים למשרד הבריאות עד כה, שהתמקדו ביעדים שאינם עומדים במבחן המציאות — כמו בניית תשתיות, צמצום הצפיפות ותוספת של מאות עובדים — בחרה הקרן להתמקד בתהליך של שינוי ארגוני וחיבור בין המגזרים בבתי החולים, מעובדי הניקיון עד מנהלי המחלקות.
יחד עם צוותי בתי החולים גובשו הצעות למאה שינויים ושיפורים, שדורגו על פי העלות ומידת היעילות שלהם.
הם בנו תוכנית מקיפה הנוגעת בעשרות תחומים, מרמת הפרט עד לתיקון המנגנון עצמו: שיפור היגיינת הידיים, ניקוי סביבת החולה, החלפת התכשירים לחיטוי ידיים, הדרכת הצוותים בנוהלי עבודה נכונים, קביעת התנהגות נכונה בבידוד, שיפור תהליך הניקיון, הכנסת אמצעים לחיטוי הסביבה והמכשור הרפואי ועוד. כדי שניתן יהיה להעריך את יעילות התוכנית הוגדרו מראש חיידקים מסוימים, שבהם התמקדה הפעילות, ואשר ניתן היה למדוד את השינוי שחל בתחלואה בהם לעומת שנים קודמות. "השקיפות הייתה הבסיס לכל", אומר לסין.
בין השאר, הונהגו דו"חות זיהומים שבועיים וחודשיים שהופצו לכלל המחלקות, תחקירים יסודיים בכל מקרה של הדבקה, נתלו לוחות המפרטים כמה ימים המחלקה נקייה מזיהומים, הונהגו סדנאות משותפות לכלל צוותי המחלקות במטרה למצוא נקודות תורפה והוכנסו אמצעים חדשים לרחצה ולחיטוי, ובהם מטליות חד־פעמיות, מקלדות רחיצות ושרוולים אישיים למדידת לחץ דם, שאינם מועברים בין החולים.
אחד משיאי המבצע היה קמפיין פרסומי פנימי, שנעשה בהתנדבות על ידי הפרסומאי גדעון עמיחי, במסגרתו הוצבו בשני בתי החולים שלטי ענק שבהם צולמו למעלה מ־600 עובדי המחלקות — הרופאים, האחיות, כוח העזר והמנקים — מאגרפים את ידיהם בתנוחת קרב וקוראים להילחם בחיידקים. "בניגוד לקמפיינים אחרים, שפונים לציבור, קהל היעד של הקמפיין שלנו היה צוותי המחלקות עצמם, שהפכו מחויבים לפרויקט באופן אישי והתחרו אחד בשני על המיקום של השלטים שבהם הופיעו", מסביר רונן גלשטיין, הפרויקטור של הקרן.
"בחיים לא הייתי שם את הכסף על קמפיין כזה", מחייך פרופ' איציק קרייס, מנכ"ל שיבא, "אבל התוצאות היו מדהימות. אם בהתחלה רק רבע מהעובדים הסכימו לקחת חלק בצילומים, בקמפיין השני כבר הייתה 90 אחוז היענות. זה היה אחד הדברים המרכזיים שיצרו את המחויבות".
אויב מתחת לכיור
במהלך העבודה התגלו נקודות בלתי צפויות שדרשו טיפול והתייחסות. כך, למשל, נחשף מוקד מפתיע של זיהומים ביחידה לטיפול נמרץ בבית החולים שיבא: הסיפונים של הכיורים. "במשך תקופה", מספר גלשטיין, "היו שם הדבקות רבות בקבוצת חיידקים אלימה מאוד. הצוות הפך את העולם במטרה לזהות את מקור ההדבקה, ולא הצליח. גם אנשי היחידה הארצית למניעת זיהומים של משרד הבריאות נכשלו. אחרי דיונים רבים התגלה שהסיפונים של הכיורים מלאים בחיידקים, וכל פעם שפותחים את המים או מניחים בסמוך דברים, התרסיס שעולה מהכיור מזהם את השטח. עוד לא פתרנו לגמרי את בעיית הסיפונים, אבל ברגע שהנושא הזה טופל והצוות היה מודע לסכנה, היחידה הצליחה להגיע לשיא של 188 ימים בלי אף הדבקה".
