הקשר המופלא בין סרטני מערות עיוורים מישראל ואיטליה
חוקרים מישראל וגרמניה גילו כי סומית איילון, מין של סרטן עיוור נדיר וקטן שחי במערת איילון ליד רמלה והתגלה למדע לפני 12 שנה, קרוב יותר מבחינה גנטית לסרטן סומית שחי במערות באיטליה, מאשר לקרוב משפחתו שהתגלה במערה ליד הכינרת. הסיבה: נסיגות חוזרות של הים התיכון לפני מיליוני שנה הביאו לפיצול בין המינים
חוקרים מהמכון לחקר ימים ואגמים בישראל ומכון מגיאומאר בגרמניה, אוניברסיטת בר אילן והאוניברסיטה העברית גילו כי סומית איילון, סרטן עיוור שחי במערת איילון קרוב יותר מבחינה גנטית לסרטן סומית באיטליה, מאשר לסומית הגליל, קרוב משפחתו בישראל, המצוי במערה ליד הכינרת.
החוקרים התמקדו בסרטן הסומית, פרוק רגליים בגודל של כחמישה סנטימטרים בלבד הניזון מסרטנים זעירים ממנו והוא עיוור לחלוטין, אך עם זאת, מצליח לשרוד במערות אפלות ומבודדות. כיום ידוע על ארבעה מיני סומיות, שניים המצויים בישראל, מין נוסף באיטליה ובלוב.
סומית הגליל התגלתה למדע לפני 109 שנה אך נוצרה לפני כשבעה מיליון שנה עם התרוממות רכס הרי הגליל. קרובת משפחתה, סומית איילון התגלתה ב-2006 במערה באיילון ליד רמלה והוגדרה ב-2008 כמין חדש למדע. לפני 5.7 מיליון שנה התפצלו סומית איילון וסומית סלנטינה מאיטליה למערות נפרדות בים התיכון ולשני מינים נפרדים עם ייבוש הים התיכון והצפתו מחדש.
"מאובנים חיים" ששורדים במערות חשוכות מיליוני שנה
"הנחת היסוד היתה שלפני מיליוני שנים, בים התטיס הקדום, התקיים האב הקדמון של מיני הסומית. במחקר בחנו שתי השערות מתחרות - על פי הראשונה, שני מיני הסומית בישראל נפרדו מהאב הקדמון בו-זמנית, בזמן המשבר המסיני, כשהים התיכון התייבש. על פי השניה, סומית הגליל נפרדה ראשונה מהאב הקדמון של הסומיות, בעת התרוממות רכס הרי הגליל", אומרת ל-ynet ד"ר תמר גיא-חיים, אקולוגית ימית מהמכון לחקר ימים ואגמים בישראל וגיאומאר בגרמניה.
"בעלי חיים במערות מסקרנים מאוד לגבי כמעט כל דבר הקשור לאקולוגיה ולביולוגיה שלהם, כמו למשל ההתאמות המיוחדות שלהם לחיים בחשיכה וכיצד הם מתקיימים במערכת ללא מקור אנרגיה חיצוני. אותנו עניין במיוחד לקשר בין תהליכים גיאולוגים, שיצרו והפרידו גיאוגרפית בין גופי מים שונים במערות, ובין מיני הסומית".
הסומית מאיטליה הפתיעה את החוקרים
ד"ר גיא-חיים בדקה במחקר את הקשר בין הסומיות ומתי הם נפרדו זו מזו במהלך האבולוציה. היא ערכה את המחקר עם פרופ' יאיר אחיטוב וד"ר נועה סימון-בלכר מהפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת בר-אילן, פרופ' עמוס פרומקין וישראל נאמן מהאוניברסיטה העברית. המחקר התפרסם בכתב העת המדעי "PeerJ".
כיצד נבדק הקשר בין הסומיות מישראל ואיטליה? לדברי החוקרת, "תהליך 'בירור' גנטי בסרטנים אינו שונה מאשר אצל בני אדם. כל מיני הסומית הינם מינים מוגנים הנמצאים בסכנת הכחדה חמורה, ולכן לצורך המחקר השתמשנו בפרטים בודדים, שלושה עד חמישה, מכל מערה", היא מסבירה.
רקמות נלקחו מסרטנים שנאספו במערות טבחה ליד הכינרת, מערת איילון ושתי מערות נוספות באיטליה בהן מצויה סומיות סלנטינה. מין נוסף של סומית לתיאה המצויה אך ורק במערה בלוב גם היה דרוש למחקר, אך למרות מאמצי החוקרים, הם לא הצליחו להשיג דגימות גנטיות. לדברי החוקרת, לא ידוע כיום מה עלה בגורל של המערה הלוב בעקבות המצב הבטחוני הרעוע באזור בשנים האחרונות.
מרקמות הסרטנים נלקחו רקמות ומהן הופק ה- DNA. "מצאנו את הרצף של שבעה גנים שונים ('סמנים גנטים') מכל פרט, והשוונו את הרצפים בין הפרטים כדי ללמוד על מידת השוני ביניהם", מדגישה ד"ר גיא-חיים ומציינת כי "הסומיות ממערת איילון קרובות יותר גנטית לסומיות מאיטליה מאשר לסומיות ממערה בטבחה, ליד הכנרת וקצב השינויים האבולוציונים בסומיות נמוך יותר מאשר במיני סרטנים אחרים שאינם דרי מערות".
הסומיות הנדירות מצויות בסכנת הכחדה במערות עקב זיהום, כריית מחצבים, קידוחי מים והצפת המערות במים מליחים. "המחקר מעמיד את הסומיות ובעלי-החיים במערות, שבדרך כלל, אינם זוכים לתשומת לב ציבורית - באור, ומאפשר להעלות את הנושא החשוב מאין כמוהו של שימור בית הגידול הרגיש בו הם מתגוררים", היא מסכמת ומדגישה כי למחקר יש השלכות ישירות בתחומי האבולוציה והגיאולוגיה.
"למעשה, עשינו שימוש בסומיות, כדי להבין טוב יותר את ההיסטוריה הגיאולוגית של אגן הים התיכון, וארץ ישראל בפרט, וכיצד הופרדו זה מזה בעלי החיים הייחודיים שבמערות התת קרקעיות. במהלך מיליוני השנים האחרונות, איזור הים התיכון חווה שינויים גאולוגים נרחבים, שמשתקפים גם בשונות הגנטית של בעלי החיים".
לפנייה לכתב/ת 
