האיש שרץ ורץ ורץ ורץ ורץ ורץ
אם יצא לכם לעבור בשבועות האחרונים בפארק ג'וסף אוסטין בג’מייקה, קווינס, לא יכולתם לפספס את קובי אורן. כבר 40 יום שהוא רץ בלי הפסקה, עם מעט מאוד שעות שינה, 100 ק”מ ביום. המטרה: לסיים 5000 ק”מ ולהשלים את האולטרה מרתון. ומה אתם עשיתם היום?
אורן, 46, הפך את מסלול הריצה למסלול חייו. גם לאשתו, הוא מספר לנו בראיון מיוחד, הוא הזהיר כשהודיע לה עם היכרותם, שאהבתו הראשונה היא לריצה.
אנחנו מדברים בזמן שהוא רץ. השעה שעת צהריים והוא כבר על המסלול עוד בטרם עלתה השמש. הוא מדבר בבהירות מרשימה לאורך הריצה ומספר כיצד הכל התחיל. "אני זוכר שכילד בחיפה, הייתי בין הטובים בכיתה בריצה וכך גיליתי את התחום. התחלתי בשני קילומטרים, עד שעליתי לעשרה", הוא מספר. "בצבא, למרבה האבסורד, השירות ביחידה מובחרת הוריד לי את הכושר ומנע ממני להתמיד”.
אל דאגה, עם תום השירות, חזר למסלול ובמקביל ללימודי הפסיכולוגיה עבר ממרתון למרתון. "ככל שעליתי במרחקים, הבנתי שמספר הפציעות שלי עולה גם הוא. וזה היה מתסכל, בעיקר כשזה משבית אותך מהריצה”.
כבר עשר שנים שהוא עושה את זה. לוקח את הריצה קדימה פעם אחר פעם. שובר שיאים שאיש מאיתנו כנראה, לא חשב שאפשריים. "מעבר לזה שריצה טובה לגוף", הוא מסביר את האהבה חסרת הגבולות, "ריצה יכולה לארגן את המחשבה, אפשר לפרוק מתחים, אפילו להתנתק. ריצה זו דרך חיים, לא התמכרות”.
כפסיכולוג קליני, קובי משוכנע ביתרונות הגדולים של הריצה שגוברים על כל חשש אחר. כבעל רוח תחרותית, חיפש מסגרת שבה יוכל לנצל את היכולות שפיתח וגילה את האולטרה מרתון. "הבנתי שזה מה שמתאים לי. משנה לשנה גיליתי שיש לי יכולת גדולה יותר לרוץ למרחק”.
בכדי לנצל את היכולות שפיתח, החל בעצמו ליזום ולעודד יזמות להשקת אולטרה מרתונים בארץ וכיכב בכל אחד מהם. "בכל פעם שהיה מרוץ אולטרה, הצעתי להעלות את המרחק. גיליתי שהגוף שלי חי טוב יותר אחרי 10או 12 שעות ריצה, ואחרי ריצות קצרות זה סבל טהור”.
לקראת תחרויות, הוא עושה הכל מלבד ריצה כנראה. "קודם כל, לפני ריצות כאלו אתה חייב לעשות עבודה על אמונה ביכולות שלך. לפני ריצות האימונים שלי מאוד קצרים ועוצמתיים. אני לא יוצא לריצה של שמונה שעות, אבל מתמיד ב-4 אימונים ביום, שעה וחצי משקולות, שעה וחצי עליות, שעה וחצי מדרגות וכך כמה וכמה ורסיות”.
את התהליך הוא לוקח מאוד ברצינות ובוחן אותו לעומק. כך הבין שהריצה הנכונה עבורו, היא ריצה מעגלית. "לאורך השנים ברוב המרוצים שלי נאלצתי לסחוב תיק מים כי אלו היו מרוצי שטח. ב-2010 במרוץ 100 מייל בישראל הציבו תחנות שתיה במסלול מעגלי והבנתי שזו הדרך בשבילי”.
מה שהתאים לו, לא התאים למספיק ישראלים וכשלא נרשמו מספיק רצים לתחרות שיזם, החליט לתור אחר תחרויות בינלאומיות. "כך מצאתי את עצמי ביוון במסלול מעגלי בן שלושה ימים שבוחן ימי ריצה ולא קילומטרים. התחלתי את המירוץ חולה. ביום הראשון הקאתי ושלשלתי, אך למרות זאת סיימתי שני עם 360 קילומטר”.
