"הרגשתי שאני מאבדת את הילד שלי"

אני אם לשלושה בנים, שני לוחמים ומתבגר. אלמוג, המתבגר, נולד מולטי אלרגי כלומר, עם אלרגיה למוצרי מזון רבים. במהלך השנים, שמרנו עליו עד כמה שאפשר ועד גיל חמש רוב האלרגיות עברו, נשארנו עם אלרגיה לבוטנים ולאגוזים.

בגיל חמש וחצי, בחופשת פורים בזמן שהיה אצל אמא שלי , אלמוג אכל חטיף שעלול להכיל אגוזים וקיבל תגובה קלה, הוא פרח והקיא, קיבל תרופת פניסטיל ונרגע. כשהגענו אליו הוא כבר נראה בסדר, טיפה חלושס, אבל אחרי תגובה אלרגית זה טבעי.

שעתיים אח"כ נסענו להצגה בחולון. בדרך, הוא התחיל להשתנק, לאבד את הנשימה, כאילו נתקע לו משהו בגרון, ביקשתי מבעלי שיעצור בצד ונתנו לו "לנשום אוויר", אך המצב רק הלך החמיר. יעד הנסיעה התחלף מהנאה לחירום ופנינו במהירות למוקד של קופת החולים. בדרך הרגשתי איך אני מאבדת את הילד לאט לאט.

כשהגענו למוקד, אלמוג היה כחול וכבר לא נשם, הרמתי אותו בידיים, כאילו אני מחזיקה סמרטוט, רגליים מתנדנדות, ראש מוטה, ואז ירד לי האסימון שמדובר בתגובה אלרגית. מהר מאוד הזריקו לו אדרנלין והוא התעורר מיד. משם, הועברנו לאשפוז בוולפסון, ובגלל שהיה פורים קיבלנו עשרות משלוח מנות, בפועל מתוכם היו מותרים לו שלושה ארבעה מוצרים.

כל הסיפור כולו ארך פחות מעשר דקות אבל את הסיוט הזה אי אפשר לשכוח.

שלומית רדר עם המשפחה. (אלמוג בחולצה הכחולה)(צילום: מהאלבום המשפחתי)

קיראו עוד

הכנסת אישרה: מזרק אפיפן לטיפול חירום באלרגיה יוצב בכל מוסדות החינוך

כך תצילו חיים: מה לעשות בהתקף אלרגיה קשה?

"חוסר הידיעה בנוגע לאלרגיה עלול לעלות בחיי אדם"

בזמן השהייה בבית החולים לא יכולתי שלא לחשוב, איך זה יכול היה לקרות? היה לי מזרק בתיק, אבל מעולם לא ידעתי או אמרו לי שתגובה אלרגית קשה יכולה לקרות שעתיים אחרי שהוא אכל, כמעט הרגתי את הילד שלי במו ידיי, בגלל חוסר ידיעה.

כשהגענו הביתה פתחתי את האינטרנט והתחלתי לקרוא, באתרי אלרגיה אוסטרליים ואמריקאים וראיתי את זה שחור על גבי לבן: תגובה אלרגית יכולה לחזור כמה שעות אחרי ולכן, חשוב שהאדם יהיה בהשגחה.

מכאן, הבנתי שמדינת ישראל בכל מה שקשור לאלרגיה היא מדינת עולם שלישית, אף אחד לא אשם, אבל רופא שיכול להשקיע בחולה בממוצע חמש דקות, לא מסוגל לתדרך את המשפחה על כל האפשרויות ובמקרה של אלרגיה, חוסר הידיעה עלול לעלות בחיים. אחרי האירוע המטלטל, התחלתי לחפש הורים נוספים שנמצאים במצבי והקמנו קבוצת הורים ובהמשך גם את עמותת יה"ל, העמותה לאלרגיות מזון.

צפו בהצהרה של ח"כ יהודה גליק על חוק האפיפן:

הסכנות אורבות בכל מקום

אנחנו לא יכולים לדעת איפה האלרגיה תפגוש אותנו, זה יכול לקרות בכל מקום ובכל זמן. בגילאים הצעירים זה יכול להיות בגן המשחקים למשל על מגלשה שדקה קודם התגלש עליה ילד שאכל במבה, אצל הדודה שבטוחה שבעוגה שהיא קנתה אין מרכיב חלב בכלל, כי כתוב שהעוגה "פרווה" או בהצגה שבה ילדים רבים מגיעים עם חטיף.

בגילאים הבוגרים יותר כמובן רמת הסיכון עולה כי בוגרים מטבעם מוכנים ליטול סיכון ובייחוד בנסיבות חברתיות כמו אלרגיים לחלב שיושבים בפיצה עם החבר'ה ועלולים לשלם על כך בקבלת התקף.

כהורים אנחנו חיים עם הדאגה, חיי ילדינו תלויים במידה רבה במודעות ובהתחשבות שלכם - כל האנשים שסביב לנו. לכל יציאה מהבית הבטוח אנחנו צריכים היערכות וחשיבה מוקדמת וחשוב מכל, להסתובב עם מזרק האדרנלין כל הזמן.

בשנים האחרונות הופקו המסקנות החשובות: רוב מקרי המוות של אלרגיים למזון התרחשו משום שלא היה מזרק אדרנלין בהישג יד. בשבוע שעבר, עלתה ואושרה בכנסת, הצעת חוק האפינפרין של ח"כ יהודה גליק ושותפיו.

לפי הצעת החוק מוסדות חינוך יחויבו להצטייד במזרק אדרנלין. גם מסעדות ובתי עסק שירצו להצטייד גם הם במזרקי אדרנלין יוכלו לעשות זאת. מתפשטת ההבנה כי המזרקים הללו הם מצילי חיים.

בחודשים האחרונים, נלחצנו כאשר דווח מספר פעמים על מחסור במזרקי אפיפן, אותו מזרק קפיצי אוטומטי לטיפול במקרי אלרגיה. כאוכלוסייה שנזקקת למזרק למטרת הצלת חיים, אנחנו לא יכולים לאפשר שיהיה מחסור אפילו זמני.

אנחנו מודעים לכך שכרגע ישנו מזרק נוסף בהליכי אישור של משרד הבריאות, כאם ויו"ר העמותה המייצגת את המשפחות החיות בצל החרדה מתגובה אלרגית מסכנת חיים, אנו מצפים שמשרד הבריאות ידאג ללא דיחוי לאספקה סדירה של מזרקי אדרנלין למטופלים, אם זה אפיפן או אמרייד, הנמצאת כרגע בהליך רישום בישראל. על משרד הבריאות לקחת אחריות ולנקוט בכל הצעדים על מנת לקצר תהליכים על מנת שכל האופציות הטיפוליות יהיו זמינות למטופלים בישראל.

בהמשך נפעל לייצר מודעות בקרב הציבור הרחב לטיפול הפשוט והנוח שמאפשרים המזרקים מהדור החדש ובכך נבטיח שיקירנו יוכלו בכל מקום ועל ידי כל אחד לקבל טיפול מידי בהתקף ובכך להבטיח שלא יגיעו למצב מסכן חיים.

עוד נותר להפיץ את הידיעה שהשימוש במזרק האוטומטי פשוט ואין חשש לנזק בריאותי גם אם הוזרק בטעות. כשנתקדם בתהליך נוכל משפחתי ואלפי משפחות נוספות לחיות בטוחים יותר.