הייתי סטרייטית כל חיי, ואז התאהבתי באישה
עד גיל 30 אפרת ויובל יצאו, שכבו והתאהבו בגברים בלבד. ואז הן הכירו, כל אחת בתורה, אישה שנכנסה לחייהן וטלטלה את כל מה שחשבו עד כה על משיכה מינית, הגדרות ומערכות יחסים
הן הגדירו את עצמן כסטרייטיות כל חייהן. יצאו עם גברים, התאהבו בגברים ושכבו איתם. ואז משהו קרה - אישה נכנסה לחייהן וטלטלה את עולמן. "את האישה הראשונה שהייתי איתה הכרתי בגיל 33", מספרת אפרת אכדרי (40). "היא הייתה חברה של מכרים ולסבית. היינו נפגשות בכל מיני ארוחות ערב, ולאט-לאט התחברנו. גילינו שאנחנו גרות אחת ליד השנייה, עד שמצאתי את עצמי מדברת איתה כל יום, חושבת עליה יותר ומרגישה שאני מתגעגעת אליה".
"ככל שעבר הזמן גם הבנתי שמתחילות להתעורר בי תחושות, כאלו שהן מעבר לרגשות הרגילים שיש לך כלפי חברות שלך. היה שם מתח, גם מהצד שלה וגם מהצד שלי, אבל היא לא ידעה מה לעשות עם זה כי אני סטרייטית והיא לא רצתה לבלבל אותי. פחדתי שאני מפספסת משהו, ואחרי שדיברנו זה כבר זרם באופן מאוד טבעי. משם היינו ביחד כמעט שנה, אבל בסוף זה לא צלח".
איך הגבת כשהבנת שהתעוררו בך רגשות רומנטיים?
"פחות מעניינות אותי נורמות חברתיות ומה צריכים או אמורים לעשות. ראיתי שיש לי פה הזדמנות לחוות משהו חדש בחיים, והחלטתי ללכת על זה. מה שזורם אליי אני מנסה אותו, ואם זה בא לי בטוב אז מצוין. אף פעם לא עשיתי דברים רק כי צריך לעשות אותם".
ומה קרה אחר כך?
"כמה חודשים אחרי הפרידה הכרתי את מי שהייתה זוגתי עד לא מזמן. לא ידעתי אם אני רוצה לצאת עם גבר או אישה, אבל נרשמתי רק ל-shedate, אולי כי הייתי במקום שעוד לא מיציתי, ושם הכרתי אותה. יצאנו, התאהבנו, היינו יחד חמש שנים ויש לנו שני ילדים. לא התחתנו באופן רשמי אבל עשינו מסיבת חתונה. מבחינתי, הקטע של חתונה ונשואה על הנייר אף פעם לא דיבר אליי. אף פעם לא הייתי אישה שמתעסקת בחתונה שלה יותר מדי, אז התחייבנו בצורה קלילה וכיפית. אני ילדתי ילד אחד והיא ילדה את הקטנה שלנו".
אי פעם תיארת לעצמך שבסוף תבני משפחה עם אישה?
"ממש לא. עד גיל 33 יצאתי רק עם גברים והייתי במספר מערכות יחסים רציניות שבהן גרנו ביחד. לא חשבתי מעולם שאהיה בזוגיות עם אישה, בטח לא כזו ארוכה עם משפחה וכאלה. אותה בחורה שפגשתי בגיל 33 פתחה בפניי עולם ואפשרה לי לגלות משהו חדש על עצמי".
יש הבדל בעינייך בין הורות של שתי נשים להורות של גבר ואישה?
"אני חושבת שהורות זה עניין של מחויבות ובחירה. זה לא קשור לעניין ביולוגי וזה לא משנה עם מי טכנית עשית את הילדים. אני לא מרגישה שהבת שזוגתי ילדה היא פחות הבת שלי. ממש לא. זה רק עניין של מחויבות, נכונות ורצון לילדים. מבחינתי, לתא משפחתי יש הרבה צורות ואין תא משפחתי אחד נכון. יותר חשוב בעיניי להביא ילדים מרצון, וזה לא משנה אם האדם שעומד מולך הוא גבר או אישה. כל עוד אתה שלם עם ההחלטה, זה מספיק. המון משפחות סטרייטיות מביאות ילדים כשהזוג עצמו כלל לא בטוח בזוגיות שלו. אצלנו זה הגיע ממוכנות, החלטה משותפת ורצון אמיתי להקים משפחה. אין פה בטעות, הכול מתוכנן ומאהבה".
היית ממליצה לנשים לפתוח יותר את הראש?
"אני חושבת שזה אינדיבידואלי, כל אחת והתחושות שלה. כל אחת ואיך שהיא רואה את הדברים. אני כן חושבת שאם משהו מעניין אותך, אל תפחדי לנסות, לא חשוב לאן זה יוביל בסוף. זה לא עניין של אופציה אלא של מה מושך אותך, ואני מאמינה שאם זה המקום והזמן ואת מוכנה לפתיחות, תמיד תבוא זו שתפתח בפנייך את העולם הזה. אני מאמינה שדברים קורים מתי שהם אמורים לקרות".
"פתאום הבנתי שאני מרגישה כלפיה את מה שהרגשתי לגברים"
גם יובל אייזיק (46) מתל אביב לא תיארה לעצמה שהיא תהיה בזוגיות רצינית עם אישה, בטח שלא תקים עמה משפחה. "הייתי סטרייטית 'כמו שצריך' כביכול. שוטטתי באתרי היכרויות כרווקה טיפוסית, ומעולם לא עברה במוחי מחשבה על נשים. זה לא היה בכלל עניין וממש לא הייתי בכיוון", היא מספרת.
