הניקוד בחוץ, פובליציסטיקה ופרסומות בפנים: כך נראים כיום לימודי הלשון בבתי הספר

לא מעט בוגרים של מערכת החינוך הישראלית בכלל, ותלמידים ללשון בפרט, כנראה שאלו את עצמם בזמן שיעור על נושא ונשוא, חפ"ן, חפי"צ או שוואים, "למה אני באמת צריך לדעת את זה?". העברית הרי שגורה בפי רובנו, שמדברים בעברית, כותבים בעברית וחושבים בעברית.

אולם מומחים ומורים רבים ללשון, וגם לא מעט הורים, יעידו שבימים שבהם האימוג'י מחליף במידה רבה את המילה הכתובה, והתכתבות בוואטסאפ מחליפה שיחה – השפה עומדת בפני אתגרים לא פשוטים. עם כל אלו מתמודדים כיום בכיתות הלימוד. גם אתם רוצים להתמודד עם האתגרים? בחנו את עצמכם כאן בכמה שאלות בלשון.

הנתונים של מבחני הפיזה הבינלאומיים מ-2015 (האחרונים שפורסמו) ביחס לתלמידי ישראל משרטטים את התמונה הבאה: הציון הממוצע של אוריינות הקריאה בישראל הוא 479, ומדובר ב-13 נקודות מתחת לציון הממוצע של מדינות OECD. כמו בנתוני הזכאות לבגרות, בחינה מדוקדקת יותר של הישגי התלמידים בקריאה מצביעה על פערים אדירים בין יהודים לערבים, בין בנים לבנות ובין עשירים לעניים.

כך למשל, הציון הממוצע של אוריינות הקריאה בקרב תלמידים יהודים הוא 507, בשעה שאצל הערבים הוא נמוך ב-116 נקודות ועומד על 391. הציון הממוצע של הבנות הוא 490 לעומת 467 אצל הבנים, ופער של קרוב ל-100 נקודות נמצא בין הציון של תלמידים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה לאלו ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. על רקע הנתונים הללו גובשה בשנה האחרונה במשרד החינוך תוכנית שמטרתה לחזק את כישורי הקריאה והכתיבה של התלמידים.

סלוגנים מפרסומות במקום טקסטים מקראיים

לשון הוא כמובן מקצוע חובה בבתי הספר. כחלק מרפורמת "למידה משמעותית" של שר החינוך הקודם, שי פירון, בחינת הבגרות בלשון, תחביר, הבעה והבנת הנקרא מתקיימת כיום לרוב בכיתה י"א, ולא בכיתה י' כפי שהיה נהוג בטרם יצאה הרפורמה לדרך. עם זאת, בכיתה י' עוברים התלמידים בחינה פנימית על החומר, שלה משקל של 30% מהציון הסופי.

באשר לתוכן הנלמד, שנת 2003 סימנה שינוי משמעותי בהוראת הלשון בבתי הספר. עיקר השינוי הוא במעבר מהנושאים הלשוניים, הדקדוק, חוקי הלשון והוראתם כמקשה אחת – ללימוד בתוך קונטקסט. מגמה זו התחזקה בשנים האחרונות, והיא מצטרפת למגמה נוספת: התעמקות בתחביר, כתיבה והבנת הנקרא, במידה רבה על חשבון כללי הדקדוק הנוקשים של השפה.

במילים אחרות, כללי הניקוד נלמדים היום באופן שולי ביותר ובהיקפים נמוכים בהרבה מבעבר. גם נושאים כמו שוואים, בניינים וגזרות נלמדים היום בהיקף מצומצם יותר, וכשהם כן מגיעים לכיתה, זה לרוב בתוך טקסט שנלמד ונחקר על ידי התלמידים.

בנוסף, גם טקסטים מהמקורות כבר לא נלמדים, ונושאים כמו התמזגות עיצורים ודיפתונג נותרו מחוץ לתוכניות הלימוד העדכניות. התחליף, בין היתר, הוא פעילויות אינטראקטיביות שמטרתן לגרות את התלמידים ולעודד את החשיבה ואת יכולת ההבעה שלהם. באחת מהן, למשל, מתבקשים התלמידים בכיתות להציע חלופות עבריות למילים לועזיות מוכרות כמו "ספינר". מטלה נוספת היא כתיבת ערך ויקיפדיה על נושא מסוים. בין היתר מתבקשים התלמידים לתרגל עבודה מול כמה מקורות ידע.

