שוויון, לא הדתה / טור
היוזמה של משרד התרבות והספורט, המבקשת למנוע תקציבים מאיגודי ספורט שיקיימו תחרויות בשבת, היא צעד בכיוון הנכון. אלה הזועקים נגדה "הדתה" לא מתעניינים בזכויות אדם, בשוויון הזדמנויות או בחופש, אלא בעיקר רוצים לשמור על עולם הספורט כשמורת טבע חילונית
בין קודש לספורט: הקרב על השבת
"ההעתקה החפוזה של מועד התחרות מיום שישי ליום שבת במהלכו של ההליך לקביעת הנבחרת הישראלית לאליפות האירופית הייתה לא ראויה, והיא פוגעת, שלא כדין, בסיכוייו של העותר עקב שלילת זכותו להמשיך ולהשתתף בתחרות נוכח היותו שומר מצוות". את הדברים האלה אמר השופט חנן מלצר כבר לפני כעשור, בהחלטתו למתן צו ביניים בעקבות עתירה של הסייף יובל פרייליך נגד קיומה של תחרות בשבת. למרבה הצער, המסר הזה – שניתן היה לשמוע מבית המשפט גם בדיונים על הכדורגל בשבת בערכאות השונות – עדיין לא חילחל לאיגודי הספורט.
באינספור מקרים לאורך שנות הגלות נאלצו יהודים להסתיר את אמונתם הדתית ואת זהותם, כולל את שמירת השבת. תרשו לי לצטט עוד שופט, שהתנסח כך: "טול מהיהדות את השבת ונטלת ממנה את נשמתה. אכן, השבת מקפלת בחובה את תמצית צביונה של היהדות. על צביונה של השבת נתנו נפשם רבים מבני עמנו בהיסטוריה רוויית הדם שלנו". על החתום: לא אחר מנשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק.
לא ייתכן שמדינת ישראל תאלץ אדם לבחור בין הדת לבין העיסוק בספורט. לא סביר שאליפויות ישראל בענפים אולימפיים כמו ג'ודו ושחייה יתקיימו בשבת. את האילוצים הטכניים של האיגודים אפשר לפתור עם יצירתיות ורצון טוב, בתנאי שיהיה רצון טוב.
אם אוכלוסייה גדולה שנמנע ממנה עד היום להתחרות תוכל להשתלב בענפים השונים, הספורט הישראלי רק ירוויח. סטטוס-קוו? רוב מצדדיו בתחום הזה בוודאי תומכים בו פחות כשזה נוגע לתחבורה ציבורית בשבת, למשל. אין הכרח לקדש את הסטטוס-קוו בנושאי דת ומדינה. אם יש עוול – ראוי לתקן אותו.
היוזמה בעניין איגודי הספורט לא מוחקת את הזגזוג המרהיב של מירי רגב בעניין הכדורגל בשבת, אבל היא כן צעד בכיוון הנכון. לא, הסירו דאגה מליבכם, בקצה הדרך הזו אין מדינת הלכה. כל מה שיש הוא שוויון הזדמנויות בין קבוצות שונות בחברה הישראלית.
לפנייה לכתב/ת 
