לדבר עם אמא אחרי 20 שנה. פיוס היסטורי באפריקה

20 שנה חיכה מוחמד אוסמן לשיחת הטלפון הזו. הבוקר (יום ג') צלצל המוסכניק האתיופי לאמו קדיג'ה, שגורשה מאתיופיה לאריתריאה ב-1998.

החיבוק בין מנהיג אתיופיה אחמד (עם הפנים למצלמה) לנשיא אריתריאה אפוורקי(צילום: AP)

(צילום: AP)

קדיג'ה, אמא שלה ועוד 70 אלף אתיופים ממוצא אריתריאי נקרעו ממשפחותיהם ונשלחו באוטובוסים ובמשאיות לגבול אריתריאה בשנה שבה פרצה המלחמה בגבול. במסמכים שלהם הם קוטלגו כ"מגורשים שלא רשאים לשוב לעולם".

במסגרת הפיוס בין מנהיגי אתיופיה ואריתריאה, והסיכום על נרמול היחסים, חוברו מחדש קווי הטלפון בין שתי המדינות. בפעם האחרונה שמוחמד שמע את הקול של אמא הוא היה בן 13. מאז הוא ואביו לא שמעו ממנה, עד הבוקר.

בזמן המלחמה. חייל אריתריאי שומר על שבויי מלחמה אתיופים(צילום: AP)

קדיג'ה סיפרה לבנה על החיים בבירה אסמרה, ושסבתו הלכה לעולמה בשנים שחלפו מאז הגירוש. "לא יכולתי לזהות אותה בהתחלה, חוץ מהצחוק שלה", סיפר. "זה היה סוריאליסטי. הרגשה מרה ומתוקה".

הפיוס ההיסטורי יכול לשנות את המציאות הפוליטית והכלכלית באזור. מאות אלפי צעירים נטשו בשנים האחרונות את קרן אפריקה בחיפוש אחר ביטחון והזדמנויות באירופה. ביום שני מנהיגי שתי המדינות הודיעו שהם מפסיקים את "מצב המלחמה" שקיים בגבול מאז תום המלחמה בשנת 2000. היחסים הדיפלומטיים לא נורמלו מאז בגלל שהצדדים לא הסכימו לחתום על הסכם שלום.

טלפונים ניידים למכירה באסמרה בירת אריתריאה(צילום: רויטרס)

אוספים מכתבים בסניף דואר באסמרה(צילום: רויטרס)

אחרי הפגישה של המנהיגים, והחיבוק באסמרה, אמרו ראש ממשלת אתיופיה אביי אחמד ונשיא אריתריאה איסאייס אפוורקי שהם בוחרים באהבה ובמחילה על פני השנאה והאלימות. שלשום הודיעה אריתריאה ששני המנהיגים חתמו על "הצהרה משותפת של שלום וידידות" וכי ההצהרה היא הסכם שמשמעותו סיום המלחמה בין המדינות.

מאז ההצהרה ניסו תושבי אדיס אבבה להשיג את יקיריהם באריתריאה ללא הפסקה, 20 שנה אחרי הגירוש. מוחמד מספר שהוא ואביו מתכוונים לבקר בהקדם את האם במדינה השכנה. "אנחנו מתכננים לנסוע לאריתריאה בקרוב מאוד ולהתאחד כמשפחה, בפעם הראשונה אחרי 20 שנה", אמר.

טלפון ציבורי באסמרה. שיחות בין המשפחות שנקרעו (צילום: רויטרס)

(צילום: רויטרס)

(צילום: רויטרס)

אמו של מוחמד סיפרה לו שברגע שהיא שמעה על חידוש התקשורת היא צלצלה לחנות בשכונה באדיס אבבה שבה גרה פעם המשפחה. "היא לא שכחה את המספר", אמר מוחמד. אבל הניסיון לא צלח. קרובי משפחה שגרים בסעודיה התקשרו אל מוחמד והעבירו לו את המספר של אמא באריתריאה. 

סיראק אסגיד, בן 23, נמלט לאתיופיה ב-2016 אחרי שירות של שנתיים בצבא אריתריאה. הוא דיבר עם הוריו בשני בלילה. "עכשיו הם יודעים שאני בסדר", הוא אומר. "אתם יכולים לדמיין את המתח שזה עושה למשפחות. ברגע שאתה חוצה את הגבול האפשרות ליצור קשר עם המשפחה שלך מצטמצמת. אתה לא יודע איפה תסיים".

כמו אריתריאים אחרים שנמלטו מהשירות הבלתי מוגבל בצבא גם סיראק חשב לעשות את הדרך המסוכנת בסהרה, ומשם לעלות לסירה, לחצות את הים התיכון ולהגיע לאירופה. בזכות הפיוס ההיסטורי הוא מקווה שהצעירים האריתריאים יוכלו לשוב לחיים אזרחיים.

"אני רוצה לחזור בהקדם האפשרי", אמר סיראק. "אבל זה תלוי גם בלמצוא עבודה". לפחות המעבר בין שתי המדינות יהיה בקרוב פשוט בהרבה. "אתיופיאן איירליינס" אמרה שהיא תחדש בשבוע הבא את הטיסות בין אדיס אבבה לאסמרה.