עקף אותו בסיבוב: המהפך של גריינט תומאס
כשכריס פרום זכה שוב ושוב בטור דה פראנס, הרוכב בן ה-32 היה אחד מהפועלים הנאמנים שלו. אתמול (שבת) היוצרות התהפכו, כאשר הוולשי הבטיח את ניצחונו אחרי שפרום עזר בדרך
כל אחד רוצה חבר לקבוצה שמוכן להקשיב להוראות של הבוסים ולהקריב את עצמו בשבילך. ברכיבה תחרותית, אתה תלוי בשותפים למסע – שיחסמו את הרוח, ייאבקו בשבילך, יכינו עבורך את השטח בדרך לתהילה.
אבל החשיבה הזו היא הסיבה לכך שכריס פרום, אחד מגדולי רוכבי האופניים אי פעם, זכה "רק" בארבעה מקרים בטור דה פראנס במקום לעמוד בראש הרשימה של כל הזמנים (זו שלאנס ארמסטרונג נזרק ממנה בבושת פנים) עם שישה תארים במרוץ הגדול מכולם.
ואולי זו למעשה התכונה שהופכת את פרום לענק באמת. הוא עוד לא גמר את הסיפור, וייתכן שבשנה הבאה ינסה לחזור ולתקוף שוב את פסגת החלומות של זכייה בג'ירו-טור-וואלטה באותה עונת רכיבה, אבל הזמן שלו בצמרת קצוב. ועדיין, בשנות השיא שלו, הוא היה מוכן (גם אם זו הייתה החלטה כואבת) לוותר פעמיים על הזכייה בטור: ב-2012, במרוץ אדיר שלו, הוא נאלץ להסתפק בסגנות אחרי שראשי קבוצת "סקיי" דרשו ממנו לעבוד בשביל הרוכב הבכיר ברדלי וויגינס שהוכתר לאלוף.
וב-2018, אחרי שבתקופת הביניים הזו הוא זכה ארבע פעמים בתואר בצרפת, הוא הגיע ממקום בוגר יותר והבין שהפעם הוא צריך לתת את המקום לחבר אחר לפרוח. לאורך כל שנות ההצלחה של פרום, גריינט תומאס הוולשי היה אחד מהפועלים הנאמנים ביותר שלו, זה שעשה הכל כדי שיזכה. אבל הפעם, כבר בקטע הראשון, נפילה קשה של פרום שגרמה לו לאיבוד זמן יקר הציבה את תומאס כמוביל של "סקיי".
פרום ראה לאט לאט את תומאס מתגבש לאלוף שבדרך, עד שבקטע ה-11 הוולשי השיג את החולצה הצהובה. קטע אחר קטע עבר בלי מהפך, וביום שני האחרון פרום זרק הצידה את האגו ואמר: "אהיה שמח כל עוד רוכב מהקבוצה שלי יהיה בראש הפודיום בפריז. אני אוותר על הזכייה החמישית שלי כדי לעזור לגריינט לנצח". לא כמו לפני שש שנים, ראשי הקבוצה נתנו הפעם לכישרון של הרוכבים לקבוע, ופרום ידע בשבוע האחרון שכבר לא יוכל לזכות הפעם.
תהילה אולימפית
וכך, תומאס ידע שיש לו את כל התנאים להשלים את הניצחון. הוא התחפש למעשה לפרום של השנים האחרונות, ונצץ בסוף השבוע בשני הקטעים המגוונים והמכריעים, לפני הקטע ה־21 והאחרון שייערך היום, הרכיבה לפרוטוקול לשאנז אליזה. בטיפוס המפרך האחרון בקטע ב-19 שלשום, הוא סיים שני אחרי הסלובני פרימוז' רוגליץ' ועוד הגדיל את הפער מאלו שאחריו, ובקטע נגד השעון אתמול הגיע שלישי – אחרי טום דומולין ופרום – כדי להבטיח את הזכייה.
"הפעם האחרונה שבה בכיתי הייתה כשהתחתנתי", הודה תומאס בדמעות אחרי הקטע. "כל המרוץ לא חשבתי על זכייה בטור, ופתאום קלטתי. הייתי בטירוף כשזינקתי, ומנהל הקבוצה אמר לי לקחת את זה בקלות כדי שאבטיח את הניצחון".
נכון, הוא באמת היה אחד מצוות התמיכה של פרום במשך תקופה ארוכה, אבל זה לא אומר שהוולשי הוא עוד רוכב . הילד הרזה מקרדיף כבר בן 32, וכבש פעמיים את האולימפיאדה עם מדליית הזהב במרוץ הרדיפה הקבוצתי, ב-2008 וב-2012. הוא גם זכה שלוש פעמים באליפות העולם באותה תחרות, אבל דווקא שלושת המרוצים הגדולים תמיד התפקששו לו.
