גם יהודים חילונים ייפגעו מחוק הלאום

בניגוד לדעה הרווחת שלפיה החוק הוא הצהרתי בעיקרו, בשטח יהיו לו השלכות מוחשיות על כל מי שאינו יהודי-דתי-אורתודוכסי

ד"ר עירית קינןפורסם: 06.08.18 , 11:10

ח"כ בצלאל סמוטריץ'(צילום: אלכס קולומויסקי)

עשרות האלפים שהצטרפו למחאת הדרוזים נגד חוק הלאום מעוררים תקווה. היקפם המספרי - ששווה ערך לכמחצית מכלל הדרוזים בישראל - מוכיח עד כמה צדק תא"ל אמל אסעד כשאמר שזו איננה מחאה של הדרוזים, אלא של כל ישראלי. ואכן, החוק דורס לא רק דרוזים, ולא רק ערבים, אלא את כל מי שאיננו יהודי-דתי-אורתודוכסי.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

זהו איננו חוק לאום אלא חוק לקביעת דרגות אזרחות בישראל: בראש, יהודים דתיים-אורתודוכסים, אחר כך שאר היהודים, ולבסוף הערבים, שהורדו בו למעמד מיעוט נסבל, שההתייחסות היחידה אליו היא הפגיעה בשפתו. חשוב להבין שלא מדובר בהצהרות בלבד. לחוק יש משמעות מעשית שתפגע בכל אזרחית/אזרח, כל פעם במישהו אחר.

לגבי הערבים זה די ברור. מלבד השפה, החוק קובע שהתיישבות יהודית היא ערך לאומי, ושהמדינה תפעל "לעודד ולקדם הקמה וביסוס שלה". מכיוון שהקרקע בישראל שייכת למדינה (ולקק"ל), ובהיעדר סעיף שיאזן זאת, ניתנה כעת הרשאה רשמית להקצות קרקע ליהודים בלבד.

זהו למעשה אישור חוקתי למניעת הקמת יישובים ערביים חדשים. יחד עם חוק ועדות הקבלה (הקיים כבר), שמתיר ליישובים לסרב לקבל אליהם מיעוטים, מדובר בכליאת האזרחים הערבים בצפיפות יישוביהם הקיימים ללא פתרונות דיור לדורות החדשים. כפי שראינו לאחרונה בעפולה, גם בערים לא פשוט לערבים לקנות דירה. בזהירות המתבקשת, החקיקה הזאת מזכירה את "תחום המושב" האנטישמי, שרק בו הותר ליהודים להתגורר ברוסיה הצארית.

לגבי היהודים, יש לשים לב לשילוב בין תוספת המילה "דתית" (שהוכנסה בלחץ ח"כ בצלאל סמוטריץ'), לבין סעיף שקובע את מימוש זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי; לסעיף שמגביל את זיקת המדינה לזרמים של העם היהודי לתפוצות בלבד (בלחץ המיעוט החרדי, כדי למנוע הכרה בישראל ביהדות לא אורתודוכסית ובזכויותיה), ולהיעדר הזכויות לתרבות ולשוויון.

השילוב הזה מאפשר למדינה, ואולי אפילו מחייב אותה, למנוע שוויון מהקהילות היהודיות הרפורמיות/קונסרבטיביות/חילוניות. דוגמא טובה היא המונופול של הרבנות על כשרות, נישואים והתפילה בכותל המערבי. חוק היסוד החדש מקבע עיוותים כאלה תוך פגיעה ברורה בחופש הדת. לאלה החושבים שזו פרשנות מוגזמת כדאי להזכיר שאיש לא האמין שייאכף התיקון המביש לפקודת הנישואין מ-2013, שקובע עונש מאסר שנתיים על אי-רישום נישואים ברבנות (שמסרבת לרשום נישואים שלא על-ידי רבניה). והנה, בצד חגיגת חוק הלאום נאכף התיקון לראשונה, והרב דב חיון נעצר.

לא במקרה נעדרות מחוק הלאום המילים דמוקרטיה ושוויון. דמוקרטיה היא בראש ובראשונה הכרה בשוויון ערך האדם, דבר שהמיעוט ששולט בבנימין נתניהו כופר בו לחלוטין. טעות לחשוב ששוויון זכויות מעוגן כבר בחוקי יסוד קודמים. הזכות לשוויון לא קיימת אפילו בחוק כבוד האדם וחירותו, וזאת בדיוק בשל הלחץ הפוליטי של המפלגות הדתיות, שחששו מהשפעת סעיף כזה על חוקים דתיים קיימים, למשל כאלה שנוגעים לגיוס חרדים, לחוקי האישות ועוד.

למעשה, הזכות לשוויון נגזרת בישראל מחוק כבוד האדם וחירותו באמצעות פסיקות של בית המשפט העליון, שנשען על סעיף שבו שמדבר על רוח ערכי מגילת העצמאות, כדי לפרש את כבוד האדם בין היתר כזכות לשוויון. כיום, כשהכנסת פועלת לחקיקת "פסקת התגברות" שתגביל את בית המשפט, ההשלכות מסוכנות ממש. טענות הפוליטיקאים בנושא זה הן משחק ציני של הסתמכות על בית המשפט שיכסה על ערוותם תוך ניסיונות לפגוע בו. מבחינת האזרחים/יות, זוהי משענת שנחלשת והולכת.

השאלה היא אם אנחנו, רוב האזרחים, נצליח להתעורר. מדינת הלאום היהודי כבר קיימת. כעת הזמן להיאבק על אופייה ולקדם חזון של אזרחות משותפת במחויבותה לשוויון ערך האדם, כבודו וחירותו, שבו בזמן מכירה בזכות לתרבות - בתמיכת המדינה - של כל קהילה, ללא הבדל דת, גזע ומין, ובתנאי שתקבל על עצמה את העקרונות הללו ותימנע מכפיית אורחות חייה על האחרים.

לאומנים לא מסתפקים בדיכוי לאומים אחרים ולעולם לא יידעו שובעה. הדרך היחידה להצלת המדינה ולהצלת מעמדנו, אזרחים ואזרחיות סוג ב' ו-ג', היא ברית נאורות של הליברלים/יות שביננו והפיכתה לכוח פוליטי משמעותי. גם היהודים וגם הערבים חייבים לגלות מתינות, פשרה ויצירתיות, שתאפשר ברית כזאת. זהו הסיכוי היחיד להחיות את חזונו של הרצל ולהשליך לפח את הפירות הבאושים של נתניהו.