תרגיל של בעל נכס: ניתק קשר מהשוכרים, ותבע על אי תשלום

28 שנה שוכרים הנתבעים חנות בת"א כדיירים מוגנים. הבעלים רצה "להיפטר" מהם, לכן החליף טלפון, ואז תבע בטענה שהם לא שילמו שכירות

מערכת psakdinפורסם: 16.07.18 , 07:21

בית משפט השלום בתל אביב דחה לאחרונה תביעה לפינוי דיירים מוגנים מחנות שהם מפעילים ברחוב וולפסון בתל אביב ב-28 השנים האחרונות: בעלי הנכס טענו שהדיירים לא שילמו את דמי השכירות, אבל השופט עמית יריב קבע שהתובעים – שלא טרחו ליידע אותם על שינוי פרטי ההתקשרות לצורך התשלום – יכולים לבוא בטענות רק לעצמם.

החנות הושכרה לדיירים המוגנים ב-1990. ההסכם כלל סעיף שלפיו השוכרים רשאים להשכיר בעצמם חלקים מהנכס לשוכרי משנה, כל עוד יודיעו על כך מראש. לימים הלך בעל הנכס לעולמו ובנובמבר 2015 הועברה הבעלות על שמם של ארבעה יורשים, שפחות משנה לאחר מכן הגישו תביעת פינוי נגד הדיירים.

חוק ונדלן

שוכר שנטש אחרי חודשיים ישלם 45 אלף שקל

עו"ד ליאור ברקנפלד

מעצב אופנה סיכם על כניסה לנכס ביפו, אבל לא חתם על חוזה רשמי בשל ספירת העומר. אחרי שעזב קבע ביהמ"ש: היה ביניכם הסכם מחייב בעל פה

שוכר שנטש אחרי חודשיים ישלם 45 אלף שקל

לדבריהם, השוכרים הפרו את ההסכם ואת חוק הגנת הדייר בכך שהפסיקו לשלם את דמי השכירות, פלשו לחצר הבניין, הרחיבו את החנות והוסיפו לה גג ללא רשות. עוד נטען כי הם גובים משוכרי המשנה 5,000 שקל בחודש בעוד הם נהנים מדמי שכירות המוגנים. התנהלות זאת, נטען, נחשבת עשיית "רווח בלתי הוגן" שמהווה עילת פינוי לפי החוק.

מנגד, עו"ד משה לין שייצג את השוכרים עמד על כך שלא נעשה כל שינוי בנכס. כהוכחה צורפה לכתב ההגנה עמדת מומחה שפענח תצלומי אוויר מ-1988 ומצא כי הנכס, לרבות הגג, נותר כשהיה.

באשר לדמי השכירות נטען כי אחד התובעים – שהיה איש הקשר מטעם הבעלים המנוח – פשוט הפסיק להגיע אליהם לצורך גביית דמי השכירות, וכל ניסיונותיהם ליצור עמו קשר העלו חרס. מכאן עולה שבעצם הייתה זו תחבולה מטעם התובעים לצורך הכשרת הפינוי. עוד נטען כי ההסכם אישר לדיירים להשכיר את הנכס ללא הגבלה על מתכונת העסקה.

ואכן, השופט עמית יריב החליט לדחות את התביעה במלואה. מעיון בהסכם השכירות עלה כי הדיירים קיבלו הרשאה להשכיר את הנכס "שכירות חופשית", כזו שחוק הגנת הדייר לא חל עליה, מבלי שהבעלים יהיה זכאי בשל כך לתוספת תשלום. על כן, אף שדמי השכירות שגבו היו גבוהים מדמי השכירות המוגנים שלהם, הם לא נחשבים כמי שזכו ב"רווח בלתי הוגן".

בהמשך נדחו הטענות בדבר הפלישה לחצר, הרחבת החנות ובניית הגג, בהסתמך על עמדת המומחה מטעם הנתבעים ועדותו של השוכר הקודם, שאישר כי מבנה החנות כיום זהה למצב שהוא בעצמו שכר אותה.

באשר לסוגיית תשלום השכירות מצא השופט יריב כי התובע שגבה את הכספים שינה את מספר הטלפון שלו מבלי לעדכן את הנתבעים. בנסיבות אלה הוא תהה כיצד התובעים מוטלת האחריות על השוכרים, שעשו כל שביכולתם כדי ליצור קשר ולשלם. בתוך כך ציין השופט כי הדיירים שילמו להם את חוב השכירות תוך כדי ניהול ההליך.

לפיכך נקבע כי התובעים לא הוכיחו ולו עילה אחת לפינוי השוכרים, ועליהם לשלם להם כ-17,500 שקל הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.