חבר מביא חבר, הגרסה האוסטרית
עצוב לחשוב שנבחרת לאומית שאיבדה את מעמדה בציבור הולכת ומתרחקת מהישגים ומייצוג לאומי אמיתי של ישראל
בפוליטיקה ידוע שאם צד אחד מעוניין במועמד מסוים ואילו צד שני במועמד אחר, מגיעים לפשרה ומריצים מועמד שלגביו אין מחלוקת. הבעיה היא גם שלרוב אין התאמה לתפקיד. רק מי שאינו מבין כלום בקשר שבין האוהדים לנבחרת יכול לבחור בהרצוג כמאמן. אך מי שהביא את המנהל המקצועי האוסטרי הביא עכשיו את החבר שלו. חבר מביא חבר ממיט אסון על הכדורגל הישראלי.
בימים אלו, בהם לאומיות היא מילה גסה, עצוב לחשוב שנבחרת לאומית שאיבדה את מעמדה בציבור הולכת ומתרחקת מהישגים ומייצוג לאומי אמיתי של ישראל. היה ראוי שיוביל את הנבחרת מאמן כמו ניר קלינגר, מי שהיה קפטן, שיחק שנים רבות, תרם לנבחרת והפך למאמן מצוין. אבל בעסקונה כמו בעסקונה הכל הפוך. אינטריגות ומניעים אישיים. ככה זה עבד עד היום: מי שלא יפריע לאנשי החליפות להסתובב בבתי מלון עם הנבחרת ולהתחכך בדאווין - יהפוך למאמן.
לכן מאמן זר שלא מכיר את הטריקים מושלם לתפקיד. מניעים ספורטיבים אמיתיים? הצחקתם את הרצוג שבעצמו בטח לא מאמין על המתנה שקיבל מחבר.