יכולותיך האבהיות משפיעות על המשיכה שלה

"כשאני ואוהד היינו צעירים, התרשמתי מאוד מהעצמאות שלו. מזה שהוא איש העולם הגדול, בטוח בעצמו ואוהב את הספייס והחופש שלו. זה היה נראה לי גברי והגביר את המשיכה שלי אליו. כשהפכנו להורים התכונות הללו החלו להפריע לי. התחלתי להסתכל עליו כעל אדם שמרוכז בעצמו, שמתקשה להקריב את הנוחות שלו למען הבית והילדים. הנסיעות לחו"ל ושלל התחביבים בגינם הוא מרבה להיעדר, גם כשאני והילדים צריכים אותו מאוד, כבר לא העידו על הגבריות והעצמאות שלו, והתחלתי להבין שהוא בעצם יותר חלש ממני כי אינו מסוגל להכיל את כל מה שקורה בבית ואת כל מה שנדרש ממנו לעשות" (נירה, 38).

"אני חושבת שהתאהבתי בנמרוד ברגע שראיתי אותו משחק עם האחייניות הקטנות שלי. זיהיתי את החיבור שלו לילדות, את האופן שבו הוא יכול להשתולל ולשחק כמו ילד, אבל בו בעת גם להישאר מבוגר, לדאוג להן ולהבין מה הן צריכות. בדיעבד זאת הייתה תחושה נכונה, כי אני רואה את הרגישות והנוכחות הטובה שלו עם ילדים גם היום כשהוא אבא. אנחנו הרבה שנים ביחד ולא תמיד הכול רומנטי, אבל אני מרגישה שההערכה שלי אליו בתחום ההורי מחזקת מאוד את הזוגיות שלנו" (דינה, 43).

זהויות של נשים

לנשים יש זהויות שונות שמתקיימות כל הזמן במקביל, כאשר בכל תקופה זהות אחרת מתקדמת למרכז הבמה ונעשית דומיננטית יותר מהאחרות. אנחנו מדברים על הזהות המקצועית, הזוגית, ההורית והחברתית. בגיל ההתבגרות, הזהות החברתית מדווחת על ידי בנות כדומיננטית וחזקה מאוד. מאוחר יותר, חלק מהנשים מדווחות כי זהותן המקצועית מתקדמת למרכז הבמה והן עסוקות בבחירת מסלול לימודים או בעיסוק שמסקרן ומתגמל אותן.

ההערכה שלי אליו בתחום ההורי מחזקת את הזוגיות שלנו(צילום: Shutterstock)

נשים שנמצאות במערכות יחסים זוגיות ללא ילדים מתארות עיסוק רב בזהותן הזוגית - איזו בת זוג אני, איזו מערכת יחסים אני רוצה, מי בן הזוג שבחרתי, מה מתאים לנו, מה מתנגש ועד כמה הזוגיות הזאת מספקת וטובה עבורי. ולבסוף, כשנשים הופכות לאמהות נכנסת זהות חדשה לתמונה - הזהות האימהית. דניאל סטרן, תיאורטיקן התפתחותי חשוב שחקר את הקשר בין אמהות וילדיהן, דיבר על שינוי מבני, מהותי וכמעט אישיותי שקורה אצל נשים כשהן הופכות לאמהות. הדאגה לילד שהן הביאו לעולם והן אחראיות על קיומו יוצרת התמקמות מחודשת בחיים, ונשים מתמודדות עם שינויים רבים עקב כך, גם בזוגיות ומול בני הזוג שלהן.

הזהות הזוגית אינה נעלמת או מתנדפת כשאישה הופכת לאם, אבל משהו בציפיות ובתפיסות של נשים רבות משתנה, ויש איזה מיזוג או השפעה הדדית חזקה בין הזהות הזוגית לבין הזהות ההורית. משיחותיי עם נשים בשלבים התפתחותיים שונים, אני מתרשמת שאם לפני הפאזה המשפחתית נשים התייחסו יותר למדדים כמו תקשורתיות, ניהול כעסים בזוגיות, פרגון הדדי וסיפוק מחיי המין, עם המעבר לאמהות נכנס אצל נשים רבות התפקוד ההורי של בני זוגן כמדד חשוב נוסף להערכה הזוגית.

הכוונה היא שאם הן מאוכזבות מהנוכחות ההורית של בן הזוג, וחשות כי הוא אינו מעורב מספיק בגידול הילדים, או חשות חוסר שביעות רצון מהאופן שבו הוא נוכח (למשל כשיש חילוקי דעות משמעותיים ועקביים על הקו החינוכי שנוקטים מול הילדים), הכעס והמרמור על כך מחלחל פעמים רבות גם למערכת הזוגית. לעומת זאת, כשהן חשות שבן זוגן הוא פרטנר הורי ראוי ומעורב, שלוקח חלק פעיל בגידול הילדים וחולק עימן באחריות ובעומס - האלמנט הזה נכנס כמדד מרכזי בשביעות הרצון הזוגית.

על פניו, זה דבר טבעי כי החיים הזוגיים מושפעים מאוד מרמת העומס והלחץ בבית, ומרמת שביעות הרצון הכללית שכל אחד מבני הזוג מרגיש בחייו. עם זאת, מעניין לראות עד כמה הורות שוויונית ומשותפת תורמת לתחושת הסיפוק, ומעניקה לזוגות ערוץ נוסף שדרכו הם יכולים לחזק את הקרבה והשיח ביניהם.

נשים מספרות לי לא פעם שבני זוגן כועסים עליהן שהן לא מספיק משקיעות בזוגיות, שהן איבדו את ה"זיק" הרומנטי, שהן לא שמות בסדר עדיפות גבוה את הבילויים או לא מוכנות לנסוע לבד כזוג כשהילדים עוד קטנים. חלקן חשות שעבור בני הזוג הזהות הזוגית היא ישות נפרדת מזו ההורית, דבר השונה מאוד מאיך שהן עצמן חשות. עבורן, כלל הזהויות (ובמיוחד זו הזוגית וההורית) משולבות יחדיו.

מה עושים כשהזוגיות בסך הכול טובה - יש אהבה, שותפות ותמיכה, אך בנושאים ההוריים ישנן אי-הסכמות, חיכוכים רבים או חלוקה לא סבירה של הנטל? ראשית, מגדירים עוגנים זוגיים שנועדו לשמר ולטפח את המרכיב הזוגי (בילוי זוגי אחת לשבוע, הגדרה של שעת כניסה משותפת למיטה, צפייה משותפת בסדרה וכדומה), ומעבר לכך, מבינים שהורות היא חלק מהותי בחיים הזוגיים, מתוך הבנה שהזהות ההורית והזוגית משלימות זו את זו, ואינן מתחרות זו בזו.

המקרים בכתבה אמיתיים, אך השמות והפרטים שונו למניעת זיהוי.