התעלומות היהודיות: שמיים או ארץ? חידת גן עדן
מאיפה גורשו אדם וחוה, ולאן הולכים הצדיקים במותם? האם גן עדן הוא מרחב רוחני-שמיימי או אזור גיאוגרפי אמיתי, כאן על פני האדמה? ולמה אנחנו מתכוונים כשאנחנו מדברים על גיהנום?
כאשר אנחנו שומעים את המונח "גן עדן", רובנו מפליגים במחשבותינו אל על. מי שמת, כך נהוג לומר, עולה לשמיים - או יורד השאולה. אלא שההיררכיה האנכית הזו לא הייתה תמיד חלק מעולם המושגים היהודי. אז היכן נבראו אדם וחוה, ומתי טיפס לו גן עדן מן הארץ לשמיים?
התעלומות היהודיות - פרקים נוספים:
היכן מסתתרים עשרת השבטים האבודים?
ד"ר ליאורה רביד, מחברת הספר "התנ"ך היה באמת", נוהגת להתייחס לכתוב במקרא כתיאור של התרחשויות היסטוריות שתועדו במטרה לשרת מטרות היסטוריות וחינוכיות. "אני בוחנת את הרבדים ההיסטוריים ושואלת שאלה פשוטה - אם סיפור כזה או אחר יכול היה להיות באמת. אם התשובה חיובית, אין סיבה לבוא ולהגיד שהוא לא היה", היא מסבירה. כשהיא בוחנת את סוגיית גן עדן, שלה הקדישה יחד עם רן לוי תוכנית שלמה בפודקאסט הפופולרי "עושים היסטוריה", היא מבהירה שלפחות בתחילת הדרך מדובר היה במקום ארצי לחלוטין.
"הוא מופיע בפעם הראשונה בספר בראשית ושם הוא מקום פיזי - ככל הנראה בעיראק של היום, באזור הפרת והחידקל", היא טוענת. "היה גם מי שטען שהוא בבית שאן או מאחורי בית הקברות של קיבוץ אפיקים - שמעתי כבר הרבה דברים הזויים - אבל מה שחשוב הוא שזה מקום פיזי, על פני האדמה. שם יצר אלוהים את אדם וחוה - הוא לא 'פתח את שערי שמיים'".
את הנדידה מעלה של גן עדן, לדבריה, אפשר למצוא כבר במאה השלישית לפני הספירה - בספר חנוך ובספר אדם וחוה (ספרים חיצוניים לתנ"ך). "אלה ספרים שנכתבו בארץ ישראל סמוך לתקופה שבה נכתב התנ"ך, אבל שם אנחנו שומעים על גן עדן שמימי שנמצא ברקיע השלישי". לטענתה, "חז"ל מתבססים בגישתם בנוגע לגן עדן לא על התנ"ך אלא על אותם ספרים חיצוניים, שרבי עקיבא אסר על הקריאה בהם. אלה הספרים שייצגו את התפיסה שהפכה רווחת, ולפיה גן עדן נמצא בשמיים, לא כפי שמתואר בתנ"ך".
רביד מסבירה ש"התנ"ך הוא יצירה שנערכה בידי אנשים בימי בית שני באופן הומוגני, למרות הרב-גוניות שבו. הוא מספר סיפור אחד - ובמרכזו מערכת היחסים של עם ישראל עם האל. הוא מספר שבני ישראל חטאו ועל כן נענשו. גישת התנ"ך היא שאתה נענש בחייך על חטאיך - רעב, בצורת, מחלות. אין צורך בגן עדן שמימי ובתפיסה של חיים לאחר המוות.
"מצד שני, במקביל לתנ"ך נכתבים ספרים אחרים שלא התקדשו. אלה ספרים של יהדות שמאמינה גם היא באל אחד, אבל זו אמונה אחרת לגמרי. חנוך למשל נלקח לשמיים: שם ישנם שבעת הרקיעים, שאותם אנחנו פוגשים אחר כך בספרות הקבלית, ויש שם הרים, גבעות ונהרות בגן עדן שנועד לנשמות הצדיקים - ולידו גיהינום, שמתואר כמושבת עונשין שבה מלאכי חבלה מענים את הרשעים. ישנו גם תיאור של העצים בגן השמיימי: של עץ הדעת שמקבל פה תפקיד שונה - לא כמהות הידע האנושי, כפי שהוא מתואר בבראשית - ושל עץ החיים, שהוא החשוב פה. מפריו יאכלו הצדיקים שיחזרו לחיים לאחר המוות.
