70 שנה לבית המשפט העליון: עבר מפואר, העתיד בסכנה
בית המשפט העליון ניסח במשך עשרות שנים כמה מהפסיקות המתקדמות בעולם המערבי בסוגיות כמו זכויות נשים, ילדים, חינוך, להט"בים ועוד. כעת הוא נמצא תחת מתקפה שלטונית קשה, באווירה של קיטוב קשה ודה לגיטימציה, ובמאבק על אמון הציבור
ביום חגו של בית המשפט העליון, אחרי 70 שנות פעילות, הוא נמצא בשעתו המדאיגה ביותר. שמעו יצא למרחקים כסמל הדמוקרטיה הישראלית, כשגריר פניה היפות של ישראל – ליברלי, חדשני, נועז ונחוש. אך בתוך המדינה, מקץ 70 שנה, אורבות לו כיום סכנות קיומיות. קולות שוליים שביקשו לפגוע בעצמאותו, הפכו בעשור האחרון לקולות השולטים במרכז הבימה הפוליטית והם מאיימים לפגוע בעצמאותו, בדרך בחירת שופטיו וחקיקת חוקים שיערערו את סמכותו. ובעיקר, בית המשפט העליון נמצא כיום במאבק יומיומי וסיזיפי על אמון הציבור בו.
כדאי היה להאזין לדבריה של שופטת בית המשפט העליון האמריקני, רות ביידר-גינצבורג, שביקרה כאן לפני שבועיים והיללתה את הליברליות של בית המשפט העליון הישראלי. או לדבריה של השופטת הבכירה ביותר של בית המשפט העליון הקנדי, רוזלי סילברמן-אבלה: "המחויבות השיפוטית לערכי הדמוקרטיה ולערכים היהודים, תחת מצור חיצוני, הפכו את מערכת המשפט הישראלית להירואית בעיני שופטים בכל העולם. כיהודיה, נעצבתי לראות שהמשימה המשפטית האצילית ומורשתה נתונים עתה תחת מצור. עבורי, כאשר מערכת משפטית עצמאית מצויה תחת מצור - הדמוקרטיה הופכת תחת מצור. וכשדמוקרטיה מצויה תחת מצור - נשמת אפה של המדינה מוחזקת כבת ערובה" .
נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות ציינה בנאומה, בסמוך ליום העצמאות השנה, את פעילות בית המשפט העליון בשים לב לקושי יחודי נוסף - המדינה מקבצת לתוכה לאורך כל השנים מאז הקמתה את פזורי ישראל מכל קצוות תבל. "הציבור היהודי בישראל מורכב מחילונים, דתיים וחרדים וגם בקהילות אלה קיימים זרמים שונים ומגוונים. וכל אלה חיים בה לצד אוכלוסיות שאינן יהודיות, הנמנות אף הן עם אזרחיה ובהן: מוסלמים, נוצרים, דרוזים, צ'רקסים ועוד". בפועל, בית המשפט העליון נדרש לעסוק ולהתמודד עם תרבויות שונות וציפיות שונות וסותרות, כאשר רבים מהבאים בשעריו לא חולקים כלל ערכים של מסורת חוקתית.
אבל, באופן אבסורדי, בית המשפט העליון תפקד בתחילת דרכו בצל לכידות חברתית ומחויבות לממלכתיות ולא היה ערעור על לגיטימיות פסיקותיו. כעת, בשנת ה-70 לקיומו, נאלץ בית המשפט העליון לעבוד בצל הקצנה וקיטוב חברתי, פוליטי, לאומי ודתי. הצלחת בית המשפט העליון בששת העשורים הראשונים של המדינה לקבץ סביבו הסכמה לאומית ומחויבות לקיום פסקי הדין שלו - המושתתים על ערכי יסוד אוניברסליים, על סובלנות כלפי האחר ועל כיבוד זכויות אדם - נשחקת בעשור האחרון. הקריאות לכך שבית המשפט העליון ישנה את פניו וישקף את חלוקת הכוחות הפוליטיים במדינה - לא נשארות באויר. בשנים האחרונות מתקשה בית המשפט העליון לעמוד בלחץ הפוליטי. מינוי השופטים המפרשים את חוקי היסוד, הפכו את בית המשפט העליון ליותר "פלורליסטי" ולמעשה שמרן, כרצון הימין השולט, וכמי שמתקשה לעמוד תחת הלחץ הכבד ולשמר ערכים ליברלים, כדברי השמאל.
יחוד נוסף של בית המשפט העליון נובע משליטתה של ישראל בשטחים מאז 1967. פסיקותיו מקרינות מצד אחד חתירה לשמירת זכויות אדם בצל כיבוש מתמשך, אך מבקרי בית המשפט העליון טוענים כי למרות מחאות הימין, הוא סייע לקבע את הכיבוש בשטחים, להשתלטות על אדמות פלסטיניות ושיוקרתו משמשת כשכפ"ץ לעוולות של ממשלות ישראל בשטחים.
בית המשפט העליון גם מתפקד במדינה שאין בה הפרדה בין דת ומדינה והוא הפגין לוליינות מרשימה בין שמירת הסטטוס קוו הדתי, לבין פסיקות ליברליות. הלוליינות הזו, כמו האיזון בין היותה של המדינה יהודית לדמוקרטית, מצוי עתה בסכנה עם קבלת חוק הלאום החדש, שגם בלי לומר זאת מפורשות מתכוון לחתור לכך שהמדינה תהיה יותר יהודית מדמוקרטית.
בית המשפט העליון כתב כמה מהפסיקות המתקדמות בעולם המערבי בסוגיות כמו זכויות נשים, ילדים, חינוך, להט"בים ועוד. ב-60 השנה הראשונות, תחת אווירה פוליטית וחברתית יותר אוהדת ותומכת, בית המשפט העליון חרש תלמים חדשים תוך פרשנות יצירתית של חוקי היסוד בנושאים רבים, והגביר את השוויון, הצדק החברתי וחופש המצפון. אלא שבית המשפט העליון בתוך עמו הוא יושב, ובעשור האחרון חלה נסיגה בתעוזה ובליברליות שלו. כשהוא תחת מתקפה שלטונית קשה, באווירה של קיטוב קשה ודה לגיטימציה, הביטחון העצמי שלו נסדק ועימו החשש שלא יוכל עוד להצעיד קדימה את החברה בפרשנותו.
השופט בדימוס אליקים רובינשטיין, המשנה לשעבר לנשיאת העליון, אמר באולפן ynet: "בית המשפט הוא נכס אסטרטגי למדינת ישראל. כמובן שבית המשפט עלול לשגות כמו כל מקום אנושי, אבל ההישג הוא של קיומו של בית משפט עצמאי ומקצועי".
לדבריו, יש מי שמנסה בתקופה האחרונה לפגוע בעצמאות בית המשפט העליון. "בית המשפט יודע את מקומו והוא לא פועל בחיפזון. אפשר לבקר אותו ואפשר להתווכח", הוסיף רובינשטיין.
לפנייה לכתב/ת 