משם עבר לתחרות בת שישה ימי ריצה באנגליה. באותם ימים הייתה אימו בתרדמת תקופה ארוכה והוא ביקש מבני משפחתו כי במידה וקורה משהו, שלא יודיעו לו עד תום המסלול. "יצאתי בתקווה שהיא תחיה וידענו שכאישה דתיה היא תרצה להיקבר מיד. ביום הרביעי למירוץ היא נפטרה. דיברתי עם המשפחה באותו יום ואיש לא אמר לי דבר, אבל אחה"צ בעודי רץ, קיבלתי הודעת טקסט משכנה של אמא שלי שמודיעה לי שהיא משתתפת בצערי ושואלת היכן השבעה. בתחילה הודעתי שאני עוזב, אבל במחשבה שניה החלטתי להישאר. במשך חצי יום יבבתי לאורך המסלול. זה היה אירוע מפרק לחלוטין. במהלך השבעה אנשים ניחמו אותי מצד אחד ומהצד השני בירכו אותי על 704 הקילמטרים שסיימתי בשישה ימים”.
בשנת 2014 בלבד, הגיע קובי למקום הראשון בשלושה מרוצים רב יומיים. ממרות יוון, לצרפת, למרוץ דרום אפריקה בו שבר שיא של 1113.9 ק"מ בעשרה ימים והתברג בראש הרצים בתחום. "בדרום אפריקה", הוא מספר, "המרוץ היה באמצע פסטיבל. אני בדרך כלל הולך לישון אחרי 30 שעות ריצה לשעה וממשיך. כשהלכתי לישון לא הצלחתי מרוב רעש. גם בפעם השניה, אחרי יממה, לא הצלחתי לישון. ביום האחרון החלטתי ללכת לישון עם שעון מעורר עם שאגה של אריה וקיוויתי לישון שעתיים שלמות. אבל אז אני פותח עיניים ויש זריחה. בשלב הזה היה לי בין התקף לב להתקף חרדה וכל מה שאמרתי זה ‘הלוואי והמתחרה הדרום אפריקאי שלי גם ישן’, אבל הוא רץ וצבר יתרון של כמעט מרתון שלם עלי. בשעה הראשונה רצתי כמו מטורף והאטתי. 40 דקות לסיום עקפתי אותו וקבעתי את שיא דרום אפריקה”.
מניצחון לניצחון קובי נערך למטרת העל. אולטרה מרתון של קווינס. אחרי 40 ימים בהם כבר רץ 2400 מייל, הוא מאמין שיסיים עוד בטרם יגיעו ליום האחרון, ב-7 באוגוסט.
זוהי השנה ה-22 של התחרות ובינתיים רק 40 רצים באמת השלימו את המסלול המפרך. המרוץ מוזנק כל יום מ-6 בבוקר ונסגר ב-12 בלילה. "בכדי לעמוד ב-52 יום ריצה, כל אחד חייב לרוץ לפחות 96 ק"מ ביום. אתה לא פסול", הוא מדגיש, "אבל אם לא עמדת בזה, זה כמו מינוס."=
הוא מתגורר בדירה קטנה סמוכה למסלול, ומבלה את הזמן הקצרצר שנותר לו בין מסלול למסלול בהכנה ליום הבא. "האסטרטגיה שלי היא כל היום להיות בתנועה. בסוף היום יש מישהו שמגיע לעבוד על כפות הרגליים שלי, שלפוחיות ועניינים. מרבית הרצים מאמינים שצריך לישון במהלך היום, כשכל 4 שעות עושים 20 דקות שינה. הגישה שלי היא כל היום להיות בתנועה ולסיים יותר מוקדם”.
יהודים וישראלים שמגיעים לביקור מעודדים את אורן, ואפילו שהחוקים מאפשרים לעודד רץ רק לאורך סיבוב אחד, הוא מספר שמדי שבוע מגיע רב של חב"ד ומביא לו אוכל לשבת. אורן שמח ומעודד מהביקורים והעידודים ומקווה שעוד ישראלים יגיעו לברך”.
