התעלומות היהודיות: לאן נעלם ארון הברית?
שערוריות מתחת להר הבית, מגילת אוצר מסתורית מקומראן, אגדות על כנסייה אתיופית ואבירים סוררים - ואפילו אינדיאנה ג'ונס בתמונה: מסע חובק עולם בעקבות החידה הגדולה של ימי בית המקדש הראשון
זרקו לחלל האוויר את צמד המילים "ארון הברית" - וסביר להניח שהתמונה הראשונה שתעלה בראשם של הסובבים אתכם, בהנחה שהם לא נולדו במילניום הנוכחי, תהיה מתוך הסרט "אינדיאנה ג'ונס ושודדי התיבה האבודה". שובר הקופות של ג'ורג' לוקאס וסטיבן ספילברג שאל מן המקורות היהודיים את התיבה המסתורית שבה נשמרו על פי המסורת לוחות הברית, והציב אותה במרכזו של אחד מסיפורי ההרפתקאות האהובים והמצליחים ביותר של המאה ה-20. אבל מתברר שהתעלומה האמיתית סביב ארון הברית מרתקת ומסעירה לא פחות, גם אם האפקטים קצת פחות מרשימים.
התעלומות היהודיות - פרקים נוספים:
היכן מסתתרים עשרת השבטים האבודים?
גן עדן שוכן בשמיים או על פני האדמה?
אחת הדמויות הבולטות בדרמה ההיסטורית-תנ"כית הזו היא הרב מאיר יהודה גץ, שבסוף שנות ה-60 מונה לתפקיד רב הכותל וכן יזם והוביל את חפירת מנהרות הכותל, מתוך תקווה למצוא את כלי המקדש ובראשם ארון הברית. במהלך העבודות התגלתה מנהרה מתחת להר הבית, והרב גץ קיווה ששם יימצאו השרידים מבית המקדש. ואולם, חשיפת החפירות בתקשורת הובילה לעימות פומבי עם המוסלמים, ולבסוף נפסקו החפירות והחיפושים והכניסה נאטמה. בתחילת שנות ה-80 תוכנן ניסיון נוסף לנקז את המנהרה ולחדש את החפירות, אך גם הפעם הרעיון נגנז ברגע האחרון – ומי יודע, אולי פתרון התעלומה נותר מאחורי יציקת הבטון.
אבל המנהרה האטומה מתחת להר הבית רחוקה מלהיות התיאוריה היחידה בנוגע לגורלו של ארון הברית האבוד. לוחות הברית וכלי האחסון שלהם הפכו למושא חלומות, פנטזיות, חיפושים והשערות, וכל אלו ממש לא מוגבלים לגבולות ירושלים, או אפילו לגבולות ישראל. מאירלנד, דרך בבל העתיקה ועד לאתיופיה – זהו סיפורה של אחת החידות הגדולות של העולם היהודי.
צבי פוגל, סטארטאפיסט צעיר, הקדיש שבע שנים מחייו לחקר התעלומה, שלדבריו העסיקה אותו עוד כילד מבית דתי. "אני זוכר את עצמי הולך לאבא שלי ושואל, ומקבל תשובה של 'לא יודע, הוא נעלם'", משחזר פוגל, שכיום מנהל אורח חיים חילוני – אך עדיין מוטרד מהסוגיה. הוא מספר שגם במהלך לימודיו האקדמיים הנושא לא הרפה ממנו, וכי על אף שהתארים שהשלים היו בתחומים אחרים – מינהל עסקים ופילוסופיה – הוא ניצל את התקופה גם ללימוד קורסים שונים שעסקו בארון הברית או התקשרו אליו בדרך כזו או אחרת.
הסקרנות הזו הובילה אותו למחקר עצמאי שנמשך שנים, בניסיון לפענח מה עלה בגורלו של ארון הברית, "ועוד קודם", הוא מסביר, "להבין מה הוא היה בכלל. לפי המסופר בתנ"ך היו לו המון כוחות. הוא היה מושבו של אלוהים – קולו של האל יצא מן הקופסה הזו. מעין מערכת תקשורת של אלוהים ובני התמותה. בית המקדש כולו נבנה סביב הארון – עם כניסתו למבנה אלוהים שורה בתוך עם ישראל".
מנהרות הכותל. הסוד מסתתר מתחת להר הבית?(צילום: AP)
פוגל מספר שאנשים רבים סבורים שהרומאים לקחו אותו לאחר חורבן בית המקדש, אבל מדגיש שמדובר בתפיסה מוטעית. "הארון בכלל לא היה בבית המקדש השני, זה שנחרב בידי הרומאים – בקודש הקודשים היה חדר ריק", הוא מסביר. "הוא נעלם איפשהו במהלך תקופת בית ראשון, וכשהוא נחרב כנראה שהארון כבר לא היה שם. השאלה הגדולה היא לאן הוא נעלם – והשאלה העוד יותר גדולה היא אם בכלל כדאי לנו למצוא אותו".