בשנה שעברה, למשל, הוא לא סיים בגלל פציעות את הטור ואת הג'ירו, והישג השיא שלו בצרפת עמד על המקום ה-15. אבל משהו השתנה השנה. הוא חגג ניצחון בקריטריום דו דופאן, מרוץ ההכנה לטור דה פראנס, שבו פרום זכה שלוש פעמים בשנים האחרונות, והפוקוס שלו היה מושלם. עד השנה, במאזן שלו היה רק ניצחון אחד בקטע בטור, בשנה שעברה. הפעם הוא זכה בשניים, בזה אחר זה, הקטעים ה-11 וה-12 שהפכו אותו בבת אחת למועמד רציני לתואר.
פס ייצור בריטי
אם וויגינס, אותו האיש שפרום ויתר לו ב-2012, היה הזוכה הבריטי הראשון בטור, בשש השנים שעברו הממלכה שולטת לגמרי בעניינים ותומאס הוא כבר השלישי. בבריטניה הייתה מסורת מפוארת של רכיבה, אבל ההישגים לא תמיד תאמו וכמות המדליות לא הייתה מספקת. רק מה? הכישלון הבריטי באטלנטה 1996 (רק מדליית זהב אחת – בכל הענפים!) הוביל לחשיבה מחודשת ולהזרמת כספים מסיבית מהלוטו בממלכה.
ענף האופניים היה זה שזכה לתשומת לב מיוחדת, בגלל קביעת המומחים שהוא כבר בדרך הנכונה ורק צריך דחיפה. בזכות מרכז רכיבה נוצץ במנצ'סטר ומשאבים רציניים, התוצאות היו מדהימות. בריו, למשל, כל 14 הרוכבים והרוכבות (ולודרום וכביש) הבריטים חזרו עם מדליה.
סר דייב בריילספורד, שהיה אחראי על שיפור הביצועים, סיפר: "בדקנו את המשאית הקבוצתית ומצאנו הצטברות אבק שפגעה בתחזוקת האופניים. הזמנו מנתח שלימד את הרוכבים איך לשטוף ידיים נכון כדי להימנע ממחלות בזמן תחרויות. כל השינויים הקטנים נתנו לנו יתרון".
אותה רצינות יצאה גם מחוץ לוולודרום, והכוונה אינה רק למאות אלפי הבריטים הנוספים שהתחילו לרכוב להנאתם, אלא למרוצי הכביש. הרוכבים הללו קיבלו את אותה המעטפת, וזרמו בזה אחר זה לקבוצת "סקיי" המקומית והעוצמתית שמנפקת אלופים בקצב. זה לא נגמר באלופי הטור, אלא גם בנשים שהשתלטו על הענף, בספרינטר האגדי מארק קבנדיש ובתאומים סיימון ואדם ייטס, היורשים המיועדים של פרום ותומאס.
הוולשים עושים בית־ספר
לכבוד הזכייה של תומאס, בקרדיף התרגשו עם הזכייה של בן המקום, ובית העירייה של בירת וויילס יואר היום בצהוב. אבל כל העיניים הופנו למקום אחד ומיוחד, פס ייצור מרשים יותר אפילו מזה של הרכיבה הבריטית.
רוצים להגיע רחוק? אם אתם במקרה טינאייג'רים באזור של קרדיף, תמהרו להירשם
לתיכון ווייטצ'רץ'. הזכייה של תומאס הקפיצה את ההיסטוריונים המקומיים, שסיפרו שוב שמדובר בחממה לגידול סופרסטארים. שני בוגרים נוספים של ווייטצ'רץ' הם ספורטאי-על: הראשון הוא הסופרסטאר של ריאל מדריד, גארת' בייל, והשני כוכב נבחרת וויילס בראגבי סם וורברטון (שניהם בני 29, לא רחוקים מתומאס).
ועדיין, מנהל התיכון יו ג'ונס-וויליאמס הבהיר שרוכב האופניים היה שונה מבייל ומוורברטון, עם אישיות בולטת פחות: "אלו החבר'ה השקטים שבסופו של דבר יכולים להפוך לכוכבים של מחר. לא שמעת אותו צועק או משוויץ. הוא עוד יכול להפוך לספורטאי הוולשי הגדול בכל הזמנים".
לפנייה לכתב/ת 