שינוי משמעותי ודרמטי לא פחות שנרשם בשנים האחרונות הוא התמקדות בהבנת הנקרא. התלמידים מתבקשים לקרוא קטעי עיתונות וטורים פובליציסטיים, אבל לא רק. גם סלוגנים וסיסמאות מקמפיינים פרסומיים מנותחים על ידי התלמידים. כך למשל נכנסו לספרי הלימוד שאלות על המכנה המשותף לסיסמאות מקמפיינים מהעבר כמו "שימו פס. נקודה", "בכל הקשור לדייסות יש לי כלל: ברזל" ו"לא תשכחו את הברית. מילה שלנו".

ויש גם משימות יצירתיות יותר. באחת מהן מתבקשים התלמידים, בהמשך לרישום חשמלי של גלי מוח בזמן ערות ושינה, "לתאר במילים את הרישום בכל אחד מהשלבים". עוד מתבקשים התלמידים להציג את עמדתם ביחס לטורים פובליציסטיים במגוון נושאים - כמו עונש מוות, אופן רישום תעודת הזהות ושתיית אלכוהול – תוך התמקדות בניסוח הטיעון. לאחרונה גם הושם דגש על אוצר מילים, והתלמידים מתבקשים להסביר משמעויות של מילים בתוך קונטקסט.

בנוסף, התלמידים מתבקשים לתרגל הבעה בעל פה ולא רק בכתב. על פי חוזר המפמ"ר (מפקח מקצועי ראשי) לשנת הלימודים הבאה, 15% משעות ההוראה של מקצוע הלשון יוקדשו להבעה בעל פה. התלמידים מתבקשים לקרוא בקול בכיתה טקסטים מנוקדים וכאלה שאינם מנוקדים, ובכיתות ח' וט' אף להעביר הרצאה בפני הכיתה בנושא מסוים, כאשר הדגש הוא על תקינות השפה.

בחטיבות העליונות ישנו גם דגש על "שם המספר". כך נכתב בחוזר המפמ"ר לחטיבות העליונות: "שימוש תקין בשם המספר בדיבור היומיומי מצביע יותר מכל על דובר עברית השולט בשפתו. נושא זה מצוי גם בתוכנית הלימודים של חטיבת הביניים. יש לעסוק בו באופן רציף ומתמשך לאורך כל שנות הלימוד ולא ללמדו באופן ממוקד רק לקראת הבחינה (הכוונה לבחינת הבגרות - א"י)" .

"האתגר? לגרום לתלמידים לאהוב את המקצוע"

"תוכנית הלימודים כיום היא הרבה יותר פונקציונלית ומתאימה את עצמה למאה ה-21", אומרת ראש החוג ללשון העברית במכללה האקדמית אחוה, ד"ר עליזה עמיר, המשמשת גם כאחת היועצות המקצועיות להוראת לשון. "בנוסף, השילוב הטכנולוגי הוא מאוד חזק. בעבר כתבו בשיעורים באמצעות נייר ועיפרון, וכיום זה כבר קורה באמצעים טכנולוגיים כי זה העתיד. כיום נותנים לתלמידים לקרוא טקסטים דיגיטליים בשיעורים, כי אנחנו יודעים שהם גולשים באינטרנט אבל חסרה להם קריאה מושכלת. לכן, ההתמקדות כיום היא ביכולת לקחת את המידע, להעריך אותו ולמזג אותו".

עם זאת, ד"ר עמיר מודה שכניסת הטכנולוגיה לשיעור היא תהליך איטי: "הרבה בתי ספר, גם כיום, עדיין לא משתמשים בטכנולוגיה שמקדמת את תחום הדעת, וזה תהליך טבעי בכל העולם. בכל העולם מדברים על חסמים בשילוב טכנולוגיה בהוראה, אבל זה ממש הולך ומתקדם". מנגד מספרת ד"ר עמיר כי מה שחסר לילדים זה "מיומנויות של כתיבה, כתיבה תקינה, הפקת משמעות ועבודה עם כמה מקורות מידע במקביל".