את מחקרו הממושך הפך פוגל לספר, שעדיין לא יצא לאור. "בעצם ריכזתי שם את כל האפשרויות של מיקום ארון הברית, בהנחה שאכן התקיים במציאות, ואת הסיפורים על האנשים שניסו למצוא אותו. האפשרות הראשונה שהוא מעלה היא זו המוזכרת בתלמוד, שלפיה הארון נמצא בבבל לאחר שנלקח על ידי נבוכדנצר. אלא שפוגל ממהר לפסול את האפשרות הזו, ש"אינה סבירה מכיוון שכורש, מלך פרס שכבש את בבל אחרי שלטונו של נבוכדנצר, לא רק נתן ליהודים רשות לבנות מחדש את בית המקדש אלא גם החזיר להם את כלי המקדש, והם מצוינים במפורש בהצהרת כורש המפורסמת. אבל כלי אחד חסר שם – הארון".
משם מדלג פוגל לסיפור תלמודי אחר, על אודות "כוהן זוטר שתפקידו היה להוציא את התולעים מהעצים שבמזבח. בזמן שהוא מבצע את עבודתו הוא מרגיש שחלק מהרצפה שמתחת לרגליו רופף. הוא מסתקרן ומנסה לשבור את המרצפת – ואז, על פי הסיפור, הוא עולה בלהבות ויוצאת בת קול שאומרת שפה קבור ארון הברית. מכאן נולדה המסורת העיקשת שלפיה הוא נמצא מתחת להר הבית. המסורת הזו היא שהניעה את מונטגיו פרקר הבריטי לחפירות הארכיאולוגיות שהוביל בהר הבית ב-1911. הוא הגיע לשם לאחר ששיחד את שומרי האתר, אך החפירות בכל זאת התגלו על ידי אנשי הווקף והוא נאלץ לברוח בבושת פנים. לפי העיתונות של אותה התקופה, הוא ברח עם דברים שהספיק למצוא שם, ועד היום לא ברור מה מצא ומה לקח איתו".
מציד העתיקות השערורייתי של פרקר נודד פוגל ארבעה עשורים קדימה, ל"מגילה מוזרה" שהתגלתה בקומראן ב-1952. "בניגוד לאלפי מגילות וקטעי מגילות שנמצאו שם, הייתה אחת שלא הייתה עשויה מעור או מפפירוס אלא מנחושת", הוא מספר. "במשך שנים לא הצליחו לפתוח אותה כי היא התפוררה, אבל לבסוף בעזרת טכנולוגיה חדשה הצליחו לפתוח אותה – ומצאו משהו שנראה כמו מפת אוצר שאמורה להוביל לכלי המקדש. אחד המיקומים המצוינים שם נחשף במקרה, ובאמת נמצאו שם כלים פולחניים מתקופת בית המקדש הראשון".
הכנסייה האתיופית שבה נטען שנמצא ארון הברית
על אף שמדובר בתעלומה יהודית, ארון הברית הפך במידה רבה לחלק מהדתות המונותאיסטיות האחרות, ולאורך השנים העלו גם הן טענות וסיפורים שונים הנוגעים לגורלו של הארון. "הסיפור האתיופי הוא המפורסם שבהם, על אף שהוא אינו נכון", אומר פוגל. "עשרות אלפי אנשים מאמינים שהארון שמור בכנסייה באקסום שבאתיופיה. יש להם גם הסבר מפורט לגבי האופן שבו הגיע לשם: לדבריהם, מלכת שבא ילדה בן לשלמה המלך, והוא גנב את הארון במהלך ביקור אצל אביו וחזר איתו לאתיופיה".
חשודים נוספים בהעלמת ארון הברית הם אבירי מסדר הטמפלרים: "הם ישבו בהר הבית", מסביר פוגל, "ומסופר שהם התעשרו בן לילה ללא כל הסבר, ומלך צרפת החליט לחסל אותם. אחת הטענות היא שזה קרה בגלל מה שהם מצאו ולקחו משם". מקומות אחרים שנקשרו במסעותיו של ארון הברית הם אנגליה ואירלנד: "יש אזור באירלנד שמכונה 'גבעות טארה', כלומר 'תורה', והם טוענים שהם צאצאי היהודים. יש גם הטוענים ש'בריטיש מן', אנשי בריטניה, זה למעשה 'אנשי הברית' – וש'אייריש' זה בעצם יאיר, מצאצאי דוד המלך. עד היום ישנם אנשים שמחפשים שם את הארון".
