מלחמת סחר? לא ממש. דעה
בשבועות האחרונים הטיל דונלד טראמפ מכסים על יבוא פלדה ואלומיניום מאירופה - ואיים להחיל אותם גם על תעשיית הרכב. אך על רקע ההסכמות האחרונות בינו לבין יו"ר המועצה האירופית, כל זה נראה יותר כמו טקטיקת מו"מ של נשיא ארה"ב, במקרה הנוכחי להפחתת חסמי סחר, מאשר שלב במלחמת סחר. בשטח, האיומים עשויים לאלץ את המדינות המותקפות לערוך צעדים כואבים אך מועילים - רק מצער שישראל אינה ביניהן
הכותרות מהיממה האחרונה מבשרות על הקפאה וחלקן אף על סיום מלחמת הסחר בין ארה"ב לאירופה, זאת לאחר "הסכמות בין הנשיא דונלד טראמפ לבין יו"ר המועצה האירופאית". אבל האם הייתה כוונה אמיתית מצדו של טראמפ לפתוח במלחמת סחר?
צרפת: "מלחמת הסחר עם ארה"ב כבר החלה"
טראמפ על האיחוד האירופי: "הם אויבים"
אם נשפוט לפי המשקיעים, אז הם לא ממש קנו את הסיפור הזה בשלמותו, אלא כניסיון אמריקאי להפעיל לחץ כלכלי על שותפות הסחר כחלק מטקטיקת מו"מ להשגת מטרות של הורדת חסמים ליצואנים האמריקנים (למשל תקנים "תפורים", מכסים גבוהים, אי שמירה על זכויות קניין רוחני וכדומה).
אחת האינדיקציות לכך היא ציפיות האינפלציה בארה"ב: מאז תחילת האיומים במלחמת סחר, בתחילת פברואר - שהחלו בהטלת מכסים על לוחות סולאריים, מכונות כביסה, פלדה ואלומיניום מאירופה, והמשיכו עם הטלת מכסים על מכוניות אירופאיות, מכסים על סחורה סינית בהיקף של 34 מיליארד דולר, איום על הטלת מכסים נוספים של 200 מיליארד ואח"כ גם של 500 מיליארד דולר - ציפיות האינפלציה בארה"ב נותרו די יציבות. וזאת, למרות שברקע נרשמו עליות במחיר הנפט ובשכר.
גם סקרי מנהלי הרכש בחברות האמריקאיות המשיכו ללמד על אופטימיות ברקע למלחמת הסחר, מה שהשתקף במחירי המניות העולים בארה"ב. כל אלה בישרו על כך שהמשקיעים לא שותפים לסיפור ה"מלחמה".
ויתורים מפתיעים
אז מה קרה השבוע כשגם אירופה וגם טראמפ הסכימו להתרכך, גם אם במעט?
טראמפ התחיל כזכור את "מלחמת הסחר" עם ציוץ כי זאת תהיה "מלחמה שיהיה קל לנצח בה", כשרציונאלית הוא צדק. אלא שבהמשך התברר שהגישה המאיימת שלו מקשה על המדינות המותקפות (האיחוד האירופי, סין, קנדה) להראות ויתורים, מה שגרר אותן לתגובות חסרות היגיון כלכלי של מכסים "מידה כנגד מידה", שרק פגעו בהן יותר והפילו את השווקים המקומיים.
זאת גם הסיבה לכך שלקראת פסגת המנהיגים השבוע בין טראמפ לבין יו"ר המועצה האירופאית, יונקר, הציפיות לא היו גבוהות. נראה שהמשקיעים ציפו שהאירופאים קצת ימרחו את טראמפ עם הצעות כלליות שישמרו על דיאלוג פתוח ובעיקר ימנעו הסלמה.
באופן מפתיע, טראמפ הצליח להשיג כמה ויתורים, לא הישג כביר, אבל עדיין ויתורים חריגים. בראשם הסכמות על הפחתת מכסים מוגבלות, הגדלת היבוא של פולי סויה ויישור קו עם תקני רגולציה למוצרים רפואיים. מה שהפליא אולי יותר הייתה דווקא המוכנות של טראמפ לקבל את אותם "פיצוחים".