"עד גיל 28 תמיד הייתי רק עם גברים. בהמשך נרשמתי לקהילה וירטואלית של אנשים כותבים, והיה שם דיון שבו מישהי הגיבה בשנינות, וממש אהבתי את התגובה שלה. התחלנו לדבר ולנהל שיח פילוסופי מעניין, ומשם המשכנו לפרטי, בלי שום עניין מיני, כמובן. נטו כי היא עניינה אותי. באיזשהו שלב היא סיפרה לי שהיא לסבית, אבל זה לא שינה לי יותר מדי. היא ניסתה בהמשך לפלרטט איתי ואמרתי לה שאני ממש לא בקטע, אבל שאשמח להיות איתה בקשר חברי כי היה לי מאוד מעניין".
"זה היה קשר וירטואלי ידידותי שנמשך בערך חודש, ואחרי החודש הזה, אחרי שבאמת נרקמה לה חברות וירטואלית, קבענו להיפגש לקפה. באופן מפתיע, כשנפגשנו היא הייתה מאוד טום-בוי בחזות ומשהו בשילוב של החזות ביחד עם כל מה שהכרתי בחודש הזה, פתאום גרם לי להרגיש שההתלהבות שלי דומה לזו שאני מרגישה כשאני מול גברים. ממש חשתי מבוכה וביישנות, וזה היה לי מאוד מוזר".
"היא, בדיעבד, אומרת שהיא זיהתה את זה מיד. לי לקח עוד שבוע עד שהודיתי שאני גם מרגישה משהו. אחרי שזה יצא החוצה נהיינו זוג למשך שבע שנים. נכנעתי במאה אחוז. זה היה לי מאוד מוזר אבל ברגע שהתאהבתי, לא היה לי שום עניין לנסות ולהבין מה זה אומר. לא הרגשתי 'לסבית', אלא שהתאהבתי בבחורה עצמה, בלי קשר למגדר. התאהבתי בבן אדם".
והבנתי שהקמתן יחד משפחה?
"כן, התמסרתי לזה בכל מובן. הבאנו ילד ביחד, הקמנו עסק ביחד שעד היום יש לנו אותו - היינו ממש זוג נשוי לכל דבר ועניין. אחרי שבע שנים נפרדנו בטוב, ונשארנו במשמורת משותפת כמו כל זוג גרוש לכל דבר. אנחנו גרות באותו הרחוב, ומגדלות את הבן הגדול שלנו ביחד. אחרי שנפרדתי ממנה, במשך שבע השנים הנוספות הייתי רק עם גברים. לא ניסיתי לצאת עם נשים, לא היה לי שום עניין בנשים, והיה לי ברור שאני לגמרי סטרייטית ושזה היה רק בגללה".
"באיזשהו שלב החלטנו להביא עוד ילד ביחד. הגעתי לגיל 41 וראיתי שזה לא קורה עם גבר ונורא רציתי שיהיה לילד עוד אח, אז עשינו את זה ככה ביחד, כדי שהם יגדלו כאחים לכל דבר. ידעתי שאם אמצא מישהו ויהיה לי איתו משהו אז אולי זה ילך גם לשם, אבל רציתי באותו הזמן עוד ילד וזה היה הזמן הנכון בעיניי. היא באותו הזמן הייתה בזוגיות אחרת עם אישה, אבל היא חלקה את הרצון שלי להביא עוד ילד ביחד וזה מה שעשינו".
ומאז את עם גברים או נשים?
"לפני שלוש שנים התאהבתי שוב באישה, במקרה גם כן, ואנחנו ביחד עד היום. הכרנו במסיבה של חברים משותפים, לא מסיבת לסביות או משהו כזה. ראינו אחת את השנייה וגם לה יש חזות של טום בוי, ופתאום הרגשתי את מה שהרגשתי עם יעל וזהו, מאז אנחנו ביחד. למרות כל זה אני עדיין לא מגדירה את עצמי לסבית. זה מצחיק, אני גם לא דו-מינית".
גם לא דו-מינית?
"לא, כי אם מדברים איתי על משיכה פיזית נטו, אז אני נמשכת בעיקר לגברים, אני פחות נמשכת לנשים. הרגיל שלי זה גברים פיזית ומנטאלית. יצאתי רק עם שתי נשים כל החיים כי איתן היה משהו אחר, שילוב מיוחד של מהות נשית עם חזות מאוד גברית. אני לא מוצאת את עצמי מזדהה עם הלסביות או עם הנשים הדו-מיניות. אני מגדירה את עצמי כסטרייטית שחיה עם אישה".
ואולי הכי טוב להיפטר מההגדרות.
"אני חושבת שהגדרות באופן כללי מאוד מגבילות אותנו. גיליתי שכולם, גם אנשים שהם כביכול פתוחים בראש, מחפשים הגדרות כל הזמן, כולל הקהילה עצמה. ברגע שהשתחררתי מלנסות לקטלג את עצמי הבנתי שיש מנעד הרבה יותר רחב, ושזה לא תמיד מיני.
יש כל כך הרבה רכיבים אחרים שגורמים לנו להתאהב בבן אדם, כך שמרגע ששחררתי את זה, הוקל לי. הבנתי שברגע שהלב שלי פועם, זה לא כל כך משנה ממה, ובגלל זה כששואלים אותי מה אני, אני פשוט אדם שמתאהב באדם אחר, בעולם שגם ככה קשה בו להתאהב. ההגדרה פחות משנה ומאוד מגבילה וברגע ששחררתי אותה, קיבלתי את החופש עליו חלמתי".