"אין ארכיאולוגים רציניים שעוסקים בזה"
בניגוד למסע חובק העולם של פוגל בעקבות ההשערות השונות והפרועות, יש מי שמעדיף להנחית את התעלומה אל קרקע המציאות, ואולי מתחתיה. "כל מה שאנחנו יודעים על ארון הברית שאוב מהטקסט המקראי", אומר פרופ' אהרון מאיר מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר אילן, "ועל כך צריך לשאול שאלות חשובות אחרות - למשל, האם זה תיאור בן זמנו של החפץ או שמא נכתב שנים מאוחר יותר? האם התיאור אכן משקף את החפץ האמיתי? הוא אמנם מפורט מאוד, אבל האם הכותב ראה את הארון בעצמו?"אם אנחנו מניחים שהיה חפץ כזה, ושהוא שכן בקודש הקודשים, הרי שרק כוהנים גדולים זכו לראות אותו. וגם אם הטקסט אכן דייק בפרטים, התיאור מזכיר חפצי פולחן אחרים שאנחנו מכירים מהמזרח הקדום, ובעיקר ממצרים. למשל בחפצים שנמצאו בקבר תות ענח' אמון, ובציורי קיר שונים, אנחנו נתקלים בדברים שמזכירים את הרעיון הזה ומשקפים עולם מושגים דומה – של חפץ קדוש הנטמן בתיבה, עם עיטור דומה.
"מוטיב הכרובים למשל הוא מוטיב מוכר באמנות המזרח הקדום: הם משמשים מעין דרגש שעליו עומד האל. לאל היהודי אין גוף, אז החפץ הזה מייצג את מקום מושבו של האל, ללא האל עצמו. לכן גם אם נטען שלפולחן בארץ ישראל היו מוטיבים ייחודיים, הם קשורים באופן הדוק לתרבויות ששכנו מסביב. גם תיאור המקדש, שמופיע בספר מלכים, מזכיר תיאורים של מקדשים שנמצאו באזור. זה כמו שאם נלך לכנסייה, למסגד ולבית כנסת בארצות הברית נמצא חללים דומים, פחות או יותר".
אינדיאנה ג'ונס. הוא דווקא מצא אותו בקלות(מתוך הסרט)
אז מהו בכל זאת פתרון התעלומה בעיניו? הגרסה האתיופית, לדבריו, בלתי סבירה בעליל: "נראה שלא חושפים שם את הארון מסיבה טובה – כי הוא לא שם, וממלכתה של שבא ככל הנראה הייתה בכלל באזור תימן של היום". גם מגילת הנחושת מקומראן לא ממש משכנעת אותו: "הנטייה בקרב החוקרים היא לראות בזה מעין מטאפורה, לא מפת אוצר אמיתית. הייתי אומר שזה טקסט ספרותי ולא מעבר לכך".
פרופ' מאיר מעדיף שתי אופציות סבירות יותר בנוגע לגורלו של הארון: "הראשונה היא שהוא פשוט נהרס", הוא אומר. "כלומר, נבוכדנצר כבש את ירושלים בימי בית המקדש הראשון – והרס אותו". האופציה השנייה, לדבריו, היא שארון הברית התגלגל למצרים: "מסופר ששישק מלך מצרים הגיע לירושלים כמה שנים לאחר מותו של המלך שלמה, וכדי שלא יהרוס את העיר נמסרו לו אוצרות המקדש. ובאמת, ארון הברית לא מוזכר בכתובים מאז אותו אירוע - ולכן יש חוקרים שסבורים שזהו הסבר אפשרי להיעלמותו".
ובכך חוזר סיפורנו לאינדיאנה ג'ונס, גדול הארכיאולוגים הקולנועיים, שהגיע גם הוא למצרים בחיפושיו אחר ארון הברית. אבל פרופ' מאיר מדגיש שבניגוד לאגדה מבית לוקאספילם, "אין ארכיאולוגים רציניים שעוסקים בארון הברית ובחפצי המקדש – העיסוק האקדמי היחיד בנושא הוא מצד חוקרי המקרא, שמנסים לפענח את המשמעות הספרותית.
"אינדיאנה ג'ונס רחוק מארכיאולוגיה כרחוק מזרח ממערב - אבל מגיעה לו פרופסורה, כי בזכותו הרבה התעניינו בתחום", אומר פרופ' מאיר. "הארכיאולוגיה כיום רחוקה מחיפוש אחר חפץ כזה או אחר, ובכל מקרה סביר להניח שאם ארון הברית היה קיים, בשלב מסוים הוא נלקח כשלל ונערך בו שימוש משני כלשהו. למשל, אם הוא נלקח על ידי שישק והוא היה מצופה בזהב, הוא ככל הנראה הותך לשימושים אחרים. בקברו של שישק ובקברי השושלת שלו נמצאה כמות חריגה של כלי זהב, ועלתה טענה שייתכן שזהו הזהב שמקורו במקדש בירושלים. זוהי הצעה שאין שום אפשרות להוכיח אותה –או לסתור אותה".
ובכך למעשה מסכם פרופ' מאיר את הפרשה: "הואיל והנתונים שבידינו הקשורים לארון כל כך קלושים, כל דבר הופך לאופציה לגיטימית: מתחת להר הבית, במערה במדבר יהודה – הכל אפשרי כשאין שום דבר ודאי. בסופו של דבר, האמת היא שאם היה חפץ כזה, שעשוי מעץ ומצופה בזהב, הוא כבר מזמן איננו".
לפרק הבא: עשרת השבטים האבודים >>>
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