ייתכן שעיתוי ההצעה האירופאית היה טוב לטרמאפ. הוא מתקרב לבחירות אמצע הקדנציה לסנאט (ב-6 בנובמבר) וייתכן שמעדיף להגיע אליהן עם פחות חזיתות ואי ודאות.
שני המנהיגים אמרו כי הסכימו לעבוד יחד לקראת ביטול כל המכסים, מחסומי הסחר והסובסידיות הקשורים למוצרים תעשייתיים ושאינם תעשייתיים, שיעבדו יחד כדי לתקן את ארגון הסחר הבינלאומי ויפעלו להפחתת עלויות המסחר והמחסומים הרגולטוריים ברחבי האוקיאנוס האטלנטי.
כלומר, "מלחמת הסחר" לא הסתיימה אלא שינתה טקטיקה. כל צד התרכך מעט, אבל עצירת האיומים תוכל להוביל לצעדים משמעותיים יותר להסרת חסמי סחר.
פגיעה בלובי של יצרנים רבי השפעה
מה שברור כבר כעת הוא שמלחמת הסחר של טראמפ היא אולי הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות ל"מותקפות", והלוואי שהוא היה כולל בה גם את ישראל. טראמפ מאלץ את המדינות ה"מותקפות" לבצע צעדים כואבים בטווח הקצר, כאלה שפוגעים בעיקר בלובי של יצרנים רבי השפעה, שנהנים מהגנות שונות ומשונות וסבסוד, אך באים בסופו של דבר על חשבון הציבור כולו.
גם יצרנים ללא כוח פוליטי סובלים ב"מדיניות ההגנה" מתשומות יקרות, כדוגמת רכישת פלדה יקרה מיצרן מקומי לא יעיל, מה שמקשה עליהם בשלב הבא להיות תחרותיים בשוק הגלובאלי ולהעסיק עובדים בפריון עבודה גבוה.
באופן דומה, גם הצרכנים סובלים מתקנים "תפורים" להעדפת מוצרים פחות מבוקשים, מכסים שמייקרים להם את המכוניות או את הטופו (סויה) שהם מעדיפים. במידה וטראמפ יצליח להוביל להסדרי סחר חדשים, אלה יובילו באופן טבעי לשינויים מבניים בענפים הרלוונטיים ועד לשינוי תמהיל הכלכלות בעולם, כולל בעקיפין בישראל.
בשלב ראשון השינויים הללו עשויים להיות כואבים, אך לאחר התאמה מחדש לתמהיל הכלכלי הניסיון ההיסטורי מראה שפתיחה לסחר חופשי מעלה פריון, דוחפת להעלאות שכר, מוזילה מוצרים, מוציאה אנשים מעוני, מעלה את הכנסות הממשלה ואף מאפשרת לה להגדיל כך את מדיניות הרווחה.
לא במקרה המדינות המדורגות גבוה בחופש הסחר בעולם הן גם אלה בפסגת דירוג המדינות העשירות. ביניהן ניתן למנות גם את מדינות סקנדינביה.
ישראל אינה כלכלה מהותית למסחר האמריקאי ובינה לבין ארה"ב קיימים הסכמי סחר חופשי, מה שמוציא מכלל אפשרות סבירה ש"נעלה על הגריל". אבל, כאמור, זאת לא בשורה טובה. ישראל סובלת מהרבה תקנים "תפורים", מכסים מעוותים, ואפילו נמלי ים בתפקוד חלקי שמהווים חסם יבוא לתשומות ומוצרי צריכה ומסבירים חלק גדול מהפריון הנמוך של העובדים בישראל. אולי פתיחת "מלחמת סחר" על ישראל הייתה יכולה לתת לפוליטיקאים שלנו את העידוד לעשות את הדבר הנכון עבור הטווח הארוך.
הכותב, אמיר כהנוביץ, הוא כלכלן ראשי של אקסלנס-הפניקס
הנתונים מבוססים על דיווחים ומידע פומבי. הכתבה אינה מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. לכותבים אין עניין אישי בנושא הכתבה. חברות מקבוצת אקסלנס מחזיקות ו/או עשויות להחזיק ני"ע ונכסים פיננסים המוזכרים בכתבה.
לפנייה לכתב/ת 
