סוף סוף ילדים על הספקטרום ייהנו מהצגות
אחרי שאור אלתרמן ברנע הבינה שלבנה קשה עם החושך והסאונד בהצגות היא החליטה ליזום פסטיבל עבור ילדים על הספקטרום. החודש החלום הולך להתגשם, וכל הכרטיסים נמכרו תוך שבוע. "יש הרבה יותר ביקוש ממה שאנחנו יכולות להציע. נגיע בהמשך לכל מי שצריך, גם מחוץ לתל אביב"
אור אלתרמן ברנע, אימא לשני ילדים (8 ו-4.5) שהצעיר מביניהם אובחן על הספקטרום, החליטה שהגיע הזמן שגם ילדים על הספקטרום יוכלו ליהנות מהצגות בישראל וירגישו כמו כולם. ברנע אלתרמן מספרת שבעקבות הצורך האישי היא נחשפה לתחום הזה בעולם - "כשניסיתי לקחת את הבן שלי להצגות ראיתי שזה לא עובד. בדרך כלל מדברים על העניין הזה של תגובות מהקהל. דווקא במקרה של הילד שלי זה לא התגובות של הקהל, אלא התנאים שלא אפשרו לו לשבת באולם. אם זה החושך, הסאונד והצפיפות.
"התחלתי לדבר על זה עם שרון גבריאלוב, יוצרת תיאטרון עצמאית ומפיקה, והגענו לראות דברים שעושים בעולם. פתאום נחשפנו אל כל התחום המדהים הזה. אני זוכרת שממש פעם ראשונה שהסתכלתי באתר אינטרנט על אחת מקבוצות התיאטרון, ממש התחלתי לבכות כי אמרתי: 'איזה מדהים ואילו מאמצים עושים למען הילדים האלה'. ממש מייצרים דברים שהם רק עבורם".
אלתרמן ברנע הייתה עיתונאית בעברה, בין השאר גם כעורכת ב-ynet ולפני שבע שנים הקימה את קהילת "מאמאזון" ועסקה בעשייה חברתית. כאמור, היא יצרה קשר עם גבריאלוב, ויזמה את פסטיבל "מקומות שמורים", בשיתוף המרכז לחקר וטיפול באוטיזם - עמותה לילדים בסיכון.
"יש שני דברים שמאוד חשובים בפסטיבל הזה", אומרת אלתרמן ברנע באולפן ynet. "הראשון הוא באמת לעורר את כל המודעות לעניין הזה של הנגישות מסוג כזה. זה פסטיבל שבו כל ההצגות מותאמות לילדים על הספקטרום האוטיסטי. כל ההצגות עברו התאמות לילדים על הספקטרום. זה סוג נגישות שלא כל כך מודעים אליה בארץ.
"בדרך כלל כשמדברים על נגישות אז מדברים על כבדי שמיעה וראייה, רמפות לכסאות גלגלים. זאת נגישות מסוג אחר, שדורשת התאמות מסוג אחר שבניגוד גם למעט שלפעמים כן עושים פה, זה לא רק התאמות שמגיעות באמת מאנשי מקצוע שמגיעים מהצד הטיפולי ויכולים לתרום את הידע שלהם, אלא גם באמת הנגשות שקשורות ממש לתוכן האמנותי של ההצגות וזה באמת ידע מאוד חשוב".
גם לילדים אוטיסטים מגיע לצפות בהצגה
איך בעצם מנגישים הצגה כזו לילדים בנקודות שונות על הספקטרום?
גבריאלוב: "אני לא יכולה לדעת מראש כמובן מה רמת התיפקוד, זה גם מבחינתי לא רלוונטי, כי ההתאמה היא כוללת לכולם. אור ואני נסענו לניו-יורק ללמוד את כל הנושא, וזכינו ללמוד אצל קבוצות תיאטרון. יש קבוצה שנקראת 'אוילי קרט' מאנגליה ויש קבוצה מדהימה בארה"ב שנקראת 'טרסטי סיידקיק קמפני' שבעצם הם מייצרים הפקות מאפס, כלומר זה לא הצגות שקיימות ועברו התאמה, אלא זה הצגות שמראש מיועדות לילדים על הספקטרום, שזה משהו שלא קיים בארץ עדיין, אבל אנחנו עוד נשנה את זה.
"מה שאנחנו לקחנו זה הצגות שקיימות ויש להן איזשהי נטיה טבעית כבר לילדים שהם מה שנקרא פה חינוך מיוחד. בעצם לקחנו את ההצגות האלו וכל אחת עברה את ההתאמה הייחודית לה, לדוגמה - חלק מהמופע המוזיקלי 'פלא' של עלמה זוהר הנהדרת, כולל גם החלפה של תלבושות, פיאות וכובעים. היא יוצאת ונכנסת, ואלו דברים שעלולים להציף רגשית ולעורר חרדות אצל ילדים על הספקטרום, אז היינו צריכים להוריד את זה".
זה משהו שפה בארץ לא היה?
"ליצור ממש מאפס לא היה. יש כל מיני ניסיונות לעשות התאמות אבל גם, פחות מהמקום האמנותי. הרבה אנשים יודעים שצריך להשאיר אור באולם ולהוריד את הסאונד אבל עבודה ממש עם האמנים ואיך להתייחס לילדים ומה כן בתכנים ומה לא בתכנים, זה פחות.
"ידענו שיהיה לזה ביקוש, למרות שאומרים שזה תיאטרון, וזה רק פנאי וזה. מכרנו את כל הכרטיסים תוך שבוע. יש הרבה יותר ביקוש ממה שאנחנו אפילו יכולות להציע".
הפסטיבל יתקיים בין התאריכים 18-19 באוגוסט במוזיאון תל אביב. אבל, לדבריהן, יהיה עוד: "אנחנו נמשיך. נגיע לכל מי שצריך, ולא רק בתל אביב".
לפנייה לכתב/ת 
