מחיים למוות ב-30 מטר לשניה

מתפרסם בשיתוף חברת מובילאיי

30 מטרים. ליתר דיוק, 27.7 מטרים. זה המרחק שהמכונית שלכם עוברת בשניה אחת, בזמן שאתם נוהגים במהירות של 100 קמ"ש. זו מהירות חוקית בכביש מהיר, ואפילו איטית מה-120 קמ"ש שניתן לנהוג בחלק מהכבישים בארץ. 100 קמ"ש זה לא ממש מהר כבר היום, וכל המכוניות המודרניות, קטנות כגדולות, מסוגלות לשייט בקצב הזה בלי מאמץ.

אבל בזמן שהמכוניות הולכות ומשתפרות, אנו כבולים במגבלות האבולוציה. המכניקה של המכוניות משתפרת, שלנו לא. ולא משנה כמה שתתאמנו, יהיה עליכם לחיות במגבלה של זמן התגובה שנתן לנו הטבע. והזמן הזה הוא שליש שניה. לא מאמינים? חושבים שאתם טובים יותר מאחרים. יש מספר אתרים שבהם אתם יכולים לבדוק את עצמכם. למשל כאן.

אז עכשיו אחרי שניסיתם וגיליתם שהאמת אפילו מרה יותר: זכרו כי שליש השניה הזה תקף כשאתם ערניים, מוכנים ודרוכים, ואין לכם שום מגבלות קוגניטיביות או פיזיולוגיות. כאלה שמגיעות, למשל, אצל חלק מאיתנו כשאנחנו מגיעים לגיל מבוגר. למעשה, יש מחקרים שטוענים כי זמן התגובה הממוצע של אדם בוגר הינו 3/4 שניה, ובזמן עייפות, לאחר יום עבודה או לאחר נסיעה ממושכת, הוא אפילו גדל לשניה אחת ויותר.

אבל נסגור על שליש שניה למען הדיון. זה עדיין לא אומר שגם המכונית תעצור בשליש שניה. אתם תעברו 10 מטרים עד שהמידע מהעין יעבור למוח, יעובד לפעולה (למשל בלימה חזקה, התחמקות או האצה) והפקודה תישלח לרגל. עברתם 10 מטרים בקצב מלא, ורק אז מתחילה הבלימה, עם כל הקרקס הפיזיקלי שמגיע עם המרה מהירה של מסה בתנועה, לחום, כי זה מה שעושים הבלמים. וכמה זמן לוקח למכונית להאט עד כדי עצירה מלאה? זה תלוי בסוג המכונית, הכביש, הצמיגים והבלמים ואפילו מזג האוויר, אבל מדובר בערך על 60-70 מטרים כשאתם נוסעים במהירות של 100 קמ"ש.

ועכשיו הביטו במראה. כן כן, זו יכולה להיות מראת הפנים במכונית, מראת החוץ או אפילו מראת האיפור המחמיאה. תשאלו את עצמכם מתי בפעם האחרונה באמת הייתם שם, אחרי ההגה, נוכחים ונוהגים, לא עושים שום דבר אחר. רק נוהגים. הסמקתם? כי אתם לא זוכרים? אתם לא לבד. גם אני לא.

נכון, זה אנושי להשתעמם ולהתעסק בדברים אחרים בזמן הנהיגה, אך הבעיה היא שמחקרים מראים שהתעסקות בנייד, לדוגמה, מכפילה את זמן התגובה. זאת אומרת שתעברו 20 מטרים במקרה הטוב עד שתחל הפעולה אשר אמורה למנוע או להפחית מעוצמתה של תאונה. מאחר שההמלצה היא לשמור מרחק של 30 מטר בין מכונית למכונית (ואנחנו מאוד מקווים שאתם לא מהנודניקים שנדבקים פגוש אל פגוש ואפילו צופרים בעצבים כשהנהג שלפניכם מנסה לשמור על מרחק בטוח מהמכונית שלפניו), די ברור שלא תוכלו לבלום בזמן ולמנוע תאונה אם משהו לא צפוי יתרחש.

