"בשנים הראשונות היו ימים שלא קמתי מהכיסא. היום אני אדם אחר לגמרי"

בשיתוף נוברטיס

בגיל 51 השתנו חייב של שמואל בכר מקצה לקצה. אחרי אירוע לב, הוא החל להרגיש שהוא לא נושם טוב ולא אוכל טוב. קשיי הנשימה והעייפות החזירו אותו לרופא שוב ושוב. "לא יכולתי לישון במשך שבועות. ישבתי במיטה והסתכלתי על אשתי ישנה. בסוף, הייתי נרדם באמצע היום, במוסך", הוא מספר. אחרי פניות רבות לרופא אובחן בכר כחולה באי ספיקת לב.

אי־ספיקת לב היא מצב שבו תפקוד הלב נפגע והוא אינו מזרים דם במידה מספקת לצורכי הגוף. המחלה יכולה להתבטא בדרגות חומרה שונות: במקרים הקלים היא מפריעה בזמן מאמץ גופני, אבל במקרים חמורים יותר החולה סובל גם בזמן מנוחה ומתופעות לוואי כמו קוצר נשימה, בצקת בריאות וצבירת נוזלים ברקמות.

שינוי באורח החיים. אחרי אירוע לב(צילום: shutterstock)

"זה לא קל. בקושי יכולתי ללכת. היו ימים שלא קמתי מהכיסא עד שהתחלתי עם טיפולים רציניים", נזכר בכר בשנים הראשונות של המחלה. באותם ימים, הוא הפסיק לעבוד במוסך שבבעלותו – "במשך שנתיים הייתי מגיע למוסך ולא עושה כלום. כשדיברו איתי על המחלה לא ניסיתי להסתיר. בכל פעם מישהו היה מציע לי משהו אחר, אבל אני הקשבתי רק לעצות של הרופא שלי. בטחתי בו. בהמשך ניסיתי סוגים שונים של טיפולים וביקרתי אצל כמה מומחים, עד שקיבלתי את הטיפול המתאים".

כיום, בכר עובר טיפול לבצקת ריאות – אחד מתסמיני המחלה, בבית החולים ברזילי שבאשקלון. במסגרת הטיפול הוא עובר שאיבת מים ממעטפת הריאות. בכר מעיד כי תדירות השאיבות הולכת ופוחתת עם הזמן. "בהתחלה הייתי הולך לשם בכל שבוע. היום, אני הולך רק פעם בחודשיים-שלושה".

"המשפחה מסייעת להתמודד ברגעי המשבר"

רוב החולים באי ספיקת לב הם מעל גיל 65, ובכר נכלל בקבוצה קטנה של חולים שמוגדרים צעירים, ונאלצים להתמודד עם ההשלכות של המחלה דווקא כשהם בשנים הכי פעילות בחייהם. לשמחתו, הוא לא נאלץ להתמודד עם המחלה לבדו. מרגע האבחון, מלווים אותו אשתו וארבעת ילדיו.

המשפחה הגרעינית עדה לכל תהליך ההתמודדות עם המחלה ומסייעת ברגעי המשבר. כיום אשתו גם שותפה לעבודה במוסך. "המשפחה תמכה בי, ובמיוחד אשתי, שהלכה איתי לאן שהייתי צריך, גם כשלא הרגשתי טוב והייתי חייב לפתוח את המוסך, כי לא הייתה ברירה. בהתחלה היה לי פועל שעבד אצלי, אבל בהמשך אשתי החליטה לעזור לי בעבודה, וכך לאט לאט התחלנו להשתקם ולחזור לשגרה".

בחלוף השנים, גישתו של בכר השתנתה. אם בשנים הראשונות הוא התקשה לעבוד, היום הוא מנהל אורח חיים בריא, התזונה שלו טובה יותר ומצבו הגופני משתפר. בגיל 59 הוא יודע שהמחלה היא לא גזירת גורל, ושאפשר וכדאי להילחם בכבדות ובעייפות אם רק מתמידים ושומרים על אורח חיים בריא.

"זה נותן לי מוטיבציה להמשיך לנוע בכיוון חיובי. היום אני אדם אחר לגמרי", הוא מעיד על עצמו. "עם גילוי המחלה הגעתי למשקל של יותר מ-90 קילו. עכשיו כבר ירדתי למשקל תקין. אני אוכל דברים נכונים – בלי עוגות ובלי לחם. זה אמנם לא קל, אבל אני רואה שזה עוזר לי. ברגע שירדתי במשקל, התחלתי להרגיש שקל לי יותר ללכת. לאכול נכון זו התרופה הכי טובה שיש".

אי ספיקת לב מביאה עמה שינויים בכל אורחות החיים של החולה, ואחת מדרכי ההתמודדות היא להתאים את עצמך לגבולות החדשים. בכר מספר, כי התחביבים שלו היום יצירתיים במיוחד ואת עבודת הכפיים מהמוסך הוא הצליח להכניס לביתו ולשעות הפנאי: "בעבר הייתי נוהג ללכת בים, אבל היום קצת יותר קשה לי, בגלל החום. לכן, כשאני מסיים לעבוד ומגיע הביתה, אני משחזר ענתיקות", הוא מספר. "המקצוע שלי הוא שחזור מכוניות ישנות – אז אני מצליח לשחזר גם דברים נוספים בגבולות הבית".

בשיתוף נוברטיס