בין קודש לספורט: הקרב על השבת

שרת התרבות והספורט מירי רגב חתמה בשבוע שעבר על תקנה חדשה, לפיה איגודים שיקיימו תחרויות בשבת ללא ניסיון לאתר חלופה עבור ספורטאים דתיים, לא יזכו לתקצוב מהמדינה. החלטה מהפכנית, לכאורה, אלא שספק גדול עד כמה ניתן יהיה לאכוף אותה.

שוויון, לא הדתה / טור

ההחלטה באה בעקבות עתירה לבג"ץ שהגיש ארגון בשם "נבחרת השבת", שטען כי המגזר הדתי סובל מהדרה מהספורט הישראלי. לטענת העותרים, מספר הדתיים בספורט ההישגי נמוך מאחר שהם מבינים כי יתקשו לעמוד בצורך להתחרות בשבתות. זאת למרות שבלא מעט מקרים קיבלו היתרים מרבנים לעשות זאת בחו"ל.

(איור: ליאו אטלמן)

"השרה רגב יוצרת פה איראניזם", טוענים גורמים בוועד האולימפי, שם בטוחים כי לא ניתן לאכוף את התקנה החדשה. בעקבות פנייה של מספר ראשי איגודים הוחלט בוועד לקיים דיון חירום בימים הקרובים, על מנת לבחון את ההשלכות. ועדיין, חשוב להבהיר: חלק מהענפים יוחרגו מהתקנה, ובראשם הכדורגל שהסטטוס-קוו בעניינו יישמר, ותחרויות בינלאומיות שייערכו בישראל.

בנוסף, איגודים יוכלו להמשיך לקבל תמיכה מהמדינה, הנאמדת ב-180 מיליון שקל בשנה, גם אם יקיימו תחרויות בשבת – בתנאי שיצליחו להוכיח כי לא ניתן היה לקיים את הפעילות ביום אחר. ורד בוסקילה, סמנכ"לית הוועד האולימפי וספורטאית אולימפית בעברה, הבהירה בדיון שנערך בכנסת בתחילת השנה: "יש ענפים שאפשר לסגור אם נבטל את התחרויות שלהם בסופי שבוע".

ורד בוסקילה. שייטים בקושי מספיקים להתאמן בימי חול(צילום: אורן אהרוני)

מתקן אחד למדינה שלמה

הבעיה הגדולה ביותר באכיפת התקנה החדשה היא היעדר מתקנים ראויים במדינה. כך, למשל, רק בריכה אחת, שנמצאת במכון וינגייט, עומדת בקריטריונים של התחרויות הרשמיות. באתלטיקה יש רק חמישה מתקנים ראויים (בפינלנד, לשם השוואה, קיימים 250), שלא לדבר על היעדר אולמות. בכדורגל יש 39 מגרשים תקניים עם תאורה במדינה כולה. המתקנים האלה תפוסים במהלך ימי החול, מאחר שמועדונים רבים (כולל קבוצות מקצועניות וספורטאים בכירים) עורכים בהם אימונים. להכניס תחרויות נוספות בלוח הזמנים הצפוף הזה זו משימה כמעט בלתי אפשרית.

בעיה נוספת היא המאמנים. עבור רוב המאמנים של בני הנוער מדובר בעבודה משנית, והעברת התחרויות לימי חול תחייב אותם להיעדרות לא מקובלת מהעבודה. גם הורים רבים, הכוח המניע את הספורטאים הצעירים, לא יוכלו להגיע בימי חול לתחרויות של ילדיהם, שייאלצו מצידם להפסיד שעות לימוד רבות. גם ספורטאים חיילים יסבלו מאוד משינוי כזה.

נציגי משרד הספורט כבר נפגשו עם ראשי איגודים וקיבלו מהם סקירה על אופן התחרויות. הם שמעו בין היתר שאיגודים כמו האופניים או הטריאתלון פשוט אינם יכולים שלא להתחרות בשבת, מאחר שמדובר בתחרויות המחייבות סגירת כבישים. "לא הייתה לנו כוונה לקבוע שלא יהיו תחרויות בשבת, אלא לבחון האם יש מענה לספורטאי שומר מסורת שרוצה להשיג קריטריון, למשל", מסבירים במשרד התרבות והספורט.

מירי רגב. הוועד האולימפי משוכנע שזו תקנה שלא ניתן ליישם(צילום: EPA)

"אין שום סיכוי לאכוף דבר כזה", טוענים גורמים בוועד האולימפי. "רוב הפעילות מתקיימת בשבתות, וכך זה יימשך, בטח ברמת המתקנים הרעועה במדינה. רק אם יונהג שבתון בימי ראשון ניתן יהיה לשנות את העניין. עד אז, ברור שהדבר לא יעמוד במבחן המציאות, מה עוד שכבר החריגו את הכדורגל. זה לא רציני".

איתן זליגר, מאנשי "נבחרת השבת", מסביר מה הניע אותו לצאת למאבק: "לפני שלוש שנים הבת שלי, שהתחרתה בשחייה צורנית, הייתה בכיתה ד', וכשהגיעה אליפות ישראל בשבת היה בכי. אמרתי לה שני דברים: לא תוכלי להתחרות, והיא קיבלה את זה, ושאעשה את כל המאמצים לשנות זאת. לא רציתי ללכת לחקיקה, אלא למגעים עם האיגודים, עד שלא הייתה ברירה. אנחנו לא רוצים לפגוע בתחרויות בשבת. יש שתי אוכלוסיות מודרות בספורט הישראלי - הערבים, שרק שניים מהם הגיעו למשחקים אולימפיים, הכדורגלן רפעת טורק ומרים המשקולות אדוארד מרון, והדתיים, כשרק בת-אל גטרר מהטקוואנדו הגיעה לאולימפיאדה. איפה האחריות של המדינה?"