חכו. יש עוד. לא רק מרחק הבלימה מתארך, אלא גם הקושי להישאר בנתיב הנסיעה, בין הקווים, עולה כשהראש יורד לראות את הווטסאפ או להחליק ימינה בטינדר. למעשה, בזמן סימוס אפילו בלתי אפשרי לשמור על מהירות השיוט שנקבעה. כך שלא רק זמן התגובה מתארך - למעשה מוכפל - אלא גם השליטה ברכב מתערערת כשאתם לא באמת נוכחים מאחורי ההגה.

ובעיר, במפתיע אולי, זמן התגובה קריטי הרבה יותר. אומנם המהירות איטית יותר, 50 קמ"ש או 15 מטרים בשניה. אבל לרוב, המכוניות צמודות זו לזו והאירועים קורים בטווחים הרבה יותר קרובים. מדובר במטרים בודדים בין הצלה לבין אסון, ועוד חמישה מטרים - בגלל סימוס והכפלת זמן התגובה - עלולים להיות ההבדל בין עצירה בטוחה לפני מעבר חציה לבין ילד שלא ראיתם וחלילה דרסתם.

אז מה יש לנו בעצם: מגבלה אנושית שיש אצל כולנו ואין אפשרות לשנותה (אפילו אם תשתו ארגז שלם של משקה אנרגיה), ובימינו אפשר כמעט אוטומטית לצרף לה גם את ההתמכרות לסמארטפון שיש כמעט לכולנו, שזה שילוב די קטלני.

למזלנו, גם המכוניות משתפרות. לא ברור אם יצרניות הרכב וחברות אחרות שעוסקות בתחום צפו את הנולד והבינו שאנחנו עומדים לבהות במסכים, או שבתעשייה פשוט הבינו שזה הדבר שצריך להתמקד בו בעידן הנוכחי כדי לפתות לקוחות. אבל בשורה התחתונה, מכוניות רבות מגיעות כיום עם מערך מתקדם של מערכות בטיחות אקטיביות ששומרות עלינו מעצמנו.

זה לא אומר, טפו-טפו, שאתם יכולים לתת הכשר לסימוס. להפך, הפסיקו עם זה מיד! שמירת מרחק והימנעות מהסחות דעת אלה שני הנדבכים החשובים ביותר לביטחונכם. אבל לגבי אותו שליש שניה שאין למין האנושי דרך לשנותו, שם כבר יש להן עדיפות מובנית.

מערכות בטיחות אקטיביות, כמו למשל בלימת חירום אוטונומית שיש במכוניות חדישות רבות, לא מורידות את העין הרובוטית שלהן מהכביש. כל הזמן הן שם, סורקות את התוואי עם מערכת אופטית או מכ"ם שחודר גם ערפל סמיך, ואפילו לייזר המסוגל לזהות שינויים בפני הכביש. ואם הן "חשות" על-ידי אי-תגובה שהנהג פסיבי ועסוק בדברים אנושיים אחרים, הן יתערבו - חזק ומהר, כדי לצמצם פגיעה או למנוע את התאונה.

יש בשוק מערכות שונות שמפעילות אמצעים שונים. כמעט בכולן, ההתערבות מדורגת: ציוץ מתגבר, רעד בהגה, אפילו משיכה מהירה של חגורת הבטיחות - ואם אין פעולה מצד הנהג יופעלו בלמים עד לעצירה מלאה, שמתחילה לפעמים במהירות של 140 ואפילו 200 קמ"ש בדגמים מסוימים (כי במקומות שאינם ישראל זו לפעמים המהירות המותרת).

בלימת חירום אוטונומית בעיר חשובה הרבה יותר, כאמור, בשל הטווחים הקצרים וזמן התגובה המיידי הנדרש. וכאן הרובוט תמיד ינצח את האדם. גם אם אתה אל נהיגה, בעיני עצמך.

מתפרסם בשיתוף חברת מובילאיי