פרופ' דורית רביד, מומחית להוראת לשון עברית מאוניברסיטת תל אביב, אומרת כי "הוראת הלשון העברית היא הנושא החשוב ביותר שמשרת את כל מערכת הלימוד ומקצועות הלימוד בכל התחומים", ומוסיפה כי "הוא דורש השקעה מסיבית. המורים עושים עבודה מצוינת בתנאים לא אופטימליים. משרד החינוך ומפמ"רות הלשון העברית הם מהגופים שעושים את העבודה הכי טובה שאני מכירה. הם חותרים בלי הפסקה לשיפור, אבל יש לאפשר להם לעשות יותר.

"אנחנו חושבים שהשקעה כמו שנעשית כרגע בהכשרת מורים ללשון היא השקעה טובה מאוד, אבל יש לחדש ולרענן אותה", אומרת פרופ' רביד. "עם זאת, אני לא בטוחה שהתלמידים קוראים וכותבים מספיק. יש המון שיפור אבל נדרש עוד שיפור. אלה דברים שלא רואים את התוצאות שלהם מהיום למחר". פרופ' רביד מודאגת בעיקר מן הפערים בין התלמידים: "המבחנים מראים שמה שצריך לעבוד עליו זה בעיקר צמצום הפערים בין תלמידים חזקים לחלשים, ובין הפריפריה למרכז".

"עיגון התפיסה שגם העיסוק בקריאה ובכתיבה, יחד עם הוראת הדקדוק והתקינות הלשונית, הם נחלת המורה ללשון עברית". תומר בוזמן

מי שאחראים הן על התוכן הלימודי והן על הדגשים במהלך שנת הלימודים, בשיתוף ועדות המקצוע, הם המפקחים המקצועיים הראשיים למקצועות הלימודים (מפמ"רים). תומר בוזמן הוא מפמ"ר לימודי הלשון במשרד החינוך. "עיגון התפיסה שגם העיסוק בקריאה ובכתיבה, יחד עם הוראת הדקדוק והתקינות הלשונית, הם נחלת המורה ללשון עברית", אומר בוזמן בתשובה לשאלה אילו שינויים משמעותיים עברו לימודי הלשון. "הדקדוק אינו מנותק מהקשר טקסטואלי, תרבותי וחברתי, וחייב להילמד בהקשרים אלה כדי להפוך גם את השפה העברית העתיקה לעכשווית ולרלוונטית לתלמידים".

- האם צפויים שינויים גם בשנים הקרובות מבחינת חומר הלימודים?

"אנו מעדכנים כעת את תוכני הלימוד של חטיבת הביניים מתוך הכרה בחשיבות הספירליות של תחום הדעת, והטמעת מיומנויות ההבנה וההבעה והנושאים הלשוניים כבר בגילאי החטיבה, דבר שעתיד לצמצם את הפערים בכיתות הגבוהות יותר. בד בבד אנו מקדמים את השימוש בכלים הדיגיטליים, במיומנויות התקשוב, בכל הנוגע להוראת תחום הדעת".

- מהו האתגר הכי גדול שלך כמפמ"ר המקצוע?

"לגרום לתלמידים לאהוב את המקצוע, ולתת למורים את הכלים להיכנס לכיתה בהתלהבות ובאהבה שיש להם לעברית ולהדביק את התלמידים באהבה הזאת. בנוסף, עלינו לגרום לתלמיד להבין ששליטה טובה בשפה היא נכס לחיים וערובה להצלחה בכל תחום שיבחר לעסוק בו".

- האם הדגש על מקצועות כמו אנגלית ומתמטיקה לא דוחק תחומים כמו לשון?

"העברית כיום מבוססת ואיתנה וברורה מאליה לדובריה הילידיים. שלא כבעבר, דיבור עברי הוא לא אחד מיעדי ההגשמה הציונית, מכיוון שכבר חיים פה כמה דורות של דוברי עברית ילידית. לכן הצורך להוסיף ולהעמיק בה לא תמיד נהיר לתלמידים. מנגד, ללימודי אנגלית יש חשיבות רבה כשפת העולם ולמתמטיקה יש הילה וחשיבות ללימודי המדעים הפופולריים. בתוך כל זאת העברית צריכה למצב את מקומה, והרצון שלי הוא שהתלמיד יבין ששליטה טובה בשפה היא נכס, והיא-היא המפתח להצלחה בכל שאר התחומים".

בשבועיים הקרובים נפרסם כמה כתבות בסדרה על תוכניות הלימודים. אם יש לכם הצעה להיבט שחשוב לעסוק בו במסגרת הסדרה, כתבו לנו במייל האדום