קיצור תולדות הרוק: לחזור לניינטיז עם החברים של נטאשה
טיפקס, החברים של נטאשה, בנזין ואלג'יר מתועדים בתערוכה "קריות-שדרות" שאוספת צילומים מהעשור הקודם והופכת אותם לקפסולת זמן - רגעים נדירים בהם נוצר רוק הגיטרות הישראלי דווקא בפריפריה והביא אל הכרך הגדול רוח שונה
טיפקס, כרמלה גרוס ואגנר, החברים של נטאשה, כנסיית השכל, בנזין ולהקות ישראליות איקוניות נוספות יקובצו החל מה-2 באוגוסט בבית האמנים בתל אביב, לתערוכה "קריות-שדרות", שעוסקת בהתפתחות הרוק הישראלי בפריפריה משנות השבעים ועד שנות התשעים. צילומים ממסעות בדרך להופעות, קליפים, עטיפות אלבומים, צילומי עיתונות, כרזות ופוסטרים יעמדו במרכז התערוכה שאצרו אירית לוין ואריה ברקוביץ'. זו תנסה לתעד שני עשורים משמעותיים בהתפתחות רוק הגיטרות הישראלי, דרך ייצוג ויזואלי של אמנים והרכבים שפעלו בפריפריה.
מאזור הדרום מגיעים טיפקס, כנסיית השכל, שפתיים, חיים אוליאל, שמעון אדף ואחרים המייצגים בתערוכה את שדרות, חברי להקת אלג'יר אביב גדג' וגבריאל בלחסן מתלמי אליהו ודיקלה ודוד פרץ מייצגים את הסצינה הבאר-שבעית. הייצוג הצפוני בתערוכה כולל שמות כמו בנזין, החברים של נטאשה וכרמלה גרוס ואגנר, מהקריות וחיפה. התוצאה היא קפסולת זמן, של הימים בהם הרוק הישראלי היה בחיתוליו ועיקר העשייה התרחשה דווקא מחוץ לכרך הגדול.
"הרעיון עלה יחד עם פרופ' נסים קלדרון לפני כשנה וחצי, בעקבות תערוכה שעבדנו עליה כבר בעבר בשם 'רואים רוקנ'רול' והוצגה ב-2011, מספרת אירית לוין, אוצרת התערוכה. "היא עסקה בהיבט הוויזואלי של הרוק הישראלי. זו תערוכה שאצרתי יחד עם אריה ברקוביץ' ונסים היה היועץ האמנותי שלנו. יחד איתנו הייתה גם ד"ר דורית קדר. אנחנו עובדים כרגע עם אותו צוות של אנשי מקצוע ויש לנו גם תחקירנית מתחום התרבות - שרון ינאי. החלטנו לעשות תערוכת המשך שתעסוק ביצירה שצמחה בפריפריה ואיך היא התפתחה למרכז".
"אני חושבת שהיה משהו הרבה יותר תמים בעשייה הוויזואלית", היא אומרת בהקשר של השינויים המהותיים בייצוג הוויזואלי בין אמני המרכז ואמני הפריפריה. "אם זו הדרך שבה עטיפות התקליטים מעוצבות, הכרזות, היה בהן משהו שהעביר איזושהי חוויה אותנטית, את רוח התקופה של הזמן והמקום".
"חשבנו שהייתה פעילות מאוד ייחודית ומרתקת בשנים האלה. הרבה להקות פרצו דרך והשמיעו קול אחר, קול שעוד לא היה במוזיקה הישראלית. זו הייתה הדרך שלנו להראות שבשנים האלה המקומות שהמוזיקאים האלה גדלו בהם היוו השראה לעושר צלילי חדש ואחר והביאו איתם מוזיקה אחרת לתל אביב. ישנם אמנים שהמוזיקה והשאיפה שלהם למקום חדש הייתה תולדה של בית רדוף זכרונות, חוויות טראומטיות מהשואה - כמו יהודה פוליקר למשל. או בתי מהגרים - בשדרות אלה שנים מאוד מכוננות", היא מספרת.