אלאניס מוריסט בארץ: כמה אירוני שלא שמעו טוב
על הבמה זה נראה נהדר, אלאניס מוריסט הפיצה חיוכים לכל עבר - אבל הסאונד מעולם לא היה רע כל כך. קהל אדיר בא להתרפק על פסקול התבגרותו, זמרת שהיא "קול של דור", שהוא פשוט לא הצליח לשמוע
קשה לחשוב על שיח מייגע יותר מאשר זה שעוסק בסאונד הופעות. ממש כמו נושא "תל אביב בקיץ: חום, לחות וקווים לדמותם", גם הלהג סביב איכות השמע בהופעות בדרך כלל הוא מפגש מעיק בין שני אחוז מביני עניין ובין היתר - מומחים באזני עצמם, שמשמיעים דעה סובייקטיבית אשר ברובה מבוססת על מקום העמידה או הישיבה שלהם במופע. בקיצור, בישראל כמו בישראל - כולם סאונדמנים.
אבל לכל כלל יש יוצא מן הכלל, וניכר שההופעה של אלאניס מוריסט אמש (ב') בלייב פארק ראשון לציון, היא מקרה נדיר ויוצא דופן. שכן - ואת זה יגידו לכם גם אלה שאינם נמנים עם בוגרי קורס טכנאי סאונד - קשה לחשוב על פער גדול יותר מזה ששרר אמש בין הבמה והרמקולים.
לא שאפשר לבוא בתלונות אל הזמרת הקנדית בכל הנוגע לאיכויות ההופעה שלה. גם בתספורת קצרה שמשדרת בגרות כמעט מנוגדת לכל מה ששידרה אז בניינטיז, כשעולם שלם הפך את שיריה לפסקול התבגרות; גם כשמרגע עלייתה לבמה עם All I Really Want היא הזיעה דליים ובטח התחרטה על התלבושת - גם אז היא שיגרה חיוכי ענק לכל עבר, הפיצה חן נדיר ונראתה כמי שבאופן אותנטי נהנית להיות כאן. רצועה קרועה ברגל או לא.
אולי זה גם קשור לאופן בחירת וחלוקת השירים. כן, הלהיטים הגדולים צריכים לרוב להישמר לסוף (אלא אם קוראים לכם טיים אימפלה והחלטתם לירות את השלאגר הגדול שלכם בשיר השני בערב, ואיכשהו זה עבד לטובתכם). אבל סט-ליסט טוב פורש אותם על פני ערב שלם. ובמקרה הזה, חרף הבלחות בודדות, העסק התחיל להתרומם קצת אחרי Hand In My Pocket, בשרשרת שכללה את Head over Feet, Heands Clean, Oughta Know וכמובן Ironic - רגע חזק של שירה בציבור, מקהל שציפה לו ערב שלם.
זה הסתיים ב-Thank You (לא לפני רגע משונה ומעט שכונתי שבו הודו אלאניס וחבריה לכל מי שליווה אותם בסיבוב הופעות זה), ובמה שנראה כהבעת תודה אמיתית של מוזיקאית שזוכה פה לגלי אהבה אדירים אפילו בביקורה השלישי במחוזותינו.
גם ב-2018 אלאניס מוריסט היא מוזיקאית חשובה. היא כבר לא מייצרת להיטים כמו פעם, ומבחינה צלילית והווייתית נמנית עם דור זמרים שעיקר תהילתם הגיעה אליהם מעבודתם המוקדמת, אבל היא לחלוטין נחשבת פורצת דרך בכל הנוגע ליכולת שלה לייצג קול נשי חזק ברוק הגיטרות, ועל האיכויות הווקאליות שלה קשה להתווכח גם היום.
מדובר באמנית אינטליגנטית ורהוטה שהקדימה את זמנה מבחינת חשיבה פרוגרסיבית, וקשה לערער על היכולת שלה להשפיע על דור שלם של יוצרות ויוצרים, מתבגרות ומתבגרים. כאלה שבשנות פריצתה היו בגיל הנכון כדי להפנים וליישם את הרעיונות שכתבה עליהם ולהנחיל אותם לדורות באים.
על הבמה בישראל היא נתנה את כולה, חבל שאת אחת הזמרות היחידות שעוד אפשר להגדיר כ"קול של דור" - היה קשה לשמוע.
