מנכ"ל הדסה: "אנשי ביטחון - הטריגר לפריצה של אלימות"
למרות שברחבי הארץ הגיעו פחות אחיות לעבודה ועשרות ניתוחים בוטלו - בהדסה הסתפקו באסיפת מחאה שבה הסבירו כיצד להימנע ממצבים אלימים. "מבין את האחיות, אך השביתה פוגעת במטופלים", אמר המנהל פרופ' רוטשטיין. "הפתרון אינו טמון באבטחה מוגברת, אלא בחינוך", הוא טען
על אף שביתת האחיות שנערכה היום (שלישי) ברחבי הארץ במחאה על תופעת האלימות כלפי צוותים רפואיים, בית החולים הדסה לא צמצם את היקף פעילותו וכינס את העובדים לאסיפת הסברה שבה דנו בדרכים לצמצום האלימות כלפי צוות רפואי וכיצד להתנהג במקרה של תקיפה.
מנהל בית החולים הדסה בירושלים, פרופסור זאב רוטשטיין, אמר כי תחושותיו לגבי שביתת האחיות הן מעורבות. "מצד אחד אני מבין היטב את האחיות הנפלאות שמטפלות בתנאים לא תנאים. הן לא מעלות בדעתן שמישהו יתנכל להן או יפגע בהן - ועדיין זה קורה. מצד שני, שביתה היא הנשק האחרון מכיוון שאין ספק שכל שביתה פוגעת במטופלים שכולנו מצווים לטפל בהם".
ד"ר סיגל שפרן תקווה, חוקרת אלימות כלפי צוותים רפואיים וחברה בוועדת מור יוסף שהוקמה בעקבות רצח האחות טובה קררו, הסבירה לאחיות כיצד להימנע מסיטואציות אלימות מצד אחד - ובאיזה שלב עליהן להספיק טיפול במידה של תחושת סכנה.
"השתדלנו לצמצם למינימום את הפגיעה בחולים ואפשרנו לאחיות לערוך 'אסיפת מחאה'. אנחנו חושבים שהמדינה צריכה להגדיר את האלימות כטאבו, במיוחד את האלימות כלפי מטפלים". רוטשטיין הוסיף כי בבית החולים השתדלו לעמוד בהנחיות של הסתדרות האחיות וכי מרבית הניתוחים אכן נערכו מחר והיו דחופים.
"הפתרון לאלימות - חינוך ומודעות לעומסים"
"אני לא חושב שהפתרון לאלימות טמון במאבטחים ליד כל מיטה בבית החולים. אנחנו למדנו שאנשי ביטחון זה הטריגר לפריצה של אלימות. לכן אני לא חושב שחדרי מיון צריכים להיות עם מאבטחים בכל פינה. יחד עם זאת אנחנו מכירים מצבים שבהם מתפרצת אלימות וצריך לאפשר לאנשי בטחון להגיע במהירות"
רוטשטיין הדגיש כי הוא לא מאמין שהפתרון לאלימות טמון במאבטחים ליד כל מיטה. "למדנו שאנשי הביטחון הם הטריגר לאלימות, ולכן אני לא חושב שחדרי מיון צריכים להיות עם מאבטחים בכל פינה", הוא אומר. "יחד עם זאת, ישנם מקרי אלימות שצריך לאפשר לשוטרים להגיע במהירות".
"הדבר החשוב ביותר לעשות הוא לחנך אנשי צוות להעניק שירותים עם מינימום קונפליקטים. גם במצב של לחץ וכאב של משפחות - ניתן ללמד את הצוות כיצד לעבוד עם מינימום חיכוכים שיובילו לאלימות פיזית. זה לא מונע במאה אחוז את הפגיעה, אבל אין ספק שזה מצמצם את האלימות הפיזית", הסביר.
"האלימות המילולית והפיזית נובעת מעומס, צפיפות ומהכמות המועטה של אנשי הצוות שנמצאים כדי לתת תשובה", המשיך רוטשטיין.
"אנחנו משתדלים לנתח את מתווה העומסים ובמקרה שאין מנוס - אחד הדברים החשובים שניתן לעשות זה להסביר זאת בזמן", הוא מסביר. "במקום להגיד למטופלים שהרופא יגיע עוד מעט, אפשר גם לומר שזה יקח ארבע שעות, או להסביר שהמומחה שהם מחכים לו יצא בשעה מאוחרת מניתוח. כך הוא יהיה מודע להמתנה הממושכת. כשמגיעים לחדר מיון ללא תיאום ציפיות - זה עלול להתפרץ".
בניגוד לרוטשטיין, מנהל של בית החולים רמב"ם בחיפה, פרופ' רפי ביאר, אמר הבוקר לאולפן ynet כי לבו יוצא אל החולים שהמתינו לניתוחים שנאלצו להתבטל, אך הוא מבין את זעקת האחיות. "אנחנו חווים את האלימות באופן מאוד שכיח, לא רק כלפי אחיות, אלא גם כלפי צוותי ביטחון, רופאים ולפעמים צוות מנהלי אחר. אני חושב שאנחנו לא עושים מספיק בנושא הזה", אמר ביאר.
לפנייה לכתב/ת 