תוצאות המאמץ האדיר לא איחרו להגיע. מנתוני ביניים שנחשפים כאן לראשונה, שנמסרו על ידי צוותי הזיהומים של שני בתי החולים, עולה כי ישנה מגמת ירידה בשיעור הזיהומים הנרכשים בשני בתי החולים, וגידול משמעותי במספר המחלקות הנקיות מזיהומים לאורך זמן.
על פי נתונים שנמסרו משיבא, חלה ירידה של 90 אחוז בהדבקות בקבוצת חיידקים אלימים ועמידים בטיפול נמרץ, מ־85.4 מקרים לעשרת אלפים ימי אשפוז בחודשים יוני 2016 עד מאי 2017, ל־8.9 מקרים בלבד בתקופה המקבילה שנה לאחר מכן. חלה ירידה גם בהדבקות בחיידקי מעיים נפוצים, ומספר המחלקות שהצליחו להיות נקיות מזיהומים במשך 100 ימים, פנטזיה לא מעשית ברוב בתי החולים בארץ, עמד על 22. שש מחלקות הגיעו לשיא של 200 ימים נקיים כאלה, ובשתיים לא נרשם אף מקרה של זיהום נרכש במשך שנה שלמה. הציון הממוצע של בקרות הניקיון שבוצעו על ידי צוות שבדק האם מיושמים נוהלי הניקיון הקפדניים שהוכנסו עלה מ־41 ל־87.
במרכז הרפואי לגליל, שבעיית החיידקים העמידים בו הייתה גדולה במיוחד בשל הטיפול בפליטים הסורים, שנושאים בגופם חיידקים כאלה בשיעור גבוה, היה השיפור מרשים עוד יותר: בחלק מהזיהומים נרשמה ירידה של 80 אחוז.
הקרן למיזמים לאומיים, שעומדת מאחורי הפרויקט, הוקמה במטרה לייצר שיתוף פעולה בין המגזר העסקי והמגזר השלישי למדינה, בתחומים חלשים שדורשים עזרה. "אחרי שרבין נרצח, תהיתי איך מאחדים את הקרעים בחברה הישראלית", מסביר דואק, שהיה בין מייסדיה. "בשיחות עם גדי לסין ועם גרי גרינשפן תהינו האם לנו, כאנשי עסקים, יש אחריות גם בנושאי ליבה שנמצאים, לכאורה, באחריות הממשלה. התשובה הייתה חיובית. הבנו שהנתינה הספורדית לפילהרמונית או להבימה לא מספיקה, ואנחנו צריכים להתאחד למען מטרה חשובה יותר: לקיחת אחריות אמיתית על מה שקורה סביבנו".
הסנונית הראשונה בתחום האחריות החברתית ששלושת החברים דיברו עליה הייתה "שיתופים", ארגון שהוקם ב־2006 על ידי פילנתרופים ויזמים חברתיים מישראל ומהעולם. הניסיון המעשי הראשון של הארגון היה ב"5 פי 2", היוזמה להכפלת מספר התלמידים המסיימים תיכון במגמות מתמטיקה, פיזיקה, כימיה והנדסה בהיקף של חמש יחידות לימוד. "בתוך שנתיים", מספר דואק, "הצלחנו להכפיל את מספר הנבחנים בחמש יחידות מתמטיקה. שי פירון נדלק על הפרויקט הזה, ואחריו בנט".
ההצלחה הראשונה פתחה את התיאבון לפרויקטים נוספים, וכך נולדה הקרן למיזמים לאומיים. "כשראינו שלקחנו פרויקט לא פשוט, שקשור בגורמים רבים, והצלחנו לחולל בו שינוי במשאבים לא ענקיים, החלטנו למנף את ההצלחה לתחומים נוספים", מספר דואק. "יצרנו מתודולוגיה של הסתכלות מחוץ לקופסה, שמאפשרת לארגונים לא גמישים להסתכל פנימה כדי ליצור שינוי".
פרויקט הזיהומים בבתי החולים הוא הראשון שהקרן לקחה על עצמה, תחת השם "מגן חיים", והאתגר מאחד את כולם. "יכולתי ללכת לעולם העסקי, אבל האפשרות להוביל קרן כזו שבתה אותי", אומרת המנכ"לית ברביבאי. בין התומכים במיזם הזיהומים היו שורה של אנשי עסקים ותאגידים. "כל אחד מאיתנו הוריד את רף האגו ואת האינטרס האישי כדי לשנות את המציאות", אומר דואק.
