חולה סכיזופרניה מכר את בית המשפחה – החוזה בוטל

תושב הדרום חתם על חוזה מול יזם נדל"ן, אבל ביהמ"ש קבע שהוא לא הבין את משמעות מעשיו ואת האפשרות שמשפחתו תישאר ללא קורת גג

עו"ד כפיר יפתפורסם: 05.08.18 , 07:33

בית המשפט המחוזי בבאר שבע הורה לאחרונה לבטל הסכם שבמסגרתו רכש יזם נדל"ן דירה מתושב העיר המתמודד עם סכיזופרניה: השופטת גאולה לוין קבעה כי המחלה פגעה בכושר השיפוט של המוכר, שככל הנראה לא הבין את משמעות מעשיו ואת האפשרות שמשפחתו תישאר ללא קורת גג.

החוזה נחתם ב-2013 ולפיו נקבע שהדירה תימכר תמורת 800 אלף שקל, התשלום הראשון יעמוד על 150 אלף שקל, ויתרת הסכום תשולם ביום המסירה, בכפוף לכך שהמוכר ימציא "נסח טאבו נקי". אם המוכר לא יבצע את המוטל עליו, צוין, המסירה תתבצע אבל הוא לא יקבל את כספו. זמן קצר לאחר מכן פנו בנו של המוכר ורעייתו לקונה וביקשו לבטל אותו ולהחזיר את התשלום הראשון, משום שהאב מתמודד עם סכיזופרניה ולא הבין שהוא מוכר את הדירה של המשפחה.

חוק ונדלן

בני זוג ניצלו חולת אלצהיימר כדי לגור בביתה

עו"ד אברהם (בומה) ברחד

בת 92 שוכנעה להשכיר את ביתה באזור לתשע שנים, ללא ביטחונות, תמורת 3,500 שקל בחודש. בתום הליך משפטי ארוך נקבע שההסכם מבוטל

בני זוג ניצלו חולת אלצהיימר כדי לגור בביתה

הרוכש התעקש על קיום ההסכם ובמרס 2015 הגיש תביעה לאכיפתו. במענה טען האב שהוא חתם על ההסכם כשהיה במצב מעורער ולא הבין מה הוא עושה. הוא ציין שכיום הוא מאושפז במחלקה סגורה לאחר הידרדרות משמעותית. לדבריו הוא לא היה מעורב בפועל בעסקה למעט החתימה על הסכם המכר, שנעשתה תחת השפעת אחד מבניו. לפיכך ביקש לקבוע כי העסקה בטלה כאילו "לא נעשה דבר".

בשלב הראשון, ולנוכח מצבו הנפשי, הורתה השופטת גאולה לוין למשפחתו לקיים הליך אפוטרופסות בבית המשפט למשפחה, ובינואר 2016 מונו רעייתו ואחד מבניו כאפוטרופוסים לרכושו.

בבואה להכריע בסכסוך הבהירה השופטת שעומד בפניה אחד מאותם מקרים "קיצוניים ופתולוגיים" שמצדיקים להורות על בטלות ההסכם. היא ציינה שאף שמסקנתו של פסיכיאטר שמינתה הייתה כי מצבו של הנתבע במועד חתימת העסקה היה סביר, הראיות והעדויות שנשמעו מוכיחות כי כושר השיפוט שלו פגום והוא לא יכול היה להבין את משמעות החוזה והשלכותיו הרות הגורל עליו ועל משפחתו.

על כך הוסיפה השופטת לוין את התרשמותה שלפיה "הנתבע חתם על ההסכם תחת השפעת בנו וללא הפעלת שיקול דעת עצמאי". הבן אכן הבהיר בעדותו כי הוא זה שסיכם עם התובע על המכירה, ואילו אביו הובא רק למעמד החתימה.

והשופטת האמינה לו שאביו פשוט עשה מה שאמר לו, והדגישה שמדובר בעסקה שהכוחות בה אינם שווים: התובע הוא יזם שרצה לרכוש את הדירה כדי לקדם פרויקט פינוי-בינוי, ואילו הנתבע הוא איש חולה שהסכים לוותר על ביתו היחיד.

לבסוף היא ציינה כי אף שהיא לא מוסמכת לקבוע אם הדירה – שרשומה על שם האב – שייכת גם לרעייתו, עצם האפשרות שהדבר נכון מעלה את הסברה כי ביצוע ההסכם יקפח את זכויותיה.

משכך נדחתה התביעה לאכיפת ההסכם ונקבע כי הוא בטל. הנתבע חויב להחזיר לתובע 151,340 שקל – סכום התשלום הראשון כולל הפרשי הצמדה. מנגד, התובע חויב בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 30 אלף שקל.