על טיעוני הנגד, כמו אובדן ימי לימוד, אומר זליגר: "אצל בתי הלימודים בעדיפות שביעית אחרי תחרויות. זה טיעון לא מקצועני. הג'ודאית גפן פרימו עזבה את בית הספר לפני שנה".

גטרר. הספורטאית האולימפית הדתייה היחידה(צילום: איגוד הטאקוונדו)

בפועל, כאמור, הדברים בהחלט בעייתיים. "ימי שבת הם העוגן שלנו", אומר יו"ר איגוד השייט לשעבר יהודה מעיין. "רוב התחרויות נערכות ביום הזה". אמנם מדובר בענף אולימפי מוביל, אבל לא כזה שמשך אחריו הרבה דתיים. "השייט הוא לא תחרות של חצי שעה, אלא נמשך יום שלם", מסביר מעיין. "בימי חול בקושי מספיקים להתאמן, אז עוד להכניס תחרויות?"

יו"ר איגוד השחייה סימון דוידסון מצביע על בעיה נוספת: שופטים שעובדים בהתנדבות ויכולים לעשות זאת רק בשבתות. "זו החלטה שרירותית שגורמת לנו להוצאות של מאות אלפי שקלים שאין לנו. אנחנו תלויים במתנדבים שלא צריכים לקחת ימי חופש. מי יממן את זה?". לדבריו, בכל תחרות שנמשכת שש שעות יש צורך ב-30 שופטים. אם ייאלצו לממן להם את ימי החופש, זה יעלה לאיגוד 80 אלף שקל בכל תחרות. מאחר שהאיגוד מקיים עשר תחרויות כאלו בשנה, מדובר בתוספת עלות של 800 אלף שקל.

גם ענף ההתעמלות נאלץ לתפקד עם מתקן נגיש אחד בלבד. באתלטיקה מתקיימת הליגה בימי שבת, אבל יש מקצים לדתיים אחרי צאתה, ואליפות ישראל נערכת באמצע השבוע. התחרויות שלא מאורגנות על ידי האיגוד מתקיימות בחמישה מתקנים סבירים בלבד – בראשל"צ, בהדר יוסף, בגבעת רם, בנעורים ובנווה שאנן.

"השופטים הם מתנדבים שלא יגיעו בימי חול". סימון דוידסון(צילום: אורן אהרוני)

תחרות בחו"ל דוחה שבת

אלא שכל אלה הם רק קדימון לבעיה הרצינית ביותר - התחרויות בחו"ל. בטניס מועדונים יכולים להירשם כדתיים, ובתחרויות הארציות או האזוריות נציגיהם ישובצו לפני או אחרי צאת השבת. בתחרויות האישיות הארציות, כך מתברר, יש רק שמונה טניסאים דתיים. הבעיה האמיתית מגיעה עם הצורך לזכות בניקוד בינלאומי, מה שמצריך לטוס ולהתחרות בשבתות.

איגוד השחייה מאפשר לשחיינים דתיים להתחרות באמצעות שינוי של מקצים, או שהוא מאפשר להם לשחות לבד נגד השעון לפני כניסת השבת, אלא שאז אין להם אפשרות לזכות במדליה. את אליפות הצעירים עד גיל 14 מקיימים באמצע השבוע, אך בגילים בוגרים יותר היא כבר נערכת בשבתות. "מתוך 5,000 שחיינים יש אולי חמישה דתיים מעל גיל 15", חושף דוידסון. "האבסורד הוא שאם שחיין דתי עושה קריטריון לאליפות אירופה, נותנים לו אישורים מיוחדים להתחרות שם, כי גויים מפעילים את התחרות".

הרבה יותר נחרץ בעניין האחרון נשמע יו"ר איגוד הסיוף, אורי חרל"פ: "מי שלא יתחרה בארץ בשבת, לא יתחרה בחו"ל בשבת. לא מחזיקים את הדת ככה או ככה, איך שרוצים. כל הפעילויות של איגוד הסיוף מתקיימות רק בשבתות, וגם הסבב העולמי נערך רק בסופי שבוע. דתי לא יכול להיות בנבחרת ישראל, אם הוא כמובן לא רוצה לחלל שבת. מבחינתי אם הוא מתחרה בחו"ל, הוא יכול לעשות את זה גם בארץ".

נבחרת הגברים הישראלית בסיוף. רק אולם אחד בארץ מיועד לתחרויות(צילום: אוגוסטו ביזי, איגוד הסיוף)

משך תחרות סיוף הוא מינימום שש שעות, כשבין 20 ל-25 כאלו מתקיימות מדי שנה. בכל תחרות מתחרים יותר ממאה סייפים, וכל מתחרה חייב להשתתף בלפחות ארבע תחרויות בשנה כדי לצבור נקודות דירוג. רק באולם אחד, בגני תקווה, הוחלט להקדיש את המקום לתחרויות, ובחצרו הונחה מכולה עם כל הציוד הנדרש.

"בכל תחרות יש 20 שופטים ו-20 מאמנים שעבורם זה חלטורה", מספר חרל"פ. "האנשים הללו לא יכולים להפסיד 20 ימי עבודה. הצעתי פתרון: להשיג מימון לשופטים ולמאמנים שלא יעבדו כמעט חודש, ושיעמוד לרשותנו עוד אולם עם ציוד במהלך ימי השבוע, ואז לא תהיה בעיה. בתנאים שיש היום במדינת ישראל הדבר בלתי אפשרי".