"גן עדן מתואר שם כמקום מושלם, ולכן לא יכול להיות בו מוות - אך מצד שני, גם לא חיים. זו מציאות סטטית. אדם וחוה לא מביאים ילדים בגן עדן, אלא רק אחרי הגירוש. לכן בשביל שייווצרו חיים ולצידם בסופו של דבר מוות, חייב לבוא הגירוש".
הרב חיים נבון, מחבר רב המכר "חוה לא אכלה תפוח: 101 טעויות נפוצות בענייני יהדות", לא מזהה בעייתיות בכפילות הזו של גן עדן. מקום פיזי או מרחב רוחני שאליו מגיעים לאחר המוות - מבחינתו שניהם נכונים, מהטעם הפשוט ש"כשמדברים על גן עדן, מדברים במקביל על שני דברים שונים", הוא מסביר. "ישנו גן עדן של ספר בראשית - שהוא מקום גיאוגרפי מוגדר, ולפי הנהרות המוזכרים בסביבתו הוא כנראה במזרח התיכון. זה מקום שהיה מבורך ונשגב, ובו חיו אדם וחוה עד שגורשו משם. גם הרמב"ם כותב שגן עדן הוא מקום גיאוגרפי-פיזי".
לטענתו, "בדורות מאוחרים יותר התחילו להשתמש במושג גן עדן בהשאלה כדי לתאר את עולם הנשמות שבו שוהות הנשמות אחרי המוות. שם ברור שזה סוג של קיום אחר, מטפיזי, נסתר, שהתנ"ך רק רומז עליו, ומשתמשים בכינוי גן עדן כדי לתאר את העולם הבא - אבל ברור שזו רק מטפורה. לכן כשכתוב 'צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם' בגן עדן, הרמב"ם סבור שזה מבטא קיום אינטלקטואלי-רוחני. זה עניין מטפורי ומטפיזי לחלוטין, ואף אחד לא יושב שם פיזית עם כתר על הראש.
"יש הרבה אגדות על מקומות שיש להם קשר מיוחד לגן עדן, וזה מפני שבאופן כללי יש בתורת הסוד היהודית איזושהי אינטראקציה בין העולמות העליונים לבין העולם שלנו. במהותו, עולם הנשמות הוא עולם נשגב, סוג אחר של קיום. אז יש בכל מיני אגדות רמזים, התגלמויות או 'שערים' לעולם הנשמות - אבל כאמור, זה לא אותו גן עדן של ספר בראשית".
האם גם גיהינום הוא מקום פיזי כמו גן עדן?
"גיהינום זה שם של מקום בירושלים, גיא בן הינום (שמו של גיא ורחוב ממשי הנמצא עד היום למרגלות חומות ירושלים). אין לו חשיבות או משקל משמעותי בתנ"ך, אבל הוא המקום שבו היו מעבירים ילדים באש למולך (צורת פולחן מקראית שבה הוקרבו ילדים). נראה שמשם לקחו את הכינוי, אבל אין לזה שום קשר לגיהינום המטפיזי שאליו מגיעים החוטאים לאחר המוות. הנביא ירמיה מתאר פסל עמודים גדול והמתים מפוזרים שם כמאכל לעוף השמים ובהמת הארץ, וכנראה בגלל התיאורים הפיזיים הקשים האלה משתמשים בשם המקום כדי לתאר את המקום המטפיזי שאליו יגיעו החוטאים".
יש לך הסבר להקבלות האלה שמבלבלות אנשים - בין הפיזי של התנ"ך לבין המטפיזי או המיסטי בהיבטים הקבליים - של הסיפור הזה של גן עדן ומקבילו, גיהינום?
"אני חושב שמכיוון שאנחנו כבני אדם יצורים פסיכו-פיזיים, כלומר כאלה שיש להם גם חיי רוח וגם גוף, הרבה פעמים אנחנו משתמשים בתיאורים מהעולם הגופני כדי לתאר התרחשויות רוחניות שאותן אנחנו פחות מכירים באופן מיידי. לכן כשחיפשו שם לאותם מקומות נסתרים, אנשים חיפשו מקומות פיזיים שנושאים אופי דומה, על אף שכאמור מדובר בשני מישורים שונים לחלוטין".
<<< הגולם מפראג
לפנייה לכתב/ת 