אבל לא הכל היה ורוד. הכניסה של קבוצת אנשי העסקים לתחום מקצועי וטעון כל כך, הרימה לא מעט גבות. לא די שאנשי הקרן ביקשו גישה חופשית למידע שנשמר בדרך כלל בסודי סודות. בפועל, הם גם לקחו לידיהם את מושכות הניהול שלו ממי שאמונים עליו בשגרה, כולם מומחים מנוסים ומוערכים, או לפחות חלקו איתם באופן דומיננטי בהובלה.
"צפינו שיהיו חסמים. הכנו תרחישים לכל מצב", אומר גדי לסין ומוסיף בכנות: "אם מישהו היה מציע לנהל במקומנו את החברה שאני עובד בה, אני יודע בדיוק איך הייתי מגיב. מול התסריט שהתכוננו אליו, המציאות הייתה הרבה יותר חיובית. בהתחלה בחנו אותנו בחשדנות, חיפשו את האינטרס שמניע אותנו. הקרח נשבר כשראו שאנחנו פועלים למען משימה לאומית, שלא מתחברת לשום חברה ספציפית ולשום פילנתרופ".
"השאלה מדוע מרכז רפואי גדול וחזק כמו שלנו בכלל זקוק לחבורה של אנשים שמגיעה מבחוץ כדי לעזור לו העסיקה אותי בהתחלה רבות", מודה פרופ' קרייס משיבא. "עם הזמן למדתי שגם מוסד כמו שלי, שיש בו את המומחים הכי טובים, זקוק לעיתים לנקודת מבט שונה וחדשה. ההישגים של הקרן היו קודם ברמת התהליך, ורק אחר כך ברמת התוצאה. יחד עם המומחים שלנו, הם גרמו לאנשים להאמין שאפשר לעשות מהפכה גם במשאבים מוגבלים, ושכולם צריכים להיות שותפים לחזון הזה".
עכשיו תור האזרחים
כפי שהצהירה מלכתחילה, עומדת הקרן לסיים את מעורבותה בפרויקט בסוף 2018. אז יעבירו אנשיה את השרביט לידי המדינה, בתקווה שתכריז עליו כעל פרויקט ארצי ותהפוך את העקרונות שעליו הושתת — למחייבים. מנכ"ל שיבא, קרייס, כבר הודיע כי בית החולים יתקצב את הפרויקט בשנה הבאה. "זה חשוב לחולים שלנו ולנו", הוא אומר.
במקום שני בתי חולים, חולמים אנשי המיזם על פריסה ארצית, שתציל את חייהם של אלפים. העלות המוערכת למדינה, על פי תחשיב שנעשה בקרן, היא 200 מיליון שקל בשנה, סכום פעוט לעומת החיסכון הפוטנציאלי שטמון במניעת עשרות אלפי מקרים של אשפוז ממושך, שעולה למערכת הבריאות עד 100 אלף שקל לחולה יחיד.
"החשש שהפרויקט יתמסמס בהחלט קיים", אומר גדי לסין. "ראינו אינספור מהלכים יפים שהביאו תוצאות טובות ובטווח הארוך התאדו. לכן האתגר החשוב ביותר שלנו הוא להמשיך את השיח. אין שום סיבה שהפיילוט שלנו לא יהפוך לפרויקט לאומי שייכנס לרוטינה של בתי החולים".
אבל זה לא מספיק. גם לנו, האזרחים, מתריע לסין, יש תפקיד משמעותי במאבק על כך שהמלחמה בזיהומים תימשך. "היינו רוצים לראות את הציבור אקטיבי ודומיננטי, יודע מה הוא רוצה ודורש את מה שמגיע לו", הוא אומר. "זה מתחיל בדברים הקטנים ביותר, בחיטוי ידיים בכניסה למחלקה וביציאה ממנה, ונמשך בהתגברות על הביישנות הטבעית שמונעת מאיתנו להעיר לצוות המטפל, במקרה שלא נהג על פי הנהלים, ובדרישה לדעת בדיוק באיזה בית חולים יש יותר זיהומים. במקום הזה הציבור בישראל עדיין פסיבי".
הכתבה התפרסמה ב"ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
