פסטיבל הבלוז בשדרות: מצא את מקומו הטבעי
מהופעה של בלוז עיוורים אמיתי במספרה קטנה ועד המופע המרכזי של Big A ברחבה עמוסה כל טוב - פסטיבל הבלוז בשדרות הוכיח שאפשר להנגיש את המרחב, לנגן מוזיקה מעולה וגם לעשות את זה רחוק מתל אביב
רחוב הרצל במרכז העיר שדרות מלא במכוניות חונות מראשיתו ועד סופו. בדרך אל מתחם העסקים המקורה, צלילי גיטרה נשמעים מפאב חבוי בפינה, ובפינה המקבילה, מסעדה אחרת עמוסה עד אפס מקום. ברחוב נחפז בחור צעיר על כיסא גלגלים לתפוס את מקומו מול הופעה כזו או אחרת. קוראים לזה פסטיבל הבלוז בשדרות ואם אתם מוצאים עצמכם מרימים גבה כרגע, אז כן, יש דבר כזה.
כבר הרבה שנים שיש בלוז בארץ וחשוב לא פחות, הופעות בלוז - על החלק השני במשוואה הזו אחראית אשת הבלוז הישראלית, ימית הגר. היא מספרת לי על המסלול שעברה מתוך אהבה עצומה למוזיקה הזו, מעבודה בהייטק להרמת הופעות קטנות ולגמרי בעצמה (בלי מערכי יח"צ או הפקות רציניות) ועד לפסטיבל הבלוז הידוע בתל אביב שכבר קיים שנים ולפסטיבל האח הקטן שהרימה לראשונה בשדרות בשיתוף עם העירייה. "אני רוצה שזה יהפוך למשהו קבוע, כל שנה" בהמשך היא תשאל אותי אם אני חושבת שיתנו לה לעשות זאת שוב - התשובה כפי שתבינו בהמשך היא ללא ספק חיובית.
עוד בערוץ המוזיקה:
חם ומגניב: המלצות לפסטיבל הג'אז באילת
צפו: מאור כהן וערן צור עושים ניק קייב
נאצים, כתות ותשלום בנפט: סודות מבית אבבא
הפסטיבל הזה שקם באמצע הקיץ בדרום ייחודי מכמה סיבות, ראשית הוא מתקיים בנגב הצפוני, בואכה עוטף עזה, בתקופה הכי נפיצה שם מאז מבצע צוק איתן לפני ארבע שנים. ואיומי הטילים או העפיפונים עומדים מעל כל הדבר הזה כצל מאיים. בערב הראשון, מספרת הגר, היו אזעקות בעוטף אבל הן לא הגיעו עד שדרות, "הייתי עם הטלפון, פחדתי שזה הולך להגיע לפה".
שנית, הפסטיבל נגיש לבעלי מוגבלויות. כמובן שזה לא הפסטיבל הראשון שמאפשר כניסה לכיסאות גלגלים, אך כאן הגדילו לעשות והנגישו את המרחב גם לעיוורים ובעלי מוגבלויות אחרות - תוכנייה מושמעת, תפריטים בברייל - "זה כלום" היא מפטירה. ומספרת כי במסגרת הארגון האמיתי בשיתוף עם עיריית ת"א, המרכז לעיוור בישראל ומרש"ל ת"א, שני אוטובוסים ממרכז הארץ הגיעו לפסטיבל, ובהם עיוורים. להם הוצמדו מלווים רואים שליוו אותם לאורך הערב. אני שואלת אותה על הבחירה הלא שגרתית הזו להתאמץ כדי להנגיש והיא מספרת על המוגבלות של אבא שלה ומסבירה, "מה, אני אעשה פסטיבל שאבא שלי לא יכול להגיע אליו?".
במספרה קטנה (המספרה של שופן - מוסד דרומי) בין קיוסק אחד למשנהו, נדחסים אנשים ומחוצה לה ממתינים אחרים להיכנס. דוד פרץ מסיים את הופעתו ומנסה להשתחל דרך החלל הקטן והעמוס כל כך החוצה - בדרך טופחים לו על השכם וזורקים מחמאות. ירון בן-עמי תופס את מקומו בין כיור למראה ומתחיל לספר על עיוורון ומוזיקה, על עיוורון ובלוז. מהומרוס הוא עובר לבליינד למון ג'פרסון, ומתאר, בדמעות, את הבלוז כהבטחה היחידה של השחור העיוור בדרום - לחיות. בהמשך יעלו וישירו איתו אחת אחת שתי זמרות (נילי ומורן) וחלילן (חלק מהרכב שנקרא הגדוד העיוורי) - שלושתם עיוורים בעצמם. יחד הם יצליחו לייצר בחלל הדחוס אווירה קסומה ולהשמיע צלילים שחודרים עמוק מבעד למעטפת.
בדרך אל הרחבה הגדולה למרגלות בניין העירייה, בין דוכנים של שייקים למזכרות מנצנצות, העסקים מתפקעים מלקוחות, "זה היום הכי חזק שלהם בשנה" אמרה לי הגר על היום הראשון של הפסטיבל, ונראה כי גם היום השני עונה על הציפיות. אנשים מתקבצים אל הבמה המרכזית, שמאחוריה המקלט המרכזי - האירוניה לא נעלמת מעיני היושבים. ובכל זאת זקנים, ילדים, תינוקות, סטודנטים מזוקנים ונערות בשמלות קצרצרות - כולם כאן. נדמה שכל העיר יצאה לחגוג את הקרנבל הזה, ולא רק היא, אלא כל האזור, פרצופים תל אביבים מוכרים מוכיחים שגם מרחוק הגיעו לכאן.
לקראת המופע המרכזי של Big A אמן בלוז צעיר דווקא, שמגיע מהמיסיסיפי, הרחבה מתמלאת עוד יותר. על הבמה מצטרפים אליו יהוא ירון ואביב ברק - וניכר שהעובדה כי מעולם לא ניגנו יחד לא מפריעה כהוא זה. Big A על החולצה המשובצת שלו, נעליו האדומות והסיגריה בזווית הפה, סוחף עם צלילי הגיטרה שלו את הקהל כאילו הוא בדלתא בין חברים ומכרים ומנגן שירי בלוז קלאסיים כמו רד האוס לצד שירי מקור שלו. בין לבין הוא יירד אל הקהל וינענע את הגיטרה והגוף עם כל מי שמסביבו, יעלה על הבמה לא פחות מארבעה ילדים וילמד אותם לשיר ולנגן את הבלוז, הוא ירים הרקדה שלא תבייש את המתנ"ס הקרוב, ויצליח להרים על הרגליים גם את אחרוני היושבים. במופע שמוכיח שוב כי הרבה אמנים מחו"ל נותנים כאן את כל הלב והנשמה שלהם על הבמה ולא משנה היכן הם מופיעים - בארבי, פארק הירקון או רחבת העירייה של שדרות.
כשנסעתי אל עבר הדרום האהוב, והישובים הבנויים התחלפו אט אט במרחבי המישור של הנגב הצפוני, על גידוליו המשתנים, השמש הפכה כדור אדום ללא ענן והבלוז התנגן ברקע. לא יכולתי שלא לחשוב כי אין מתאימים מהמרחבים של הדרום, כשהוא חם וכן גם כשהוא בוער - לארח את הבלוז - על כל המשתמע ממנו.
